הפוליטיקה של השיח: לינור, בן דיין ולפיד

לפני שנים לא מועטות נחשבה הסופרת והעיתונאית עירית לינור לקובעת דעה חדשנית, שרבות העריצו כאישה אמיצה, פמיניסטית, ומאתגרת, שלא היססה להביע דעה בקול רם ונישא. יש כאלו שתפיסת עולמם מתרחבת ומעמיקה עם הזמן, למרבה הצער, זה לא מה שקרה ללינור שהמירה, עם חלוף השנים, את רוח הלחימה והחופש בתפיסות צדקניות ומתחסדות; מי שפעם אמירתה האישית נגעה בפוליטי, מדבררת היום את הממוסד, והשמרני מתוך הגנה אדוקה על הסדר הקיים. התקרנפות כגון זו גובה מחיר לא פשוט, כאשר מדובר במי שבמת  גלי צהל פתוחה בפניה עם אחוזי האזנה ניכרים.

בתוכנית "המלה האחרונה" הגיבה לינור על הידיעה כי אורטל בן-דיין פוצתה בעקבות תלוננה שמרצה עימו היה לה קשר אינטימי הטריד אותה מינית. עבור לינור בן דיין, אינה מקור דוגמא לסטודנטית שניפצה את קשר השתיקה, המאפשר לבעלי מרות להטריד ולהתנכל לנשים מתוך תפיסה שהן לא תספרנה את אשר הן חוות. במקום זאת, טענה כי "הסטודנטית, שאינה קטינה ואינה ילדה בת יומה, ניהלה רומן עם המרצה הנשוי שלה. בלקסיקון שלי קוראים לזה זונה".

ההזדהות עם נרטיב גברי שמבקש להכפיש ולכופף את הקורבן תוך שימוש במילה "זונה" מעידה על הדרך הארוכה שעברה לינור מהמקום בו הביעה ביקורת נוקבת נגד הסקסיזם בדבריו של אל"מ גרשון הכהן, מפקד חטיבה 7 בחיל השריון, שצוטט אומר בהרצאה לפני תלמידים ב-1995 "מאז ומעולם היו הגברים לוחמים והנשים זונות", למקום בו היא עצמה עושה שימוש בתואר "זונה" לסימון סטודנטית היוצאת נגד הטרדה מינית שחוותה. בהתייחסות זו לינור מסמנת את מקומה מחוץ למחנה הפמיניסטי הרואה בזנות תוצר של פגיעה מינית בנשים.

כאשר התנצלה, שבוע אחר כך, טרחה לינור להדגיש כי היא מתנצלת "על השימוש במלה" ולא על רוח הדברים, או על כך שבסופו של דבר הובהר שלא מדובר באיש נשוי. לינור לא נותרה לבדה בהתבצרותה בחוסר הנכונות לחזור בה מדבריה החמורים. הגנה על קו מחשבה זה הגיעה מידידה יאיר לפיד שכתב בידיעות תחת הכותרת "הנעלבים":

"יכול להיות, כמובן, ש'זונה' היא מלה חריפה קצת, אבל ככה עירית לינור מדברת כבר הרבה שנים, והיה ברור לכל מי ששמע את השידור שהיא מתכוונת לזה שאת הדגל הפמיניסטי לא אמורות להניף דווקא בחורות שמנהלות פרשיות אהבים עם גברים נשואים".

"הנעלבים", יאיר לפיד, בידיעות אחרונות מרץ 2011

בהמשך דבריו ניסה לפיד להתייחס לדבריה של לינור כאל סוג של בדיחה, תוך שהוא מערב בעניין את דבריו של יהורם גאון על הזמר המזרחי: "עירית לינור אמרה 'זונה' מאותה סיבה שיהורם אמר על השירים שמדובר 'בטקסטים שלא ברא השטן' – כי ככה הם מדברים, במקרה של גאון מדובר בציטוט ישיר מביאליק, לינור הביאה את הלקסיקון מהבית, בכל מקרה זה הסגנון שלהם, זה ההומור שלהם" (הדגשה שלי).

לפיד ממשיך את מוטיב הבדיחה בדף הפייסבוק שלו

לפיד, שהמשיך להפחית בחומרת הדברים בדף הפייסבוק שלו, (בתגובה לעידן סימון שטען שמדובר ב"טינופת מילולית" ולשון הרע), חושף את עצמו, בדומה ללינור, כמי שאינו מסוגל, או מוכן, להעמיק ולהתבונן בפוליטיקה של השיח. מדבריו ניתן להבין כי הוא סבור שדווקא המצויים בעמדה ציבורית רשאים למתוח ביקורות על קהלים אותם הוא רואה מושא לבדיחה, ובהם "הנשים, הקהילה ההומו-לסבית, אנשים שצבע עורם שונה מאיתנו, בבחורות שעשו סיליקון… התאחדות יוצאי כורדיה" ועוד (יאיר לפיד "הנעלבים").

התייחסות מקלת ראש זאת מאששת את קביעתו של יוסי גורביץ, כי מדובר בבדרן; מי שאינו מייצר הבחנה בין מי שעוסקים בסטנד אפ, ומי שצריכים להיות אחראים למוצא פיהם. מהמקום המיוחס ממנו הוא מגיע, לפיד סבור כי ניתן להתייחס לקריאה "זונה" כלפי סטודנטית בתוכנית רדיו כאל התלוצצות שאין מקום לתבוע את עלבונה, אלא אם כן אתם שייכים לקבוצת "הנעלבים".

למרבה המזל, אורטל בן דיין חשבה אחרת. היא תבעה את גלי צהל באמצעות עו"ד שנהר, שיצא נגד "השימוש בתוכנית רדיו ממלכתי, בעלת אחוזי האזנה גבוהים ביותר, לצורך התנפלות על אשה צעירה ותיאורה כ'זונה'", וזכתה בהתנצלות ופיצוי של 38 אלף שקל.

כבודן של נשים אינו דבר שמותר להקל בו ראש. לא כל דבר יכול להיות בגדר הלצה, או סגנון דיבור. יש מקומות ודברים שצריך להתעקש עליהם, וראוי לתבוע את עלבונם.

ראו גם:

8 thoughts on “הפוליטיקה של השיח: לינור, בן דיין ולפיד

  1. אני חושבת שחשוב להבחין בין מתיחת ביקורת או אפילו הומור — מעליב ככל שיהיה — ל"קהל" או ציבור, לבין התמקדות באדם ספציפי. במיוחד כשהאדם הזה לא שם את עצמו בעיניי הציבור בתור סלבריטי/ת שכל קיומה תלוי בנראות בתקשורת. מטריד מאוד שאנשי תקשורת דווקא לא מבינים את ההבדל, ולא חושבים שהם צריכים לעמוד באילו-שהם סטנדרטים בהתבטאויות שלהם. 

  2. בדיחות או ירידות על נפגעות הטרדה מינית לא מצחיקות אותי. והדיעות של יאיר לפיד עוד פחות. מעבר לשטחיות שלהן, הן מצביעות של ראיה סקסיסטית שבעיקר באה מתוך דאגה לחברים  (עירית לינור) מאשר לאתיקה ולעקרונות. 

  3. כאשר קראתי את דבריה של אורטל בן דיין על הדיון בבית המשפט פירסמתי על הקיר שלי את הדברים הבאים:

    המשמעויות
    החברתיות והתרבותיות של פעולותיה הציבוריות של אורטל בן דיין מתבהרות ככל
    שחולף הזמן. היא מצליחה לשים גבולות לכוח השיסוי והאלימות הממסדית בישראל.
    גבול שכזה הוא הכרח חיוני ולאט לאט ההבנה הופכת את הגבול הזה לצורך פוליטי
    ממשי של אנשים רבים בחברה הישראלית (ראה הפינוי האלים של מאהלים, ראה
    פיטורים אלימים של עובדים, ראה חיסול וביטול זכויות של מיעוטים רבים).
    אורטל בן דיין הופכת את חוויות האלימות אשר הופעלו עליה והופנו כלפיה בעבר
    למנוף בעל עוצמה רבה של שינוי פוליטי. מגיעה לה הערכה רבה על האומץ, אורך
    הרוח והמחשבה הפוליטית העמוקה. מאיר עמור

השארת תגובה