כנגד השתקת הבלוגספירה

רשימה שנכתבה בעקבות פניה של ריקי כהן ויוזמה חיובית ביותר של אתר סלונה, שקיבץ מבחר קולות מחאה מרחבי הבלוגוספירה הישראלית כנגד התיקון בחוק לשון הרע

מחאת הקיץ האחרון החזירה את מושג הצדק ללקסיקון הרווח. הקריאה, "העם דורש צדק חברתי", הדהדה ונשאה בכיכרות גדושים המוני אדם, מתוך בקשה משותפת לקיום הוגן ומכבד ליחידים וקבוצות.

הרעיון שקיומם של יחידים וחברות תלוי ומבוסס על היכולת לפעול על פי אמות מידה של יושר, אמת, הגינות, ומוסר נמצא בתנ"ך בפסוק המפתח "צדק, צדק תרדוף" (דברים ט"ז כ'), המתנה באופן חד וברור את המשך החיים ואת ירושת הארץ בקיום יזום ופעיל של הצדק.

הבקשה לצדק חברתי, והרצון לייצר תיקון נדרש ועמוק ברבדים התרבותיים, החברתיים והפוליטיים של החברה מהווה נר לרגלי רבים מחברותי וחברי בבלוגספירה. רצון כן ועמוק זה מאפשר לתרום, בדרך כלל ללא רווח כספי, זמן ומחשבה לכתיבתן של רשימות רפלקסיביות על הצדדים הדורשים תיקון ושיפור במערך החברתי בישראל.

למרות היותי חלק מקבוצת הרוב (50.6%) מהאוכלוסייה, כמרבית הנשים האחרות, גם אני חווה הדרה מאמצעי התקשורת המסורתיים – עיתונות, רדיו וטלוויזיה. לא רק שהקול הנשי כידוע מושמע פחות בעניינים חברתיים ופוליטיים, אלא שהקול החברתי הקורא לתיקון ושינוי בחברה בישראל, בשם עקרונות הצדק, מושמע פחות. כפי שעולה ממחקרים רבים, המדיה הישנה והוותיקה פועלת פעמים רבות לשימור המצב הקיים. למה? כי הבעלות הצולבת של בעלי הממון על אמצעי התקשורת הופכת אותם, פעמים רבות מספור, בדרך זו או אחרת, גלויה או סמויה, לשופר ההגמוניה.

המחאה החברתית התאפשרה במידה רבה בזכות היכולת לעקוף את הממסד ואת התקשורת המסורתית – להשמיע קולות אחרים, שאינם חלק מהמיינסטרים. לבלוגספרה כמקום הנותן ביטוי לחשיבה כנה ואמיתית שאינה משוחדת או מונעת על ידי אינטרסים שאינם ראויים, תפקיד חשוב בכך. הקול החופשי הנשמע במרחב המקוון מהווה קטליזטור לתיקון חברתי ואלטרנטיבה חשובה מאוד למרחב הציבורי החסר באמצעי התקשורת המסורתיים. לכאורה, התיקון לחוק לשון הרע שעבר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת וכולל את הגדלת הקנס לתביעה ללא הוכחת נזק ל- 300,000 שח, כמו גם את החובה לפרסם את התגובה במלואה וכלשונה, אינו משנה באופן מהותי את המצב הקיים. חוק לשון הרע כבר קיים וברור שכל כתיבה ראויה נעשית ממילא על פי עקרון של בקשת האמת. אלא שתיקון החוק עושה בכל זאת דבר משמעותי אחד – הוא מגביר את רמת החשש ומייצר הפחדה.

אם נתייחס לאמצעי התקשורת המסורתיים, המוגנים על ידי סוללה של עורכי דין, ההפחדה פחות משמעותית. אלא שבכל הקשור למרחב הבלוגוספירה מדובר עניין חמור ורציני. האמת אינה פורחת במקום בו קיים הפחד, בו מושרשת ההפחדה; יש לנו די והותר דוגמאות ממשטרים רודניים במהלך ההיסטוריה ובתקופה הנוכחית. אלא שגם כאשר מדובר בדמוקרטיה המתקיימת כחוק ובאופן רשמי, החוויה של משטור סמוי, המבוסס על הפחדה, נועדה לייצר סתימת פיות. גם כאן לא יעשה הדבר באופן שווה. הרי ברור שעבור בעלי הממון מדובר בסכום זניח יחסית. גזל הקול מכוון כלפי מי שיש להם כנגד מה למחות, וכלפי אלו שאינם יכולים להרשות לעצמם להפסיד.

באופן אישי הבלוגספירה היוותה עבורי, לראשונה בחיי, מקור ביטוי בלתי מצונזר, בלתי ממוסד, שאינו נעשה כחלק מעבודה נושאת רווח או נושאת ציון. הבלוג אפשר לי להעלות לדיון נושאים רבים, הקשורים בזכויות נשים, ייצוגי נשים בתקשורת ובפרסומות, ולעסוק בגזענות הסמויה בחברה בישראל. בחרתי לעסוק בנושאים שאינם פשוטים. בחרתי להשמיע קול שאינו מתחנחן ואינו מתייפייף. היו פעמים בהם בחרתי לבקר אנשים שעושים להבנתי שימוש לרעה בכוח שבידיהם, מפרסמים סקסיסטיים, מגישי תוכניות המדירים נשים – לא כדי לפגוע, חלילה, אלא כדי לייצר התעוררות, כדי להנכיח את הכאב שהם גורמים, לי ולאחרים.

גם במצב הנוכחי, טרם תיקון החוק קיימת השתקה סמויה. את מרבית הדברים שיש לי להגיד עדיין לא אמרתי. חלק מהדברים העמוקים והמשמעותיים שיש לי להגיד נותר, בינתיים, מושתק. צריך הרבה אומץ גם כך כדי לדבר אמת, ולצאת כנגד המוסכמות החברתיות הקיימות. הרי ההשתקה קיימת גם במקומות אלטרנטיביים כפי שפעילים ופעילות חברתיים יכולים להעיד.

בעקבות תיקון החוק, המשימה שאני לוקחת על עצמי היא לספר יותר את הדברים שאני יודעת ומבינה בזכות המיקום החברתי/תרבותי/מגדרי ממנו אני מגיעה. בניגוד למה שנתפס כחשוב, דווקא היכולת לדברר את מה שנחשב כשוליים קריטית להבנה פוליטית אמיתית של המצב החברתי והמדיני הכולל.

כפי שכתוב במקורות, היכולת לשמר את חיי המדינה ואת חיי היחיד באופן תקין מותנית בעקרון המוסרי "צדק, צדק תרדוף". יכולת זאת נמצאת כעת בסכנה. תיקון החוק פועל כנגד הצו המוסרי הקדום ומייצר אמירה שונה, ממנה משתמע הציווי ההפוך: "רדוף את מבקשי הצדק". על כך אין להסכים, בעיקר לא הסכמה בשתיקה.

השארת תגובה