הישבן השחור החשוף במוסף הארץ

מבט לבן ישבן שחור

את הפוסט הזה התכוונתי לכתוב כבר לפני שבוע, בתאריך ה-16/12/16, כאשר פגשתי לראשונה על על שער מוסף הארץ תמונה של הצלם פבל וולברג שבמרכזה בן שבט סורמה עירום אוחז מטה גדול, מצולם עם גבו לצלם וישבנו החשוף ניצב במרכז הפריים. למרות שאין ביכולתי כעת להעמיק ולנתח את הכתבה המצולמת ואת הטקסט הנלווה אליה, חשוב לי לכתוב כמה מילים על הבחירה המקוממת בדמות הנושא של תמונת השער.

מחצית מתמונת השער של מוסף הארץ – פלג הגוף העליון של הלוחם משבט סורמה

 

הקולוניאליזם התרבותי עדיין כאן

קשה להבין כיצד עשרות שנים לאחר שהמושג פוסט-קולוניאליזם אפשר לנתח את יחסי הכוח הסמויים בין המערב למדינות שאינן מערביות, לאחר התפתחותו של שיח אינטרדיסציפלינרי המפענח את הפוליטיקה של המבט, ולאחר שהוגים דוגמת פנון דנו במשמעותו של המבט המתנשא והפריבילגי של הלבן אל עבר האדם השחור – תמונת השער הזאת מופיעה כאילו אין בעניין שום עניין חריג, במסווה של אמירה תיעודית על מלחמותיהם של גברים בשבט סורומה באתיופיה.

מערכת עיתונאית אינה מחויבות כמובן להסכים עם הטענה שרק ילידים צריכים לחקור ילידים, בה דנים אנתרופולוגים כמו אדם קופר, או להתעקש שרק צלמים אתיופים יצלמו את בני השבטים בארצם. המתח בין המצלם לבין הדמויות הנלכדות בעדשה הוא פעמים רבות חלק מהסיפור בכתבה מצולמת, אלא שזהו עניין שיש לשים על השולחן, לדבר אותו ולתת לו מקום.
בכל הקשור לבחירת תמונת שער בה מככב אדם שחור שעירומו הופך אותו לאובייקט המשועבד למבט מציצני, בהחלט יש מקום לצפות להפגנת התייחסות זהירה ומוקפדת המצביעה על הבנת הפוליטיקה של המיקומים והזהויות.

במקום זאת, קיבלנו תמונת שער המגוללות נרטיב סמוי אדות האופן בו קהילה מייצרת לעצמה כוח סימבולי על חשבון הצגת "האחר" – מי שגוון עורו ומנהגיו השונים מאפשרים להפוך אותו תחת מבט שיפוטי (gaze) לאובייקט צפייה נחות.

תמונת השער של הגיליון מאפיינת במובנים רבים אקט קולוניאלי – של הצגת השחור כאקזוטי, שונה, אלים ופרימיטיבי. מי שאין לו פה ומבט משל עצמו על עצמו, מי שתפקידו לאפשר ללבן – במקרה הזה הישראלי המולבן – להרגיש לבן יותר.

 

השארת תגובה