אדמיה ושבע הגמדות

כנגד הסקסיזם והאדרת הלובן – עיבוד פמיניסטי לאגדת עם

adamia1לפני שנים רבות בארץ רחוקה עד מאוד, חיו יחדיו באושר ושמחה מלך ומלכה. כשהמלכה עמדה ללדת, אמרה: "הלוואי ותהיה לי בת יפהפייה  ששערה שחור כעורב, פיה אדום כדם ועורה חום כצבעה של האדמה הטובה המצמיחה את שפעת הארץ ".

ואמנם, דבריה של המלכה נשמעו בממלכת השמים, ונולדה לה בת יפהפייה, כזאת בדיוק. שעורה הבוהק בצבע האדמה העניק לה את שמה — אדמיה.

יום אחד חלתה המלכה ומתה, והמלך התחתן עם אישה אחרת, גם היא חכמה וטובת לב.

המלכה החדשה, אמה החורגת של אדמיה, אהבה את אדמיה ושמחה ביופייה הרב של הנסיכה. אך ככול שעבר הזמן היא החלה דואגת שמא אדמיה לא תהיה חכמה דיה, כדי לעמוד בפני האויבים, שקנאו בכוחה הרב, ורצו להתנכל ליורשת היחידה של המלך.

ברשותה של המלכה, בדומה למלכות חכמות באמת, עמדו מספר אמצעי קסמים, שהחשוב שבהם היה מראת הקסמים. מראה שראתה עמוק לתוך הדברים ויכלה לענות למלכה על שאלות וקשיים. יום יום  שאלה המלכה את ראי הקסמים: "ראי קסמים, אמור לי, ספר: מי מכולן החכמה ביותר?"

והראי היה עונה: "רק את, יקירתי המולכת, הכי חכמה בממלכה." בינתיים התגברו השמועות על כוחות המבקשים להתנכל לאדמיה, ובראשם הצייד. המלכה שדאגה לעתידה של הנסיכה המשיכה לשאול יום יום, ולקבל אות אותה תשובה בדיוק.

יום אחד, כאשר בגרה אדמיה, והפכה לנערה, אמר הראי למלכה "את חכמה, מלכתי, חכמה עד מאוד, אבל אדמיה חכמה כמוך".

כאשר שמעה זאת המלכה, התרחב חיוך גדול על שפתיה. מזה זמן שמה את ליבה לאופן בו אחיו של המלך, שקיווה לרשת את כסאו יום אחד, מחפש אחר אדמיה, ואף הזהירה את הנסיכה מפניו.

מששמעה אדמיה על כוונותיו של אחי המלך, הציד, נסה ליער. אך הצייד יצא בעקבותיה.

המלכה החכמה ידעה שאדמיה החכמה תצליח להערים על הצייד וכך היה. הצייד הרשע רדף אחר אדמיה ורצה להרוג אותה. אדמיה בחכמתה הצליחה להתל בו, ולהימלט מידו בתחבולות מחוכמות, שעוד יסופר בהן. לבסוף התייאש הצייד ויצא מן היער, מקווה בכל ליבו שאדמיה לא תשרוד לבדה ביער.

הלכה אדמיה האמיצה לבדה ביער, כאשר לפתע נצבה מול בית קטן ומוזר. היה זה ביתן של שבע הגמדות. נכנסה אדמיה אל הבית ומצאה בו שבע מיטות קטנות, ושבע צלחות קטנות על השולחן, ושבע כוסות קטנות, ושבעה כסאות קטנים. אדמיה הייתה רעבה וצמאה. היא אכלה את האוכל שנותר בצלחות, שתתה מעט, ואחר כך קראה ספר טוב וראתה טלוויזיה. לבסוף הייתה עייפה, שכבה על אחת המיטות הקטנות – ונרדמה.

בערב חזרו שבע הגמדות הביתה. הם ניגשו אליה בשקט בשקט והאירו עליה בפנסיהם הקטנים. "איזו נערה מקסימה!" אמרו בהתפעלות. "ואיזה טעם טוב בספרות, אמרה חכמונית, שאדמיה העייפה נרדמה על אחד מספריה!"

כשהתעוררה אדמיה הציעו לה הגמדות להישאר איתם ולגור בביתם. אדמיה שמחה מאוד, ונשארה בביתם של הגמדות.

כל בוקר יצאו שבע הגמדות לעבודה, ואדמיה הכינה בינתיים תוכניות אסטרטגיות שנועדו להגן על הממלכה כנגד הצייד הרשע וחבריו הפוחזים, שרצו להטיל מרותם על הממלכה.

המלכה הייתה בטוחה שאדמיה חיה ביער, ולא דאגה. כל בוקר היא חזרה ושאלה את ראי הקסמים:

"ראי קסמים, אמור לי, ספר: מי מכולן החכמה ביותר?"

והנה, כפי שציפתה הראי ענה לה: "את חכמה, מלכתי, חכמה ועוד איך אך אדמיה שביער – חכמה כמותך."

המלכה הבינה שאומנם אדמיה הצליחה להציל את עצמה מהסכנה כרגע, אך הסכנה עדיין קיימת מאחר והצייד ואנשיו בטח מתכנסים כדי להפיל את הממלכה ולפתוח במלחמה. היא בחרה כרוב גדול ושמה בו סם מיוחד.  אחר כך התחפשה למוכרת כרובים ויצאה ליער.

עד מהרה הגיעה אל בית הגמדות ודפקה על הדלת: "טוק טוק! כרובים טובים, כרובים חמוצים!"

שמעה אדמיה והציצה החוצה מבער לחלון.

המלכה המחופשת קרצה לה, והיא הכירה אותה מיד. אדמיה הכניסה את המלכה לבית הגמדות והן התחבקו, שמחות על המפגש המחודש. המלכה שיתפה את אדמיה בתוכניתה, לשבש את מזימתו של הצייד הרשע ולהציל את הממלכה. אדמיה החליטה לעזור למלכה ולהציל את הממלכה.

המלכה אומנם הצליחה למצוא את ביתה החדש של אדמיה ביער, אך היא חששה שהן לא ימצאו את הצייד, שנעלם לאחר שרדף אחר אדמיה ליער.

אך אדמיה החכמה שלא בזבזה זמן בבית הגמדות, ושקדה היטב על מפות ותוכניות אסטרטגיות, הצביעה על מקומו הסביר ביותר בו נמצא הצייד וחבר מרעיו, בפונדק המריעין בישין. היא לבשה גלימה ארוכה ויצאה יחד עם המלכה כשהן קוראות בקול "כרובים טובים, כרובים חמוצים".

הגמדות שחזרו מהעבודה, שמעו את הקולות, התכנסו וראו את המלכה ואת אדמיה המחופשות. הן התגלגו מצחוק למראה שתיהן, אך הסכימו לעזור. כך יצאה חבורה עליזה שבראשה המלכה המחופשת, אדמיה עם האדרת המכסה את פניה, ושבע הגמדות שזמזמו שירים עליזים, והאמת קצת מחוצפים, כל הדרך למקום מחבואו של הצייד הרשע.

באותו רגע עבר שם נסיך צעיר ויפה תואר, בשם פחמיה, שלאמו, המלכה, היתה חיבה לצבע העז של פחם בוהק. פחמיה, הרכוב על סוס שחור ראה את התהלוכה המוזרה ועקב אחריה, צופה באדמיה שהסירה את האדרת לרגע, כדי לגמוע מים ולשוחח עם הגמדות.

"איזו נערה יפהפיה עם ראש על הכתפיים" אמר בלבו פחמיה, שאהב את סגנון הדיבור שהפגינה אדמיה.

הנסיך התקרב לחבורה ושאל את אדמיה אם תרצה לבוא איתו לארמון. פחמיה נראה מעניין ואפילו חמוד, אך אדמיה ידעה שהוא עלול להסיח את דעתה מהמשימה החשובה, עליה עמלה ימים רבים. היא השיבה לו שהיא בדרך למבצע להציל את ממלכתה, ואם הוא רוצה ואינו מפחד הוא יכול להצטרף לחבורה.

הנסיך היה מעט מבולבל, רוב הנסיכות שסיפרו לו עליהן נמצאו מנומנמות או רדומות מתחת לתקרת זכוכית. הוא סיפר זאת לאדמיה שצחקה בצחוק גדול. "נסיכות אמיתיות הן נערות עצמאיות, שחושבות לבד, מתייעצות עם אחרים, אבל מחליטות על חייהן". ככול שהוא חשבה על זה, הרעיון הזה מצא חן בעיני הנסיך הרבה יותר. והוא החליט להצטרף למסע. אדמיה חשבה שזאת הזדמנות לבדוק אם הוא מספיק אמיץ, מצחיק וחכם כדי להפכו לחבר של אמת.

הנסיך שלמרבה המזל היה באמת בחור חביב הצטרף לשיירה, שבראשה צעדו שלובי זרועות המלכה ואדמיה כשהן קוראות, "כרוב חמוץ, כרוב חמוץ".

השיירה התקרבה לפונדק מריעין בישין, והצייד ומרעיו שהיו עסוקים במזימות, לא הספיקו לאכול והיו רעבים מאוד. הם שמעו את הקריאה יצאו בריצה לחצר הפונדק וכיבדו את עצמם ביד רחבה מהכרוב החמוץ שהריח למרחקים.

הם לא ידעו שבתוך הכרוב הטמינה המלכה סם מיוחד שגורם לבלבלה רצינית. ברגע שהצייד הרשע אכל מהכרוב, הוא שכח איך קוראים, ומה בכלל הוא עושה בפונדק. פרפר אדום כנפיים שעף באוויר עניין אותו הרבה יותר, והוא התחיל לרוץ אחריו.

גם חבריו נפוצו לכל עבר, וכשהם נעלמו התמוגגה איתם הסכנה לעדי עד.

איזו שמחה הייתה! כולם רקדו כל הלילה, ולמעשה גם למחרת. אדמיה והנסיך פחמיה, נעשו די קרובים, הוא הציע לה להרכיב אותה על סוסו השחור, אבל אדמיה אמרה שהיא מעדיפה לקחת את האופניים שלה.

 

השניים שמרו על קשר, גם כשאדמיה שכרה בית ביער ליד הגמדות, וגם כשנסעה לטייל בעולם. אחרי שאדמיה ופחמיה סיימו את לימודיהם והחלו לעבוד הם החליטו להתחתן.

אדמיה ופחמיה ערכו בארמון נשף חתונה מפואר, והמלכה ושבע הגמדות היו האורחים הכי חשובים בנשף. מאז חיו כולם חיים של אושר ועניין – להרבה מאוד זמן.

השארת תגובה