לשנות את השיטה: לחנך נגד גזענות

כמי שכתבה לא מעט, גם בבלוג שנפרץ ונמחק, וגם במאמרים ובסיפורים אישיים על המשמעויות של הגזענות בחברה בישראל, אני יכולה לומר שהיחס לגזענות ולאפליה מתבטא פעמים רבות בתגובה קוטבית: מצד אחד, הכחשה גורפת, של אלו המבטלים את קיומה ומשמעותה של תופעת הגזענות (לעתים גם באמצעות שיח כפול, השולל ומנכיח את היחס הגזעני בו זמנית), ומצד שני, גילויי מחאה של מי שמתוסכלים לנוכח חברה שלא השכילה לייצר מרחב חברתי העונה לחזון השוויון המגולם בחזון מגילת העצמאות, שאינם אוצרים בחובם פעולה ממשית לשינוי.

מכאן ניתן להבין עד כמה התרשמתי מספר חדשני וייחודי בשם "שיעור לחיים- חינוך נגד גזענות מהגן ועד התיכון" שיצא לאור לאחרונה בהוצאת האגודה לזכויות האזרח. בין שתי האפשרויות של יחס מבטל כלפי קיומה של הגזענות לנגד גילויי תסכול לנוכח קיומה, הספר מציע דרך שלישית, המתבטאת בפעולה של אימוץ והטמעת חינוך נגד גזענות במסגרת תכניות הלימוד בבתי הספר.

אז נכון שחינוך נגד גזענות צריך היה להוות את התשתית הלימודית של החינוך בארץ למן ההתחלה, אולם נכון גם שאף פעם לא מאוחר לתקן ולשנות. אומנם חינוך המקדם יחס מכבד לכלל קבוצות החברה דורש השקעה הנמשכת שנים, אולם מדובר בהשקעה חשובה במעלה, שיכולה לעשות את כל ההבדל בין חברה שהמתחים החברתיים מכלים אותה, לכזו שהמגוון החברתי המתקיים בה פועל לחיזוקה.

את ההיבטים התאורטיים להתמודדות עם תופעת הגזענות ונגזרותיה שפורש הספר ניתן למצוא בהקדמה שכתב סמי מיכאל, במבוא שחיבר שרף חסאן ובמסה המצוינת של יהודה שנהב "מהי גזענות?" זאת, לצד פרקים מעשיים המשלבים תכניות פעולה ומערכי שיעור וכוללים הדרכה להתמודדות עם התנהגויות ואמירות גזעניות בתוך הכיתה שכתב מרסלו וקסלר, ותכניות לימוד במתמטיקה, מדעים, אנגלית, צילום, הוראת הערבית ועוד.

הספר מתאים לילדים מגילאי הגן ועד לתיכון. באופן המאתגר את מיקומם המשני של קבוצות חברתיות שאינן הגמוניות.

 

השארת תגובה