יחימוביץ מול פרץ – זהות בין מגדר ואתניות

פמיניזם או רב-תרבותיות

מרב מיכאלי מצויה היטב בשיח הזהויות הישראלי והגלובלי, כפי שמעיד מאמרה "אישה או שחור" (12/9/11) – המייצר הקבלה בין התמודדות יחימוביץ ופרץ לראשות העבודה לבין זו של קלינטון ואובמה לראשות המפלגה הדמוקרטית בבחירות 2008 בארה"ב.

ניתן בהחלט להסכים עם מיכאלי שכמו בארצות הברית כך בישראל; הבחירות לראשות העבודה מעלות התלבטות הקשורה לבחירה בין פמיניזם – אותו מייצגת יחימוביץ, כאישה דעתנית המקדמת זכויות נשים, לבין אתניות – אותו מייצג עמיר פרץ, כגבר מזרחי משדרות.

אבל לא כולם מוכנים להכיר ברלוונטיות של שיח הזהויות לניתוח פוליטי וחברתי. במאמר התגובה "התנשאות על מזרחים" (14/9/11) ורד לי, המגדירה את עצמה "אישה מזרחית", מתקוממת כנגד מאמרה של מיכאלי, וטוענת שאינה מוצאת כל הקבלה לפריימריס של ארצות הברית.

 

שיח מבטל זהות

מוקד ההזדהות של לי הוא שיח המחאה החברתית של דפני ליף אותו היא מגדירה כ"שיח שאינו מצמצם את המציאות לייצוג פשטני ומבקש לראות בגברים ובנשים הרבה יותר מאשר זהויות פוליטיות או מגדריות."

עוד היא מוסיפה וקובעת: "בחורה אשכנזייה, לבנה, בת למעמד הסוציו-אקונומי הגבוה, שהוריה מתגוררים בכפר שמריהו, הוכיחה לציבור הישראלי שאין חשיבות למוצא ולמקום המגורים, אלא דווקא לאמת הפנימית, לכנות העשייה, לחזון ולרצון הבוער לחולל שינוי".  על כך ניתן לתהות ולומר, האומנם?

 

המנהיגה המזרחית של המהפכה …

נניח לרגע שבמקום בחורה אשכנזית ממעמד גבוהה, הייתה מנהיגת המהפכה אישה מזרחית ממעמד הפועלים. עם נתוני פתיחה שכאלו, יש מקום לשאול אם לא הייתה מפנימה את הדיכוי ומדחיקה את תחושת העוול, כמו שעשו מזרחים רבים שהסתגלו למציאות והתרגלו לאפליה כלפיהם. העניין הוא שגם אם היתה מתעוררת ויוצאת כנגד אי הצדק החברתי שבו שרויה החברה הישראלית– כפי שעושים רבים מחברי ואני בניהם, מזה שנים – היא הייתה זוכה להזדהות מועטה, ביטול ממסדי, ותקשורת מצומצמת, שיתכן שהיתה מתייחסת למחאה שלה כאל שיח מקופחים.

אלא שלא באמת צריך להמציא אישה דמיונית שכזאת. אומנם אילה סבאג לא זכתה להתייחסות תקשורתית נרחבת, אבל הודות לטלוויזיה החברתית ניתן לראות את היחס הממסדי והמצב של מי שהנהיגה את מאהל מחוסרי הדיור בירושלים בשנת 2007.

 

אז מה יש לנו כאן?

נכון כי קשה לסלוח לפרץ על האיוולת של בחירת תיק הביטחון על פני הרווחה. נכון גם שהגיע הזמן לקדם נשים לתפקידי מנהיגות. אולם כל זה אינו שולל את משמעות שיח הזהויות בפריימריס ובחברה הישראלית. כך גם את ההעדפה להתגבר עליו באמצעות הכרה בנוכחותו, על פני שימוש ברציונאליזציה אוניברסאלית שאינה עומדת במבחן המציאות.

.

בין אם יחימוביץ תזכה ובין אם יהא זה פרץ, תנועת העבודה זקפה לעצמה הישג ותיקון חשוב עם מתמודדים ראויים. את הסתלקותו של ברק ממפלגת העבודה ניתן לזקוף כהישג חשוב נוסף.

12 thoughts on “יחימוביץ מול פרץ – זהות בין מגדר ואתניות

  1. מסכים בהחלט. אבל לא מדובר רק בפוליטיקה של זהויות הזהויות עצמן נבנות מציאות ולא יעזור דבר כפר שמריהו ושדרות אינן אותו המקום ומי שחי שם אינו חי כאן ואי אפשר לטשטש את ההבדל או להעלימו.השכבות החברתיות התומכות בעבודה אינן אלו הסובלות מהמצוקה החברתית-למעשה הן אף פעם לא היו.

  2. שלומית,
    את צודק מאה אחוז כמובן. אולם, הבעיה העיקרית בהקשר זה שיש לתת עליה את הדעת היא לא היחס של הממסד הפוליטי והתקשורתי למחאה של מנהיגה אפשרית מזרחית, אילה סאבאג ויקי קנפו או מישהי אחרת, לפני או אחרי דפני ליף, אלא העובדה שאפילו הציבור המזרחי המדוכא והמנושל מתייחס באופן שונה למנהיגה מזרחית ולמנהיגה אשכנזית.
    הסיפור העצוב הוא ההפנמה של מזרחים (ושל קבוצות מדוכאות דומות) את חוסר האמון ביכולת של אנשים כמוהם להנהיג, לשנות… הבעיה העיקרית היא התפיסה של המדוכא אשר מביאה אותו לקבל את מעמדו הנחות כמצב טבעי.
    אין טעם לצפות שהתקשורת או הממסד הפוליטי יתייחסו אחרת למזרחים מהפריפריה. זה יקרה רק אם המזרחים מהפריפריה יתחילו להתייחס אחרת לעצמם. יפסיקו לצפות שביבי ייתן להם משהו וגם לא פרץ, שר הביטחון.
    לסמן את התקשורת ואת הממסד הפוליטי כאשמים הוא חשוב, אולם יש להודות שזו העבודה הקלה. גם אם הדיכוי הגזעני החל שם – בממסדים השונים שניהלו את חיי המזרחים לאחר בואם לארץ, כיום הבעיה עמוקה הרבה יותר.

  3. יוסי, אני מסכימה איתך. כפי שציינתי הדיכוי הופנם באופן מלא יותר על ידי קבוצות שכבר רואות בו מצב טבעי.

  4. שי, פעמים רבות זה מהותו המרכזית של הדיכוי ומה שמשמר אותו – חוסר המודעות למצב הדיכוי והזדהות עם המדכא.

  5. אכן, אך הבנתי שמדובר בקבוצות המדוכאות בקרב מצביעי הפריימריז של העבודה.
    הם אלה שמכריעים בין ה"שחור לאשה", הלא כן?
    הם חסרי מודעות? תמהני…

  6. במה עוסקת המחאה ומדוע מדברים על התעוררות? הנקודה היא שכולנו במובן זה או אחר רדומים, עצם זה שהיתה התמודדות בין שני מתמודדים ראויים שמייצגים קהלים מודרים מעידה על סנכרון עם המציאות.
    בהזדמנות זאת ברכות חמות לשלי יחימוביץ על הזכיה.

  7. אני לא יודע אם לשמוח או לאו על בחירתה של יחימוביץ לרשות המפלגה הציונית ההיא, אבל ברור שיש לה מה לתרום בשיח על ריסון הקפיטליזם החזירי. אני אבל מרוצה מכך שנמנעה בחירתו של אמיר פרץ ליו"ר.
    מייד לאחר זכייתו ביו"רות ב2005, במידה רבה בזכות הציבור המזרחי, הבטיח פרץ שהוא "קובר את השד העדתי". במילים פשוטות, מודיע פרץ לאליטה הלבנה של ישראל, שהוא האדם הנכון במקום הנכון, משום שהוא יכול להשתיק כל מזרחי שיטען על קיפוח ולבלום כל התארגנות מזרחית למען השגת שוויון במדינת ישראל. האיש הזה השתמש בקולותיהם ותיקוותיהם של עשרות אלפי מזרחים ע"מ להגיע להנהגה. מהרגע שהיה שם, התברר שמעבר לאמביציה האישית שלו והמגלומניה לא היתה שם שום תקווה למזרחים.

  8. בתור חצי מזרחית מרגיז אותי כל הזמן לשמוע על הקיפוח המזרחי. היום אין בכלל דבר כזה . איך אתם מעיזים לדבר על קיפוח כאשר 75% ממקבלי ההחלטות הם מזרחיים או חצי .

השארת תגובה