מה זה אומר להגיד שסנטה קלאוס לא קיים?

כוחה של האמת לשחרר. זוהי תובנה שאני חוזרת אליה שוב ושוב. אני בוחנת את הסוגיה הזאת ביני לבין עצמי, בכל פעם מזוית שונה, מתוך תפיסה שגישה רצינית לחיים מחייבת התבוננות כנה ועמוקה על המתרחש. כמובן שבבחינה והאמירה אודות היש ישתלבו תמיד נקודות מבט, נקודות התחלה ונקודות מוצא המשפיעות על תפיסת המציאות; אלא, שעדיין המושגים אמת ושקר אינם מושגים ריקים. בשעה שברור לי כי האמת היא משהו שיש לחתור אליו כדי לייצר הבנה מלאה של החיים ולהגיע להחלטות המתבססות על קרקע מוצקה, ידוע לי גם שהאמת יכולה להיות מאוד כואבת; יש מקרים בהם חשיפת הדברים עלולה לסכן, ופעמים רבות לניפוץ מיתוסים עליהם גדלנו מחיר רגשי לא פשוט.

לאחרונה התאפשר לי לבחון צדדים נוספים של חשיפת אמת בהרצאה מרתקת, בחסות שגרירות ארה"ב, של הסופר והעיתונאי ג'ושוע פרייגר (Joshua Prager). פרייגר, הכותב בוול סטריט ג'ורנל, שייך לקבוצת מיעוט של עיתונאים המקדישים תקופה בלתי נתפסת של שנה לתחקיר מקיף אודות מושא הכתיבה שלהם. מי שמוגדר כעיתונאי בלש, המפענח פרשות עבר, בוחן לעומק אירועים היסטוריים ודמויות מכוננות שנחרטו בזיכרון הקולקטיבי, ומביא את הצדדים הלא מסופרים שלהם בכתבות ענק.Joshua Prager

אחד המאמרים עליהם דיבר בהרצאה עסק בפרשת היעלמותו של ראול וולנברג, ומי שהציל עשרות אלפים מיהודי הונגריה בזמן השואה, ונעלם לאחר שנאסר בסיומה על ידי הסובייטים בחשד שהיה מרגל. הקשיים בניסיונות לברר מה עלה בגורלו של ראול הובילו כפי שמספר פרייגר, להתפרקות משפחתו ובסופו של דבר להתאבדותם של הוריו. במסגרת התחקיר נחשפו יומני החיפוש שכתבו הוריו של וולנבר במשך עשרות שנים. מהיומנים, משיחות עם בני משפחה ומסמכים שונים עולה שממשלת שבדיה לא ביקשה את שובו וולנברג, למרות שמדובר במאסר של דיפלומט שבדי תוך הפרה של החוק הבינלאומי. לא רק ששבדיה לא התערבה וניסתה לחלץ את וולנברג בשל מניעים פוליטיים אלא מתברר מתוך תזכיר בארכיונים הסובייטים  שהשגריר השבדי העביר הודעה ש"יהיה נהדר לשמוע שוולנברג מת". מצמרר.

ויקילינקס – מקור חשוב לחשיפת האמת, כל עוד שהדבר לא נעשה על חשבון פגיעה באנשים

חשיפה נוספת של פרייגר נוגעת בלב הזיכרון הקולקטיבי האמריקאי ומעלה שבמשחק בייסבול מיתולוגי בגמר בין ברוקלין דוג'רס והניו יורק ג'יאנטס בשנת 1951 היתה מעורבת רמאות. חשיפה זאת ניפצה לאמריקאים רבים את התפיסה ההירואית של החובט תוך  והעלתה את השאלה אם היינו רוצים ורוצות לגלות שמי שחשבנו גיבור איננו באמת כזה – בהתייחס למורשת האמריקאית, האם כדאי וצריך לחשוף שסנטה קלאוס אינו אמיתי? פרייגר מאמין שחשוב לחשוף את האמת ויש לעשות זאת. הוא אומר שגבול החשיפה הוא גבול הפגיעה האפשרית באנשים. הסיפורים שלו מביאים כתיבה עיתונאית אחרת, כזו שאינה פוסחת על הסיפורים האנושיים של הדמויות המעורבות, ואינה נפתחת בסקופ מרעיש, אלא מייצרת תהליך שבמהלכו מתאפשר שינוי בעמדת הקוראים כלפי אירועים והתרחשויות היסטוריים.

האישי הוא הפוליטי, אבל האם יש מקום לנרטיב אישי בטקסט העוסק בציבורי?

טענתו של פרייגר, לקראת סיום ההרצאה, נגד שילובו של הכותב בכתוב מעלה שאלות הנוגעות בקשר בין האישי לפוליטי. האם חובה לשמר את הנקודות הנסתרות של טקסט המותירות את הכותב/ת ואת תהליך הכתיבה מחוץ לשורות? בהתייחסות לכתיבתן של הוגות כמו וירג'יניה וולף ואדריאן ריץ, שהביאו את עצמן ואת סיפוריהן האישיים לטקסטים פותחי הדעת שכתבו, ההשארות מחוץ לטקסט איננה דבר מובן מאליו, שהרי האישי הוא הפוליטי.

מצד שני, הכניסה של הכותב/ת לנרטיב הכתוב עלולה, כפי שטוען פרייגר, להפר את מרכז המיקוד שמייצר הטקסט. אולי התשובה תלויה במקום הפרסום, בקהל היעד, ובמסוגלות, הלא פשוטה להביא ולשלב את העצמי בכתוב. מה שבהחלט ברור הוא שכתיבה רצינית וברת ערך היא כזו הנעשית מנקודת מבט המבקשת אמת.

לקריאה נוספת

 

השארת תגובה