הדיילי ווזווז – מי ישנו ומי אינם

אחת מתופעות הפייסבוק המרתקות הינה מהדורת הדיילי ווזווז – מהדורה המופיעה מדי יום בדף הבית של צביקה בשור, המורכבת מאוסף תמונות מוקטנות של כותבי מאמרי הדעה בהארץ, בצירוף שמם, שם המאמר, ותאריך פרסומו.

תצוגה גראפית זאת של הדיילי ווזווז מאפשרת להמחיש את מה שבדרך כלל נותר נסתר, ואינו זוכה לכלל תשומת לב – דהיינו, ההדרה המגדרית ובעיקר ההדרה האתנית. אוסף התמונות היומיומי הופך זאת די ברור שהארץ הוא עיתון של אנשים/גברים לבנים שכותבים עבור אנשים לבנים.

בעשרת הימים האחרונים למשל, ניתן לראות בברור שרק חמישית מהכותבים הן נשים. קבוצות אוכלוסיה שאינן אשכנזיות: מזרחים/אתיופים/ערבים/חסידים – איין.

 

 

היום, בתאריך ה- 17/11/11 חגג מדור הדייל ווזווז את הפצעתו של מזרחי מחמד מעל דפי העיתון – גבי ברבש – שם וחזות שבמבט ראשון לא ניתן לטעות בהם. בשור יצא בהצהרה חגיגית שמאמר הדעה של ברבש, "לא לשבור את המתמחים" חתם את עשרת ימי הלובן.

אלא שגילויי התדהמה שאחזו בקוראי המדור וקולות ההקלה לשמע הבשורה שנשמעו בתגובות למהדורה פסקו עד מהרה. הסתבר שברבש זה "בן רבי שניאור", יוצא למשפחה חסידית אשכנזית.

 

 הדיילי ווזווז - דעות הארץ

 

בינתיים ספירת הלובן נמשכת. מה שמזכיר לי שלפני כמה שנים קולנוענית מוכרת המצויה גם בשיח המזרחי פרסמה מאמר דעה בהארץ. על מה היה המאמר? לא זכור לי. מה שנשאר חקוק בתודעה היה שכל השיח המזרחי: חברי הקשת, תנועת אחותי ורשימת תפוצה מסיבית זכה בלינק למאמר.

 

אפשר להבין אותה, חשבתי. מסיבה מוזרה ולגמרי לא מובנת לא כל יום/שבוע/חודש מפרסמת אישה מזרחית דעתנית, שאינה חשה שתפקידה להרכין ראש להגמנויה הלבנה, מאמר דעה בהארץ.

לכתוב להארץ זה הישג – לא בגלל רמה נסתרת. אלא בגלל שלט האין כניסה הסמוי. הרי הרבה פעמים הרצון הוא להגיע להיכן שקשה. למקום שאינו שש להכיל ולקבל את "האחר" המדומיין.

 

למי קראת ווזווז

אספקט מעניין נוסף של הדיילי ווזווז, הוא השבת המושג "ווזווז" ללקסיקון.

למי שאינם בקיאים, מדובר בכינוי גנאי שהודבק ליוצאי עדות אשכנז, שבהגיעם לארץ ללא ידיעת השפה נהגו לחזור ולשאול "ווס, ווס" (מה, ביידיש).

כמובן שבויקיפדיה העברית, בניגוד לצ'חצ'ח, המושג לא שרד כערך עצמאי והועבר להוות דוגמא בערך מילות גנאי.

ככה זה, גם בויקיפדיה וגם בהארץ מרבית העורכים אשכנזים, דבר המקל על שמירת הסדר הדכאני ללא שינוי

8 thoughts on “הדיילי ווזווז – מי ישנו ומי אינם

  1. למה לטעון טענות שקריות?

    ה"ווזווז" וה"צ'חצ'ח" חיו ומתו ביחד. החייאת המושג ווזווז תואמת את האג'נדה הגזענית של קבוצה מסויימת (שמתבטאת גם בהסבר המהותני שהענקת לו).
    לעומת זאת, המושג האנכרוניסטי "אשכנזי" (שלא פעם הפכו אותו ל"אשכנאצי") נותר במקומו, בעוד ששותפו האנכרוניסטי "ספרדי" הוחלף.
    בדיחות על נשים פולניות (שם שמייצג את כלל יוצאות מזרח אירופה) נותרו לגיטימיות, בעוד שבדיחות על יוצאי מדינות מוסלמיות הפכו לטאבו.

    אגב, סלמאן מצאלחה הוא באמת ממוצא אשכנזי טהור. גם יואל מרכוס.

    דאגתך לייצוג החרדים ב"הארץ" באמת נוגעת ללב. את עושה ספירת ראשים כזו במקור ראשון?

  2. 30 שנה לא שמעתי את המלה הזו, "ווזווז"
    מקורה בלעג לשפת האידיש ולדובריה,
    חבל,
    כי תרבות האידיש חשובה לשימור וזיכרון כחלק מהתרבות הישראלית, כמו כל מרכיב אחר בתרבות הישראלית.

    טענותייך אולי מבוססות, אבל הסגנון אינו הופך אותך לטובה ממושאי הביקורת שלך.

  3. לנעמי וענת
    מעניין אם אתן קופצות כך בכל פעם שאתן שומעות את המונח צ'חצ'ח, הוא שלא כמו הווזווז, לא נעלם.
    אם הייתן קוראות מה כתבה שלומית הייתן מבינות שאת השם הדיילי ווזווז לא היא נתנה אלא כך נקראת המהדורה בפייסבוק.

  4. לטעמי, האובססיה הזו סביב עיתון הארץ משקפת סוג של רגשי נחיתות שחשים חלק מהמשכילים ואנשי הרוח הספרדים, אשר ממש כמהים לחותמת הכשרות שמעניק העיתון.
    עיתון הארץ הינו עיתון די טוב ברמתו, די חלש לטעמי ביושרה שלו ובטח שבחזון העולה מתוך דפיו. זהו בסך הכול עיתון של אליטה מתפוגגת ולכן אובססיה כמו זו מעלה חשד שגם לאותם משכילים ספרדים אין משהו שונה או מעניין להציע.

  5. המבקרות את שלומית כאן מצאו את הסיבה המושלמת לדחיית טענתה – הכינוי "ווזווז" ר"ל. לא שמעתי מהן שמץ של התייחסות לטיעון עצמו של אפס מזרחים/מזרחיות מתוך עשרות כותבי מאמרים בעיתון האשכנזי האליטיסטי 'הארץ'. רוב הכותבים שם הם בינוניים מאוד ברמת הכתיבה ובחידושים שלהם, לכן אי-שיבוץ מזרחים נובע מגזענות טהורה. אותה הגזענות ואותה האטימות של עורכי הארץ ניבטת מן התגובות המתחסדות של המגיבות.
    למגיב 'דוד'. רגשי נחיתות – אם בכלל מתקשרים כאן למשהו ענייני – נמצאים דוקא אצל מי שמעדיפים להתחבא, בניגוד לשלומית, ולא להביע את תחושותיהם פן יענשו בביקורת של מתחסדים ומתחסדות כמו המגיבות. השימוש הנפוץ בטענת "רגשי נחיתות" בלשון/מקלדת אשכנזים לא מעטים ביחס למזרחים, מביע קודם כל את עליבותם האינטלקטואלים של המשתמשים בו.

  6. אני אשכנזי גאה, אני לא מתבייש במוצא שלי. אבל ברור לי שהשוואה — הסימטריה, למעשה — בין לקרוא למישהו 'ווזווז' בצחוק, לבין אשכרה להדיר מזרחים מכלי התקשורת…
    ההשוואה הזו הזו לא קבילה בכלל.

השארת תגובה