50 גוונים של היסטוריה – מבטו המחסיר של נח ההרי על היהדות

חוסר ההתייחסות להשפעת היהדות על ההיסטוריה של נח הררי וטענתו כי להעדר השפעתה האוניברסלית כמוהו כהתבוננות במסגרת של המראה תוך התעלמות מהדימויים והנוף המשתקפים בה

יובל נח הררי, מחבר רב המכר "קיצור תולדות האנושות", הוא הרם אורן של ספרי ההיסטוריה. בספרו הפופולרי, שכבש את לב ההמונים, הוא מייצר מעין מבואה כוללת לדברי הימים, המבוססת על קורס מבוא בהיסטוריה לתואר ראשון באוניברסיטה העברית. הספר מרשים במבט המקיף שהוא מעניק לקוראיו בחובקו תקופה של כ-70 אלף שנה בכ-400 עמודים, אלא שיכולת הכללה זו שבה גדולתו של הספר, היא גם עקב האכילס שלו.
דוגמה לכך, ניתן למצוא במאמר שכתב הררי לאחרונה בתגובה לביקורות על ספרו, ובו טען כי ליהדות תפקיד שולי בהיסטוריה. הכשל המחשבתי הטמון בטענה ראוי להתייחסות לא רק על מנת לדייק את מקומה של היהדות בדברי ימי העולם, ועל מנת לפתוח פתח לדיון אודות התפתחותה ותפקידה של היהדות החילונית, אלא כדי להאיר את החולשה שבגישה כוללנית הנסמכת על הביולוגיה, תוך ביטול נכסי צאן הברזל של התרבות האנושית. במובן זה, ניתן להתייחס לכתיבתו של הררי כסותרת את התפיסה של גמד המצוי על כתפי ענקים – מתוך התחושה שאין בכתוב תיקוף למיקום ולנקודת התצפית ממנה נכתבו הדברים.
למעשה, לאורך הספר כולו מתחזק הרושם של כותב המתכחש למשקפי השפה, המסגור ויכולת ההמשגה בהם הוא עושה שימוש. כל זאת מתוך תפיסה המדמה עולם עובדתי הנסמך על נתונים אמפיריים בלבד. אומנם, הררי מצליח לייצר מבט כולל ממעוף הציפור על ההיסטוריה האנושית, תוך הפרכת מיתוסים והדגשת חשיבותה של תפיסה מדעית, הנסמכת על ההכרה בחוסר בידיעה ועל חתירה לאמת מתוך עמדה של תצפית וליקוט נתונים אמפיריים. אך לצד זאת, אין שום דבר מלבב בהתכחשות לעובדה שיכולת השפה וההמשגה הן תנאי ראשון והכרחי לתצפית האמפירית עצמה. במיוחד כאשר לא מעט גישות אפיסטמולוגיות מציינות כיצד התצפית האמפירית נגועה מעצב טיבה בהטיה, כחלק מתרבות ושפה.
בכל הנוגע ליהדות, טענתו של הררי "שתפקידה של היהדות בהיסטוריה של העולם היה שולי למדי, ולכן בספר העוסק בתולדות האנושות אין סיבה להקדיש לה תשומת לב מיוחדת" הופרכה בעשרות רבות של ספרים שהתמקדו בדיוק בנושא השפעת היהדות – כדת, כתרבות וכהגות – על הרוח האנושית. די לציין את העובדה שהתנ"ך הוא מקור השראה לעולם הדימויים האנושי במגוון תרבויות, ומקור השפעה על הברית החדשה ועל הקוראן, כדי להבין את עוצמת השפעת היהדות על דברי ימי האנושות; להיות בית היוצר לספר הנקרא ביותר בעולם, הנמכר ביותר בהיסטוריה והמתורגם למספר הרב ביותר של שפות אינו דבר של מה בכך.

השפעת היהודים על ההיסטוריה
השפעת היהודים על ההיסטוריה

הררי טוען שהוא מעניק קדימות בספרו לנצרות (בדומה לאסלאם) על פני היהדות מאחר והשנייה היא דת פרטיקולרית והראשונה פעלה להפיץ את בשורת המונותיאיזם באופן אוניברסאלי לכלל האנושות (עמ' 221). אלא שפעולה זאת, שלפרקים אף התרחשה בכפייה, לא רק שלא יצרה קידמה חברתית, אלא בעצם סימנה את קץ העת העתיקה, עם נפילתה של רומי המומרת ותחילת של ימי הביניים – תקופה ארוכה בהיסטוריה האנושית שבה הכנסיה ריכזה את הידע, את הכוח ואת הכסף בשם הדת. במובן זה, דווקא הזהירות הרבה שבה היהדות נמנעת מלהמיר אנשים על דתם ראויה לציון, גם בכך שהדבר מאפשר חופש בחירה וגם בכך שמשמעות הדבר הימנעות מקולוניאליזם אמוני. למעשה, הפצת בשורת האל האחד על ידי הנצרות והאסלאם פעלה לאורך ההיסטוריה כדרך לסמן ראויים מול כופרים, שספגו לעתים עינויים ומוות. במילים אחרות, האוניברסליזם אינו יכול להיות ערך העומד בפני עצמו כאשר לא ניתן מקום גם לפרטיקולריזם.
באופן דומה, טענת המחבר שהדת מובילה לסטגנציה מחשבתית מאחר והיא מדמה ידיעה ומשכחת את הצורך במחקר: "אם ספר בראשית אומר בפירוש שהאדם נברא ביום השישי כשאלוהים יצר גוף מעפר ואז נפח בו נשמת חיים, חבל לבזבז זמן וכסף בחיפוש עדויות למוצאו הקדום של האדם, או בחיפוש עדויות שיאששו את היות האדם מורכב מגוף חומרי ונשמה אלוהית" (עמוד 259) אינה מדייקת את המציאות. ניתן לומר שהיהדות העניקה ערך ראשון ונעלה לחיים של חקר, של התפלפלות ושל התבוננות. זאת כאשר הטקסט המקראי הוא נקודת מוצא לפרשנות האמורה להתחדש מתוך חיי הקהילה בכל דור ודור. כמובן' שגם ביהדות, בדומה לנצרות ולאסלאם ישנם אלו שעשו את הדת קרדום לחפור בו ומשתמשים בה לשליטה באחרים ולהשכנת תפיסות חשוכות ודכאניות. אולם, הפרקטיקה עצמה של תפיסת המציאות כדבר שאינו מובן מאליו וההתייחסות למשמעות החיים כמושא חקר מתמיד מתוך לימוד בחברותא ושאלת שאלות מעולם לא פסקה.
טענה תמוהה במיוחד של הררי היא שיש מקום "להפריד בין תרומתם של יהודים כפרטים, לבין תרומתה של היהדות כדת וכתרבות". דומה שבשם האוניברסליזם נשכחת העובדה שתרבות נשענת על הגות של רובד מצומצם ואינטלקטואלי (Le bon, 2001) הנדרש למצע ראוי ותנאים חברתיים הולמים על מנת לפרוח. אין ספק שהמספר הרב של זוכי וזוכות פרס הנובל היהודים, מהמערב ומהמזרח, והמספר העצום של דמויות משפיעות בהגות, חקר ומדע בכל התחומים אינו יכול להיבחן כנתון אקראי, אלא הינו תוצר של מסורת, שמראשיתה התייחסה לחיים כמקור להתפעמות ולחקר.
לוקה באופן בולט, במיוחד כאשר מדובר בספר היסטוריה, השמטת תרומתה הראשונה במעלה של היהדות לתפיסת הזמן. היהדות הציגה במקורות ובתרבות תפיסת זמן חדשה המשלבת בין הזמן המעגלי, החוזר על עצמו בחגים עונתיים, וזמן ליניארי המכוון מטרה. היהדות – על פי תפיסות תאולוגיות שונות – שחררה את העולם משעבוד לתפיסת הזמן המעגלי, ככזה שנחווה מתוך נקודת מבט המבקשת לשוב ולחזור לנקודה בראשיתית, בהציגה תפיסה של זמן לינארי, ככזה שטומן בחובו התפתחות, התקדמות והבטחה אפשרית של גאולה. מכאן שלא רק שהיהדות משמעותית להיסטוריה אלא שהיא חלק מהתפיסה של דברי הימים כהיסטוריה.
לסיכום, לצד תפיסתו של הררי כי "אחד הערכים החשובים ביותר ביהדות הוא הצניעות", חשוב לציין שיחסה של היהדות לצניעות אינו חד מימדי. אחת התמות המרכזיות בהגות היהודית היא "שאין הביישן למד". הצניעות איננה תכונה מוערכת בכל הקשור לחקר האמת ולהרחבת הדעת. לצד ההתבוננות אמפירית, הידע הוא גם תוצר של שיח רפלקסיבי אודות טיב הדברים ושל מוכנות להתערב במתרחש בעולם מתוך רצון להשפיע. המוכנות לצאת אל העולם לחקור אותו ולדבר אודותיו אינה יכולה לבוא מתוך עמדה של צניעות. היא מחייבת אומץ.
ככול שהיהדות תשמור על האומץ שלה ועל הנכונות לבאר מחדש את הטקסטים הקנונים בהתאם לרוח התקופה היא תעמוד במשימתה מעוררת ההשראה לתיקון עולם. עולם חדש וטכנולוגי הוא לעולם אותו עולם כל עוד אינו מצליח לקיים באופן מיטיב תפיסות מוסריות. העולם לעולם מכיל את האוניברסלי, המתבטא בין השאר בנוסחאות אודות טיב המרחב, ואת הפרטיקולרי, כמקום שבו יש תוקף להיגדים "אני", "שלי", "שלנו" ו"אנחנו". תפיסה המציגה את העולם רק מנקודת מבט אוניברסלית, כמוה כהתבוננות – שיכולה להיות ראויה כשלעצמה – במסגרת של מראה תוך התעלמות מהנוף האנושי המשתקף בה.

השאר תגובה