נשים ובטחון לאומי בכנס הרצליה

בכניסה לכנס הרצליה פגשתי את ג' ששאל אותי, כשארשת תימהון נסוכה על פניו, "מה את עושה פה?" למרות שתשובתי הסתכמה בחיוך קצר, המשכתי לחשוב ארוכות על השאלה ששאל ועל פשרה. גם ג' וגם אני אנשים משכילים, לשנינו קריירות מרשימות, ושנינו היינו פעילים באותה תנועה פוליטית. עדיין לדידו של ג', שלראשונה ראיתיו חנוט בחליפה, לא היה זה מובן מאליו שכנס הרצליה הוא מקום שאני יכולה להימצא בו. מן הסתם, העובדה שאני אישה, ואולי גם "מזרחית", פגמה בתפיסת המציאות של ג', שראה את מקומו בכנס היוקרתי כמובן מאליו, אך היה הרבה פחות בטוח בטבעיות מקומי שם.

כנס הרצליה בעבר – לא ידידותי לנשים ולסוגיות חברתיות

יש להודות על האמת כי יכולת החשיבה של ג' איננה משוללת כל הגיון. במהלך השנים האליטיזם שנקשר לכנס הרצליה הפך אותו מוקד לביקורת מצד ארגונים ופעילים חברתיים; כאשר אחת הטרוניות העיקריות והחוזרות נגעה בחסרון הבולט של קבוצות מיעוט, ובהיעדרן הכמעט אבסולוטי של נשים מרשימת הדוברים. הדרת הנשים מדוכן הנואמים בכנס היתה כה ניכרת, עד כי בשנים קודמות קיימו ארגוני נשים כנס מקביל כאקט מחאה; הדבר החל בכנס האלטרנטיבי "מה הוא מאזן החוסן והביטחון?" שהתקיים בשנת 2006 בשיתוף קואליציית נשים לשלום, אישה לאישה, ופעילות חברתיות ופוליטיות; ונמשך בשלוש השנים שלאחר מכן בכנסים מקבילים שהתקיימו תחת הכותרת "ביטחון וחוסן למי?" והביאו זוויות אזרחיות וחברתיות לדיון.

כשבחנתי השנה את חוברת הכנס נשמתי לרווחה: לא ניתן להתייחס לכנס הרצליה 2012 –  שבין המשתתפות בו ניתן למנות 40 נשים – במונחים של הדרה גמורה. אומנם, ההתרשמות ממספר הדוברות מתמעטת, כאשר בוחנים את מספרן ביחס למספרם הכולל של הדוברים שעומד על 234, אך הפעם, הכנס לא התרחש בוואקום; היתה בו למשל התייחסות למחאת הקיץ האחרון בפאנל, בהשתתפותה של סתיו שפיר, שעסק ב"מדיה חדשה, העצמה אזרחית ועיצוב מדיניות".

למה נשים צריכות להוביל סוגיות של בטחון?

מבחינה מגדרית, אחד הפאנלים שתפסו את תשומת הלב היה "נשים וביטחון לאומי – זווית ראייה בינלאומית", שביקש לאתגר תפיסה הקושרת באופן בלעדי בין ביטחון לאומי לבין צבא, ואת ההתייחסות לזירה המדינית ככזו המחייבת מעורבות גברית בלבד. בדיון הועלו שלושה אספקטים עיקריים הקושרים בין נשים לנושאי ביטחון: הראשון שבהם הוא שביטחון, במיוחד בעידן של לוחמת טילים ואיום גרעיני, הוא עניין אזרחי, לא פחות משהוא צבאי; רוב הנפגעים מפעולות לוחמה היום, הינם אזרחים ולא חיילים, כפי שהיה בעבר. מכאן הודגשה החשיבות בייצוגן של נשים, המהוות 51% מכלל החברה בדיונים ביטחוניים. פן זה הומחש בדבריה של ד”ר מריה לוסיה רמירז, לשעבר שרת ההגנה של קולומביה והשרה לסחר חוץ, שעם מינויה הכניסה שינוי מהותי בתפיסת הביטחון ובמקום לרדוף אחר המורדים, ריכזה את המאמצים בהגנה על האזרחים; שינוי שהצליח להביא לשיפור דרמטי ברמת הביטחון האישי של תושבי מדינתה. האספקט השני, עסק בכך שנשים מביאות איתן זוויות ראיה ייחודיות לטיפול בנושאים הקשורים לצבא ומדינה. פן זה של חשיבה הנובעת מתוך ניסיון נשי, הודגם על ידי אליזבט רן, לשעבר שרת הביטחון של פינלנד ומי שהייתה מועמדת לנשיאות, שסיפרה כי בין הנושאים העיקריים שטיפלה בהם בצבא היו תנאי השירות של החיילים, וטיפול שורש בתופעת ההטרדות המיניות (מראה הפוכה למצב אצלנו, בו רמטכ"ל ושר ביטחון נתפסים צוחקים על נשים בפומבי). האספקט השלישי, נגע בכך שגם בדיונים מדיניים יש חשיבות במתן ייצוג לריבוי דעות, המגיעות משלל מיקומים חברתיים. מגוון הדעות, אינו משמר רק את העיקרון הדמוקרטי, אלא מהווה הגנה כנגד תפיסות שגויות, ונקודות עיוורון כתוצרים הרסניים של מערכי מחשבה אחידים שצמחו באותם בתי גידול.

ובאשר לג', לאחר שנכנס בעקבותי לפאנל "נשים וביטחון לאומי" ראיתיו יוצא באמצע. גם באקט זה שימש עבורי למורה: זהו אקט חשוב ונחוץ לאפשר לנשים מנהיגות להציג את משנתן הסדורה על שולחן הדיונים, אולם עדיין נדרש צעד נוסף הקשור בהדרכת גברים להקשיב למה שיש לנו להגיד.

 פורסם לראשונה בהעוקץ

2 thoughts on “נשים ובטחון לאומי בכנס הרצליה

    1. מאחר ונשים חיות בשיתוף עם גברים, ומאחר וגברים נוטים להפגין יותר אלימות מנשים, אין ספק שנשים מבינות בביטחון, בשלום ובשכנות טובה

השארת תגובה