החופש לעשות מגדר בטוח


מאז שהמונח מגדר חדר לחיינו דומה שיש חלוקה ברורה בין מגדר, העוסק בהבניה החברתית של נשיות גבריות, לבין מין, כתחום המאפיינים הפיזיים של נשיות וגבריות. אלא שמתוך מחקרים בנושא, מתברר שהדברים אינם כה ברורים.

מאמרם של צימרמן ווסט ( Doing Gender, 1987) נפתח בציון העובדה שבתחילת דרכם כחוקרי מגדר, בשנות השישים והשבעים המוקדמות, הם הניחו שיש הבחנה ברורה בין מין (SEX), כמאפיין ביולוגי הקשור להורמונים, אנטומיה ופיסיולוגיה, לבין מגדר (GENDER), כמעמד נרכש וסטאטי המובנה פסיכולוגית, חברתית ותרבותית.

אלא שבמהלך השנים, התפיסה של מין כדבר קבוע אותגרה מצד אחד, על ידי מחקרים שהצביעו על כך שהקריטריון המיני אינו תמיד חד משמעי, ומצד שני, התפיסה של מגדר כ"achievement" אותגרה נוכח מחקרים העוסקים בחלוקת העבודה בין המינים, הבנייתן של זהויות מגדריות, וההכפפה החברתית של האישה לגבר.

לתחושת הבלבול הגובר אותה הם מתארים הוסיפה תפיסה רווחת בתיאוריות העוסקות בסוציאליזציה מגדרית שהדגישה את היותו של המגדר "הישג" הנרכש בסביבות גיל 5 ונותר דבר קבוע ובלתי משתנה בדומה למין הביולוגי.

עושים מגדר

אז מה זה בעצם מגדר? במאמרם  Doing Genderמציעים החוקרים תפיסה שונה ודינמית למגדר. הם מבקשים לתקן את הלקונה וחוסר הבהירות שהם מוצאים בחקר המגדר באמצעות הצגת פרספציה של מגדר כשגרה – פעולה חוזרת ונשנית המבנה את התפיסות החברתיות בנוגע לטבע גברי ונשי.

שם המאמר, המהווה משחק מילים על הביטוי doing sex, נועד להדגיש את אלמנט העשייה האקטיבית או בלשון הכתוב "העבודה היומיומית" של המגדר; כלומר רצף של פעילות חוזרות ונשנות המבנות את הקטלוג וחלוקת התפקידים בין נשים וגברים כסדר הטבעי ונורמאלי של הדברים.

הרדיקליות שמציע המאמר היא בתפיסה — העומדת בניגוד לזו של גופמן אשר גרס במאמרו Gender Display"" (1976) שמגדר הינו בחזקת ביטוי אנושי המתרחש פה ושם בהתאם לנסיבות – שבכל אינטראקציה חברתית נתונה אנחנו פועלים באופן המייצר את המגדר שלנו, ובמידה רבה מבנה את יחסי הכוח החברתיים.

הדרמה המגדרית

מתוך מחקרם של צימרמן ווסט מגדר מתברר כתהליך שלא רק קשה לחמוק ממנו אלא שתוצאותיו קשות: מצד אחד, הפעולה של עשיית מגדר היא בלתי נמנעת – כל עוד הקטגוריה המינית מהווה קריטריון בסיסי להבחנה – כפי שהדבר נעשה בכל מרקמי החברה. מצד שני, הקטגוריה המינית מהווה כלי לחלוקה היררכית, הנחשבת "טבעית" וראויה.

לפיכך עשייה מגדרית משמעה המשך לגיטימציה למבני הכוח החברתיים באספקט הציבורי, ולעיצוב ההתנהגות האישית והיחס לאחרים על בסיס שליטה/כניעה באספקט האישי.

לעשות מגדר אחרת

התפיסה אליה מיעטו ווסט וצימרמן להתייחס היא מקומה של החירות האישית בהבניה העצמית של המגדר; דהיינו, יכולתם של נשים וגברים לכונן את העצמי כסובייקט במערך חברתי, בו לכל עשייה משמעות מגדרית שיש לה השפעות על הבניית יחסי הכוח החברתיים. המקום של השינוי איננו בביטול התפיסה הקטגוריאלית של המציאות – זו מהווה מנגנון קוגניטיבי המאפשר למוח לעבוד ביתר יעילות ומהירות – אלא ביכולת לקעקע את הסטריאוטיפ הנלווה לקטגוריה.

זוהי להבנתי הפעולה המתמשכת של עשיית מגדר אחרת. החשיבה העצמאית והמחודשת של הדברים, העצירה על תיקון הטעויות החברתיות, והחיים הערים בהם להיות אישה אינו בהכרח פועל לשימור יחסי כוח ושעבוד בין המינים.

השארת תגובה