סדר פה-שח פמיניסטי

עושות סדר חדש

סדר פסח/פה-שח חילוני פמיניסטי אלטרנטיבי

סדר זה נכתב מתוך כבוד לאמונה לצד גישה הרואה שיש מקום לתפיסות אלטרנטיביות הלוקחות חלק במסורות עבר בצורה מחדשת תוך הפיכת שתיקה והדרה לקול וייצוג.

סברי מורותינו ורבותינו

ברוכה את אלהומיה, אלוהיתינו מלכת העולם בוראת פרי הגפן.

באהבה וברצון הביאתנו לכאן

מסיבות לשמאל ושותות כוס ראשונה.

כרפס

לוקחת מן הכרפס (סלרי) – טובלת במי מלח, מברכות "תהיה האדמה מבורכת ובטוחה ביום יום ושעה".

תחץ

בוצעת את המצה האמצעית לשתים, ומצפינה את החצי הגדול לאפיקומן. "מי תתן והנסתר יהפך לגלוי, וצדיקות נשים תראה אור"

מגידה

מגלה את המצות, מגביה את הקערה ואומרת בקול רם:

הא לחמא עניא די אכלו עניי ועניות ישראל אז וגם היום

מי תתן וכל דכפינה ייתי ותאכל, כל דצריכה ייתי לפסח.

השתא הכא, לשנה הבאה תזונה לכלל ד'ישראל.

השתא עבדי תודעה כוזבא, לשנה הבאה בנות חורין.

 

מסירה את הקערה מעל השולחן. מוזגין כוס שנייה. כולן שאלות:

מה נשתנה הלילה הזה מכל הלילות?

שבכל הלילות אנו מודרות, הלילה הזה – כלו נכללות.

שבכל הלילות אנו מחופצנות – הלילה הזה כולנו סוכנות

שבכל הלילות אין אנו נספרות אפילו פעם אחת – הלילה הזה שתי פעמים.

שבכל הלילות אנו מופחתות- הלילה הזה כלנו גיבורות.

 

עבדים היינו

עבדים היינו לקפיטל בישראל, ונצא מתודעה כוזיביא ביד חזקה ובזרע נטויה.

ואלו לא יצאנו מתודעה כוזבין הרי אנו וחברותינו ובנותינו ובנות בנותינו משועבדות

לתודעת כוזבין. ואפילו כלנו חכמות כלנו נבונות וכלנו ידעניות

עלינו לספר בחשיבות יציאת תודעת כוזבין. וכל המרבה לספר ביציאת תודעת כוזבין הרי זה משובח/ת.

ויהי הלילה הזה ולאחריו נכללות, סוכנות, נספרות, גיבורות, – משוחררות לעולם ועד!

 

מעשה ברביתא ברכתיא ורביתא חניתה ורבי תמרה ורביתא שלומיתה ורביתה דניתא שהיו מסובות ברמת גן והיו מספרים ביציאת תודעת כוזבין כל אותו הלילה, עד שבאו תלמידותיהן ואמרו להן גבירותינו הגיע זמן קריאת שמע של שחרית.

 

אמרה רביתא ברכתיא הרי אני כבת שבעים שנה וזכיתי שתאמר יציאת תודעת כוזבין למען תזכור בת ישראל את יום צאתה מתודעת כוזבין כל ימיי חייך.

ימי חייך הימים – בתרבות הרזון. כל ימי חייך הלילות – בתרבות האונס.

וחכמות אומרות ימי חייך העולם הזה. כל ימי חייך להביא לימות בואה המשיחית. ואת אל תחכי לבואה, והיי את משיחה לעצמך ולחברותייך – וכול המשחררת עצמה כאילו שיחררה את העולם כולו.

ברוך המקום, ברוכה היא שנתנה תורה בבינתה והבינה כי האישי הוא הפוליטי, ותביא ברכה ושלום על כל ישראל והעולם כולו.

כנגד ארבע בנות דיברה תורה:

אחת חכמה, ואחת כעוסה, ואחת תמימה, ואחת שאינה יודעת לשאול.

 

חכמה מה היא אומרת? העדות שאתן נותנות, הקולות שאת משמיעות בספריכן את אמיתות לבכן וחוויותיכן מהוות תיקון עולם. ושתפו נקודת מבט עיניכן, וכתבו דבריכן ויהיו לכן דעות, משפטים וקול רם ונישא משלכן.

ואת אמרי לה כהלכות הפה שח: אין שותקות, ואין מפטירות את הנעשה בלא כלום.

 

כעוסה מה היא אומרת? מה העבדות הזאת להגמוניה, לקפיטליזם ולשלטון הגבר. לכן – ולא לה. לפי שהוציאה את עצמה מן העבדות והעבודה הזרה.

ואת הקשיבי לה ואל תשפטי אותה. כי אחר הכעס הגדול בוא תבוא נחמה, ואמרי לה: "בעבור עבדות זאת צמחה בינינו סולידריות". וללא העבדות לא היינו זוכות בשחרור וגאולה.

 

תמימה מה היא אומרת? מה לכן כל הפמיניזם הזה?

ואמרתן לה "בחוזק ידינו הוצאנו עצמנו מבית עבדים, והחירות בה זכינו משחררת אותך, לחירות גם כן."

פסח

ושאינה יודעת לשאול – את פתחי לה. שנאמר יפה הקול לחכמות. ונתת כוח במילותיה, והגדת לה ביום זה זכות לך להשמיע קולך ולומר את דבריך, בעבור זה ניתן קולנו להביע עצמנו, להשמיע צרותינו, לרומם ולשבח את הוד הדר יציאתנו לחירות מכבלי מחאה שותקת.

***

מתחלה עובדות עבודה זרה היו אמהותינו והשתחוו לאלילי הממון, הקפיטליזם, מיתוס היופי, אידיאל הרזון, ושאר מריעין  כוזבין, ועכשיו קרבנו המקום לדעת חכמת הנשים המשחררת, שנאמר:

ויעבדו אלוהי כוזבין. ואקח אתכן מעבר הנהר ואוליך אתכן בכל ארץ בה תבואו ואעשה אותה שלכן במילה וברגש, ואתן לכן דרך לשחרור עצמי, שחרור חברתי ושחרור עולמי. בחזון נביאות ישראל.

ודעי כי טרם שחררו עצמן ברוח עזה, ברגש רב ובחכמה עצומה היינו שפחות לתודעת הכוזבין, ומשועבדות למולך ההגמוניה.

 

מכסה המצה ומגביה את הכוס בידה, ואומר:

והיא שעמדה לאמהותינו ולנו.

שלא אחד בלבד עמד עלינו לכלותנו,

אלא שבכל דור ודור עומדים עלינו לכלותנו,

אנסים, מטרידים, מבזים, ומקטינים

ותודעת אמת ופה גדול ומעשים רבים מצילים אותנו מידם.

***

תניח הכוס מידה ותגלה את המצות.

***

צאי ולמדי מה בקש לבן הארמי לעשות והפנה אחות כנגד אחות במאבק על גבר אחד. ואת זכרי אחוות אחיות, ודיבור של לב, וסולידריות למאבק. ודעי כי רבים קשיי אחותך ולבך יהיה רחום לה.

***

ונרד בתודעת כוזבין – והלא נכון יראה כנכון, והבלתי חשוב כחשוב, והאני השלם ידמה לצל.

ונגור שם – מלמד שלא ירדנו לתודעת כוזבין להשתקע אלא לגור שם באופן זמני. שנאמר: ויאמרו לגור בארץ באנו, כי אין רואות בתרבות לכוח נשי ואנושי, ואני נמצא דרכנו ונשוב לתודעת אמת.

***

במתי מעט – כמה שנאמר: בשבעים נפש ירדנו לתודעת כוזבין, כי לא ידענו זכות מורשת רוחנו,  ועתה רוחנו חופשית וזכויותינו ככוכבי השמים לרב. ונהיה למורות דרך – ונספר תלאות דרכינו ואת פירות חכמתינו.

גדולות ועצומות– כמו שנאמר: ובנות ישראל ירבו ויעצמו במאד מאד, ותמלא הארץ בבינתנו.

ורב – כמה שנאמר: ונצמח ונפרח כפרחי השדה, ונרבה חכמה וזכויות, יצירה ומעשים. וירעו אתנו הנוגשים ויעננונו, ויתנו עלינו עבדה קשה.

וירעו אתנו המיזוגנים – כמו שנאמר: הבה נתחכמה להן פן ישמיעו קול, ותהינה עצמאיות ולא תזדקקנה לנו.

ויענונו – כמה שנאמר: וישימו עלינו תפיסות מקטינות, ויטרודונו ויעשו בנו שפטים. ויתנו עלינו עבדה קשה – וירכו ליבנו לצייתנות ולריצוי.

ונצעק את מריינו, ונספר סבלותינו, ונחוקק חוקים לשוויונינו, ונפגין, ונכתוב, ונכה בגלים עד שבכוח מילותינו וזרוענו נצא מעבדות לחרות בזרע נטויה, ובמרא גדל, ובאתות ובמפתים.

***
לא על ידי מלאך, ולא על ידי שרף, ולא על ידי שליח, אלא בכוחות עצמנו, ובכוחות חברותינו ובכוחות מורותינו.

***

שנאמר: ועברתי בארץ כוזבין, והכיתי כל תפיסה מקטינה, וכל מעשה אי צדק, הטרדה ומעשה נבלה ואעשה שפטים.

***

ועברנוי בארץ כזבין בלילה הזה – אנחנו ולא מלאך;

וניפצנו כל שקר – אנחנו ולא שרף;

ובכל אלילי הכזב נעשה שפטים – אנחנו ולא השליח;

***

ביד חזקה – כי ידי זהב לנו.

ובזרע נטויה – של אחוות לוחמות.

ובמורא גדול – כי מותר לנו לא להיות נחמדות, ולא לרצות ולהיות רצינות בכוונותינו.

ובאתות – ומילים של יציאה משתיקה לדיבור, מאי אמירה לאמירה, מריצוי לרצון.

ובמפתים – ונהיה דוגמה ומופת בשמים ובארץ.

 

דם ואש ותימרות עשן.

דבר אחר: ביד חזקה – שתים, ובזרע נטויה – שתים, ובמרא גדל – שתים, ובאתות – שתים, ובמפתים – שתים. אלו עשר מכות שנביא על הבאים לכלותינו, ואלו הן:

דם – דם החיים הזורם בנו

צפרדע – שלא נסכים לבלוע

כנים – שנהיה כנות ונלחמות בשקרנים

ערוב – ערובה להצלחת דרכנו

דבר – שנהיה מדברות את שעל ליבנו

שחין – שנהיה משוחחות זו עם זו

ברד – שנלבש ורוד

ארבה – שנרבה זכיותינו

חשך – שנלך בחשך ללא מורה ופחד

מכת בכורות – על בחירותינו בחירות

רביתא רינתא היתה נותנת בהם סמנים:

דצ"ך עד"ש באח"ב.

***

כמה מעלות טובות למקום עלינו!

אלו נוציא עצמנו מכוזבין ולא נעשה בהם שפטים, דיינו.

אלו נעשה בהם שפטים, ולא מאסרים, דיינו.

אלו יקבלו עונשם, ולא יקבלו דינם, דיינו.

אלו ננקום עלבוננו ולא נקבל סיפוקנו, דיינו.

אלו נקבל סיפוקנו ולא ישמעו את קולותינו, דיינו.

אלו ישמעו את קולותינו ולא יבינו את דברינו, דיינו.

אלו יבינו את דברינו ולא ישמעו בקולותינו דיינו.

אלו ישמעו בקולותינו ולא ישנו את חיינו דיינו.

אלו ישנו את חיינו ולא שינו את חייהם דיינו.

אלו שינו את חייהם ולא את חוקותיהם, דיינו.

אלו שינו את חוקותיהם, ולא את מעשיהם, דיינו.

אלו שינו את מעשיהם, ולא את לבבם. דיינו.

אלו שינו את לבבם ולא תיקנו את דרכם, דיינו.

אלו תיקנו את דרכם ובאה גאולה לעולם דיינו.

די דיינו, די דיינו ד י י נ ו

 

על אחת, כמה וכמה, טובה כפולה ומכפלת למקום עלינו: שנצא מכוזבין, ונעשה בפטריארכיה שפטים, ונשמיע את קולותינו, וישמעו את דברינו, ונאכוף חוקות צדקתנו, ונשנה את עולמנו ונתקנן שוויון בתוכנו, ונציג אורחות חיים שוויוניים בעולמנו ונביא תיקון, וגאולה ושחרור במהרה.

***

רביתא שרונה היתה אומרת: כל שלא אמרה שלשה דברים אלו בפסח, לא יצאה ידי חובתה, ואלו הן: פסח, מצה, ומרור.

פסח שאימהותנו אוכלות, על שום מה? על שום שתפסח עלינו רוע הפטריארכיה, הסקסיזם, ההטרדה, ושאר מריעין בשין.

מצה זו שאנו אוכלות, על שום מה? על שום שנמצא טוב, ונביא תיקון וגאולה. מחושך לאור.

אוחזת המרור בידה ומראה אותו למסובות:

מרור זה שאנו אוכלים, על שום מה? על שום שמררו את חיינו בפרסומות סקסיסטיות, ובהטרדות, ובמעשי זימה ואונס, והפחיתי והקטינו מקומותינו בעולם. ואנו נזכה להפוך המר למתוק הלימון ללימונדה.

 

בכל דור ודור חייבת אישה לראות את עצמה כאלו היא יצאה משלטון הפטריארכיה ומחשבת כוזבין.

 

שנאמר: והגדת לבתך ביום ההוא לאמר, בעבור זה שהתעוררתי, ובעבור זה שקראתי, ובעבור גלי הפמיניזם, ובעבור נשים חכמות, ובעבור נשים יוצרות, ובעבור תנועות נשים, ובעבור מניפסטים משמעותיים יוצאת אני לשחרור.

לא את אימהותי בלבד גאל הפמיניזם אלא אף אף אותנו גאל עמהן, להשתחרר, להגשים משאלות ליבנו ותיקון עולמנו לטובה.

***

תאחז הכוס בידה ותכסה המצות ותאמר:

לפיכך אנחנו חיבות להודות, להלל, לשבח, לפאר, לרומם, להדר, לברך, לעלה ולקלס למי שעשה לאמהותינו ולנו את כל הנסים האלו: שהוציאנו ונוציא עצמנו מעבדות לחרות מיגון לשמחה, ומאבל ליום טוב, ומאפלה לאור גדול, ומשעבוד לגאלה. ונאמר שירה חדשה: הללויה.

 

בצאת בנות ישראל מהפטריארכיה, בית רחל מעם לעז, היתה לאה לקדשה, ישראל ממשלותיו. הים ראה וינס, הירדן יסב לאחור. ההרים רקדו כאילים, גבעות – כבני צאן. מה לך הים כי תנוס, הירדן – תסב לאחור, ההרים – תרקדו כאילים, גבעות – כבני צאן. מלפני צדקת הארץ. ההפכי הצור – אגם מים, חלמיש – למעינו מים.

***

מגביהים את הכוס עד גאולת נשות ובנות ישראל.

ברוכות:

ברוכות אתן נשים באשר הנכן, אשר נגאל וגנאל את בנותינו וחברותינו משבי תודעה כזובה, מכבלי הפטריארכיה, מקפיטליזם חזירי, ומרוח מוקטנת והעדר קול וייצוג. והגיענו ללילה הזה לאכל בו מצה ומרור. כן נעשה ונצליח ונגיע לשלום, שמחות בבנין עירנו, וששות בעמל כפינו. ונאכל פרי עמלנו, ונודה שיש לאל כוחנו לקחת חזקה על חיינו, וליצור שינוי משמעותי בעולמנו. ברוכות נהיה ונביא גאולה לעולם. ברוכות נהיה וברוך העולם ופרי הגפן שבו.

שותות את הכוס בהסבת שמאל.

רחצי

נוטלות את הידים ומברכות: ברוכות נהיה ונתקדש בנקיון כפינו וטוהר ליבותינו. אמן.

מוציאה מצה

תקח המצות בסדר שהניחן, הפרוסה בין שתי השלמות, תאחז שלשתן בידה ותברך "המוציאה" ותטבלם במלח, ותאכל בהסבה: תבורך הארץ, ויבורכו חיינו על פני האדם, שיהיו טובים משמעותיים וחופשיים. אמן.

מרור

כל אחת מהמסבות לוקחת כזית מרור, מטבלתו בחרוסת, מנערת החרוסת, מברכת ואוכלת בלי הסבה. נברך על המר שיאפשר לנו להעריך את המתוק, ונעשה מהמר מתוק ונאמר אמן.

כורכת

כל אחת מהמסבות לוקחת כזית מן המצה השלישית עם מרור, כורכתם יחד, אוכלתם בהסבה. אומרת שנזכה ונכרוך ספרים לרוב, ודברינו יזכו להתגלגל בעולם, ולהשפיע טוב. אמן.

ברכי

מוזגות כוס שלישי ומברכות.

שיר המעלות, בשוב בנות ישראל את שיבת ציון היינו כחולמות. אז ימלא שחוק פינו ולשוננו רנה. אז יאמרו בגוים: הגדילו בנות ישראל ונשות התפוצות לעשות. הגדיל הטוב עמנו, היינו שמחות. הזורעות בדמעה, ברנה יקצרו.

גבירותי נברכה:

המסבות עונות:

יהי שם ה' מברך מעתה ועד עולם.

המארחת אומרת:

ברשות מורותי, גבירותי, ורבנותי. נברך על האוכל

המסובות עונות:

ברוך השולחן וברוכה הסעודה וברוכות יהיו הנשים הטורחות על המלאכה

***

כלן אומרות:

ברוך העולם ומי תתן ויישרו בו חן חסד ורחמים. ונזכה לחיות וליצור חברה בה לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ולא חסר לאף אחד כלום, ואל יחסר מזון לעולם ועד.

ונזכה לממשלות הרואות את העניה בעלבונה ואת העני במריו ומזינות ומפרנסות לכל ומטיבות לכל, ומכינות די מזון לכל בריות הארץ והעולם.

***

נודה לכל אימהותינו, ונשים שהיו השראה עבורנו וספרו וגילו סודותיהן ומצוקותיהן, ופעלו בעולם לשינוי אורחות חייהן וחיינו, ופדו אותנו מתודעה כוזבת, ושלטון זר, ותפיסות מטעות ומתעתעות, ולימדו אותנו את סגולת שוויינו ואת גדולתינו בכל יום ובכל עת ובכל שעה:

***

ועל הכל אנחנו מודות ומברכות, ומתפללות שיעמודו לנו כוחותינו ללחום מאבקינו, ולקדם טוב בחיינו, ואכלנו ושבענו על הארץ הטובה אשר לנו.

ותצא צדקתך לאור

מוזגות כוס רביעית

ואת דעי כי צדקתך תצא לאור

ואוייביך ואוייבי צדק וחסד:

פה להם ולא ידברו, עינים להם ולא יראו.

אזנים להם ולא ישמעו, אף להם ולא יריחון.

ידיהם ולא ימישון, רגליהם ולא יהלכו,

לא יהגו בגרונם.

כמוהם יהיו עשיהם, כל אשר בטח בהם.

בטחי בעצמך, בטחי בדרכך

כי סוף הצדק לנצח

הודיה

הודו למארחת כי טוב כי בעולם חסדה.

הודו למשתתפות כי בעולם חסדן.

הודו לטוב כי בעולם חסד.

נרצה

חסל סדור פסח כהלכתו, ככל משפטו וחקתו.

כאשר זכינו לסדר אותו כן נזכה לעשותו.

 

מוקדש באהבה לברכה סרי

© כל הזכויות שמורות לשלומית ליר. מומלץ ומותר בשמחה להדפיס ולהשתמש בכל אירוע. אין לעשות שימוש מסחרי או להפיץ בדפוס ללא אישור מפורש בכתב של הכותבת

השאר תגובה