על אנסים ועל שחרור מוקדם מהכלא

לאחר חמש שנים בכלא – מתוך גזר דין שבע שנים על עבירת אונס ועבירות נוספות, בקשת היציאה על תנאי של נשיא המדינה לשעבר משה קצב עומדת לדיון בימים אלו.
הבקשה לשחרור מוקדם, שמתברר שיש רבים התומכים בו, מעלה את הסוגיה של משמעות ההודאה, הבעת החרטה וההתנצלות במקרי עבריני תקיפה מינית. במילים אחרות, עד כמה ניתן להתייחס להתנהגות טובה בין כתלי הכלא ולשחרר אותם לאחרי מיצוי שני שליש מתקופת המאסר, מבלי הודאה בנעשה.

למה יש לומר לא לשחרור המוקדם של קצב?

בהתייחסות לקצב באופן פרטני ולאנסים באופן כללי, יש לקוות שקצב לא ישוחרר מהכלא אם לא יודה במעשים החומרים עליהם הורשע ויפעל לתיקון הנזקים שגרם באמצעות הודאה, חרטה ובקשת סליחה.
הדבר חשוב במיוחד במקרים של נפגעות תקיפה מינית הנושאות לא רק את פצע התקיפה אלא גם את פצעי ההכחשה והאשמת הקורבן.

קטע מדיון שהתקיים בנושא בחדשות וואלה:

2 thoughts on “על אנסים ועל שחרור מוקדם מהכלא

  1. אפשר לטעון שאין לקצר בכלל עונשם של עברייני מין. אפשר לגרוס שעונשם של מי שלא הודו והפנימו צריך להיות גדול יותר אבל לדרוש שיודו במה שהכחישו כתנאי לשחרור זו דרישה אבסורדית ומקוממת. לא הייתי מאמין לאף הודאה וחרטה אם התקבלה מתוך רצון לחסוך כמה שנים בכלא.

  2. גם אם הדברים נאמרים רק כדי לסבר את האוזן ולזכות בשחרור יש להם משמעות, מאחר והם משבשים את המהלך של האשמת הקורבן והכחשת המעשה. לכן יש חשיבות רבה במקרים של תקיפות מיניות להודאה, לסליחה, ולהתחרטות על המעשה.

השאר תגובה