לנוכח עושק אישה מוכה: בית המשפט נגד עירית ת"א

 

פסק דין חשוב של בית הדין האזורי לעבודה בתביעה אותה ייצגה עורכת דין אילת ישראלי-מרגלית כנגד עירית תל-אביב קבע  קבע כי אלמנה, שעקב אלימות בעלה עזבה את ביתם המשותף ונמנעה לתבוע מזונות, לא תפסיד את זכותה לקצבת שארים. זאת למרות בקשתה של עירית תל אביב לא לשלם את קצבת השארים של עובד עירייה שנפטר לאלמנתו.

 

פרטי המקרה

התובעת הייתה נשואה לעובד עיריית תל אביב, במשך למעלה מחמישים שנה. האיש נהג באלימות פיסית קשה כלפיה וכלפי ילדיהם. למרות החלטות בית הדין הרבני והתחייבותו בהסכם, סירב האיש לתת גט לתובעת. כפועל יוצא מכך התובעת, כאישה דתייה, הייתה מנועה לבנות את חייה מחדש עם בן זוג אחר, אשר יתמוך בה.

 

 עקב התנהגותו האלימה של המנוח, נאלצה התובעת לעזוב את הדירה המשותפת לה ולמנוח, ובמשך תקופה בת 15 שנה לפני פטירת המנוח התובעת והמנוח לא התגוררו יחדיו: התובעת התגוררה בדירה ששכרה והמנוח התגורר בדירה המשותפת לבני הזוג. בתקופה זו התפרנסה התובעת מעבודות ניקיון, והמנוח לא תמך בה כלכלית. בשל הפחד מאלימות המנוח, נמנעה התובעת לתבוע מהמנוח מזונות או שכר דירה בעד השימוש בדירה המשותפת או פירוק השיתוף בדירה.

 לאחר מותו של המנוח פנתה התובעת לעירייה בדרישה לתשלום קצבת שארים כאלמנתו של המנוח. העירייה דחתה את בקשתה בנימוק שעל פי הוראות חוק שירות המדינה (גמלאות), התש"ל–1970 החל על עובדי העירייה, במקרה של "פרידה של קבע" בין האלמנה והזכאי לגמלאות שנפטר נשללת זכאות האלמנה לקצבת שארים. לטענת העירייה, העדר מגורים משותפים במשך תקופה ממושכת והעדר תמיכה כלכלית של המנוח בתובעת מצביעים על כך כי התקיים מצב של "פרידה של קבע" השולל את זכאותה של התובעת לקצבת שארים.

 

החלטת בית המשפט

בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, בראשות השופטת לאה גליקסמן ונציג ציבור מר איתן ליברוט, קיבל את תביעתה של התובעת וקבע כי לנוכח העובדה שהניתוק הפיזי והניתוק הכלכלי בין התובעת לבין המנוח נבעו מהתנהגותו האלימה של המנוח, הם היו בשל נסיבות שאינן תלויות בתובעת, ולכן אין לראות בכך "פרידה של קבע" השוללת את זכאותה של התובעת לקצבת שאירים.

בית הדין קבע כי תוצאה זו מתחייבת הן משיקולי צדק והן משיקולי מדיניות ראויה. באשר לשיקולי הצדק נפסק כי שלילת זכאותה של התובעת לקצבת שארים משמעותה הענשתה פעמיים בשל אלימות בעלה המנוח כלפיה: פעם אחת בחייו – עת עקב התנהגותו האלימה נאלצה לברוח מהדירה המשותפת ולהתפרנס בדוחק, שכן עקב התנהגותו האלימה נמנעה מלתבוע מזונות ושכר דירה. פעם שנייה לאחר מותו – עת כתוצאה מאירועים שהוכתבו על ידי התנהגותו האלימה של המנוח נשללת זכאותה לקצבת שארים.

בית הדין הוסיף וקבע כי המדיניות הראויה, הבאה לידי ביטוי גם בחוקים שונים היא לעודד נשים הסובלות מאלימות שלא להשלים עם האלימות כלפיהן, לקחת את גורלן בידן, וככל שנדרש גם לעזוב את הבית בו הן סובלות מאלימות.

קביעה כי אישה שעזבה את הבית המשותף בשל אלימות בן זוגה מאבדת את זכאותה לקצבת שארים עלולה להביא למצב בו נשים הסובלות מאלימות, ובמיוחד נשים מבוגרות יחסית החסרות מקור הכנסה עצמאי, יימנעו מלעזוב את הבית המשותף וימשיכו לסבול מאלימות בני זוגן, כדי לא לאבד את זכאותן לקצבת שארים.

בית הדין הוסיף וקבע, כי לנוכח העובדה שהתובעת הייתה זכאית למזונות על פי הדין האישי, אך נמנעה מלתבוע מזונות בשל פחדה מהמנוח, לעניין זכאותה לקצבת שארים על פי חוק הגמלאות יש לראות אותה כאלמנה הזכאית למזונות, למרות שבפועל לא שולמו לה מזונות. לפיכך, בהתאם להוראות חוק הגמלאות, המקנה זכאות לקצבת שארים לאלמנה או גרושה שהייתה זכאית למזונות מכוח פסק דין או הסכם בכתב, התובעת זכאית לקצבת שארים.

אחרית דבר

הרצון של עירית תל אביב לממש את החוק היבש, מבלי להכיר בעוול ובעושק של האלמנה גרמו מה לה לפעול בריון שכונתי המבקש לעשוק אלמנה ששרדה את אלימות בעלה ולקחת ממנה את קצבת השארים לה היא זכאית.

יש לקוות שעירית תל אביב ורשויות נוספות יאמצו את הרוח העולה מפסקת בית המשפט ולא יענו אלמנות וגרושות בניגוד לעקרונות הצדק והשכל הישר.

 

 

 

 

 

 

 

2 thoughts on “לנוכח עושק אישה מוכה: בית המשפט נגד עירית ת"א

השארת תגובה