ספנסר טוניק – המלך הוא עירום

ספנסר טוניק, שקנה את פרסומו במגוון צילומי עירום המוניים המנכיחים את הגוף האנושי הנטורליסטי על רקע נופי טבע ועיר במקומות מרכזיים ברחבי העולם, מצלם היום בחוף מינרל בארץ. לפי דיווחים, 1200 נשים וגברים בישראל התייצבו ולקחו חלק בפרויקט הצילום הקיבוצי בעירום מלא.

מה גרם למשתתפים לקחת חלק בצילומים אלו? בין הסיבות האפשריות ניתן למנות יצר הרפתקנות, רצון לחוות חוויה ייחודית ולקחת חלק ביצירת אמנות של אמן מוכר, ואולי, בעיקר, התמרדות כנגד מוסכמות חברתיות.

שכן, אין ספק שהלבוש הוא חלק ממוסכמה חברתית. דבר שהוטבע כבר בספר בראשית, בו מוענק לו מקום רב משמעות ומרכזי ביותר בקיום האנושי, כאשר הוא מתואר כתובנה הראשונה הנקשרת לאכילה מפרי עץ הדעת:

"וַתֵּרֶא הָאִשָּׁה כִּי טוֹב הָעֵץ לְמַאֲכָל, וְכִי תַאֲוָה הוּא לָעֵינַיִם, וְנֶחְמָד הָעֵץ לְהַשְׂכִּיל; וַתִּקַּח מִפִּרְיוֹ וַתאכַל, וַתִּתֵּן גַּם לְאִישָׁהּ עִמָּהּ וַיאכַל. וַתִּפָּקַחְנָה עֵינֵי שְׁנֵיהֶם, וַיֵּדְעוּ כִּי עֵירֻמִּם הֵם; וַיִּתְפְּרוּ עֲלֵה תְאֵנָה, וַיַּעֲשׂוּ לָהֶם חֲגרת"  (בראשית ג', ו).

הלבוש מעביר את בני האדם ממערך חסר מודעות בו הם חלק מהטבע לסדר חברתי המבוסס על מערך סימבולי של ייצוגים שמשמעותם אינה מובנת מאליה. במערכת זאת למלבוש כוח לסמל סטטוס, מעמד, זהות שייכות דתית ועוד.

ניתן אם כן לתפוס את ביטויי העירום בתרבות כרצון לחזור למקום הנאיבי והתמים של הקיום בגן העדן, טרום ההסמלה. אולם כפי שההיסטוריה של האמנות יכולה ללמד, אין זה נכון לקשר בין עירום לתמימות.

התבוננות בעירום הנשי במגוון נרחב של יצירות קלאסיות יכול ללמד על האופן בו יחסי הכוח המגדריים בין גברים לנשים שועתקו לעולם האמנות. דבר המתבטא בשורה ארוכה מאוד של ציורים המחפצנים את הגוף הנשי, ומעמידים אותו כאובייקט צפיה הפרוס למבט העין הגברית המביטה בו.

הגוף הצייתן

הגוף אותו מצלם טוניק בצילומיו הקיבוציים אינו אובייקט עינוג לעין, שכן המסה האנושית והאופן בו היא מוצגת מבטלים במידה רבה את המיניות הנקשרת בדרך כלל אל הגוף העירום.

התייחסותו של טוניק אל הגוף האנושי כאל אובייקט פיסול שסממניו: צורתו, גודלו, וגווניו נבלעים במסה אנושית הנמזגת לתוך סצנת הצילום, מייצרת ייצוג של הגוף האנושי כגוף צייתן, המופשט מסממניו כאינדיווידואל. היחיד או היחידה הופכים  באחת להיות קולקטיב במובן הרע של המילה, תוך ויתור על מקומם האישי כסוכנות פעילה – סוביקטים המסמנים את מקומם במרחב.

במובן זה יש בצילומיו של טוניק הדהוד לצילומים תיעודיים מהשואה.

הצילום כמו משחזר רגע של טראומה ואסון שבאופן פרדוקסאלי הגורם שלו והנחמה שבו הם אחד – מקומו של היחיד/ה במסה אנושית.

כל זאת כאשר המבט הניטרלי במסה האנושית המחופצנת מהווה בו זמנית גם גורם וגם עד לאובדן האנושי, האישי והאינטימי.

ספנסר טוניק - הגוף הצטייתןספנסר טוניק - דימוי של הגוף כמת

12 thoughts on “ספנסר טוניק – המלך הוא עירום

  1. אם היית שם היית מבינה כמה המסקנה שלך "הופכים באחת להיות קולקטיב במובן הרע של המילה" שגויה. כמה העצמה אישית יש בחוויה הזו, כמה תמיכה הדדית אדיבות ונדיבות נולדו בכולם ברגע שירדו הבגדים ונפלו המחסומים. כמה נורמליות הרגשנו בתוך הסיטואציה. כמה כולם כל כך נכונים ונינוחים בעורם כשמסירים מהם את הבגדים. כמה קרוב לגן עדן זה באמת היה, בשביל כל המשתתפים.
    לא כל דבר ניתן להבין בדיון אקדמי מהמקלדת…

  2. ענת. שלומית מדברת על המימד האמנותי. על מה שמשתקף מצילומיו של טוניק. את מדברת על החוויה של הסרת הבגדים, שבקהל תומך היא ודאי חוויה מרגשת והומאנית. על כן אין סתירה לטעמי. ושתיכן צודקות עד מאוד.
    שנהטובה

  3. שלומית,
    השתתפתי אתמול בצילום.
    זה שנים שאני פעיל בתחום של עירום חברתי, וההשתתפות בפרוייקט הצילום של ספנסר טוניק הייתה חוויה יחודית.
    אני אדם שמודעות, חקירה וזהות אישיים הם מניעים מרכזיים בחייו. אני בוחן מוסכמות חברתיות, ובודק איפה אני ממוקם בהן.
    בזמן שצפתי על פני ים המלח, גופי חצי שקוע בימיו, והכנסתי את ראשי למים, ובקושי שמעתי את המצנחים הממונעים שהפריעו לי לשמוע את הרמקול עם הנחיותיו של ספנסר טוניק, ועצמתי את עיני, הרגשתי הרגשה של שלווה ומנוחה, תוך היותי חלק מקבוצה שיוצרת יחד.
    בני האדם אינם נמלים, ובימינו האינדיבידואליזם נחשב כערך עליון אף יותר מבעבר. כמעט לכל אחד מאיתנו חשובים הגבולות שלו והזהות האישית. יחד עם זאת יש בנו כמיהה למצב של אחדות שאנו מרגישים שאבד לנו.
    ביצירות של ספנסר טוניק יש שילוב בין הפרטים, לבין מראה אסטטי שמעבר לאנושי ולאינדיבידואלי. מבחינתי אין שום רע בכך.
    אני מאמין שההשתתפות בצילום הוותה לרבים גורם מרפא ומעצים, כמו שעירום בציבור יכול להביא.
    מבחינתי, הצילום מייצג את הקולקטיב במובן הטוב של המילה. הייתה במקום ההוא אינטימיית של הקולקטיב, שהמהות של הבודד מחובקת בתוכה, ולא נעלמת. מי שאינו רגישה, יוכל להבחין בכך גם בתמונות, ולעשות מטמורפוזה של הקולקטיב ממקום של אסון, שואה ודיכוי, למקום של יופי, הרמוניה, אהבה וחופש, שבו אין קונפליקט בין הפרט לקולקטיב.

  4. שלומית: את מבלבלת בין התגובה האישית שלך (זה מגעיל בעיני) ובין הניתוח התאורטי. הטענה התאורטית של הצילומים האלה היא שהאידיבידואליות של אנשים מועצמת כאשר הם נפטרים מהתוויות החברתיות שמגבילות אותם לשדה-שיח הגמוני וכוחני. רק ע"י יציאה מודעת כנגד הצמצום של אנשים לתוויות הם יהיו הם-עצמם. הצילומים מדגימים זאת ויזואלית: הורדת הבגדים מונעת כל אפשרות ויזואלית לקטגוריזציה של האנשים, ומראה איך כל אדם ואשה היא יפה וייחודית כפי שהיא

  5. שלומית: את מבלבלת בין התגובה האישית שלך (שאומרת "זה מגעיל בעיני") ובין הניתוח התאורטי. הטענה התאורטית של הצילומים האלה היא שהאידיבידואליות של אנשים מועצמת כאשר הם נפטרים מהתוויות החברתיות שמגבילות אותם לשדה-שיח הגמוני וכוחני. רק ע"י יציאה מודעת כנגד הצמצום של אנשים לתוויות הם יהיו הם-עצמם. הצילומים מדגימים זאת ויזואלית: הורדת הבגדים מונעת כל אפשרות ויזואלית לקטגוריזציה של האנשים, ומראה איך כל אדם ואשה היא יפה וייחודית כפי שהיא

  6. רק בישראל, וככל הנראה רק יהודים יכולים להגיע לאסוציאציות על השואה כשמדובר בצילומים של ספנסר טוניק. מה שאומר גמה חווית המתבונן הינה סובייקטיבית. בסופו של דבר זהו עולם האסוציאציות הפרטי שלך (שאולי יש לו הד בעולמם הפרטי של אנשים אחרים).
    כמי שהשתתף אתמול ולפני כמה שנים בצילום במכסיקו סיטי (יחד עם 18,000 בני אדם נוספים) אני יכול להסכים שיש משהו אנונימי , משהו של אובדן זהות אישית בצילום קולקטיבי….זה חלק ממה שמקל על רוב האנשים להתפשט בפומבי ללא בושה (או כמעט). אובדן הזהות הזה איננו בהכרח שלילי….להיות חלק ממשהו יותר גדול, כמו למשל בהפגנת המיליון. גם שם אתה מאבד מהאינדיבידואליות שלך, צועק ססמאות שמכתיבים לך, וכו'.

  7. מיכאל אני סבורה שהדוגמא של הפגנת המיליון מצוינת, חשבתי על ההפגנה שקדמה לה תוך כדי כתיבת הרשימה; הגבול בין תחושת העצמה מתוך זהות קולקטיבית המאפשרת ליחידים לפעול במשותף למען צדק חברתי לבין תחושת הטשטשות של גבולות שחשתי ברגע שהצפיפות הפכה למאיימת בניסיון היציאה מסמן את ההבדל בין קולקטיב טוב המאפשר מקום לזהות סוביקט לקולקטיב שמבטל זהות זאת.
    לגבי ההתייחסות לשואה, אי אפשר לבטל את מקומה בעולם הדימויים שלי, אבל גם משתתפת שהייתה באירוע דיברה במונחים של סלקציה כאשר תיארה סצנה בה טוניק בחר מי ישתתפו באחד מהפריימים. זה שם.

  8. אני עברתי את אחד הדברים הכי יפים שקרו לי בחיים, ואני לא חושבת שכל מי שהיה שם איתי עבר משהו שונה במיוחד.
    וכן, השואה עלתה בבדיחות שלנו, על עניין הסלקציה ואחרי זה המקלחות. והאמת שדי נמאס לי מאנשים שמשתמשים בשואה כדי להגיד לי לא לחיות. כן, הייתה שואה. עכשיו אנחנו חיים, ולא נראה לי שסבא שלי רוצה שאני אשב בבית ואבכה כל היום. האמת הוא די מבסוט שהלכתי למיצב.

  9. עם כל האי כבוד שאני רוחש לספנסר טוניק
    מדובר בחולה מין שכבר כנראה עשה את כל הפנטזיות שכבר חלם החל באורגיות וכלה בעשרות שעושים סקס ביחד כך שהיום הוא הגיע למצב שהדבר היחיד שמושך אותי מינית זה לראות אלפי איש עירומים ביחד וזה עושה לו את זה מינית ספנסר טוניק לא סיפר לאף אחד מה הוא עושה בווידיאו והתמונות שלו בחדרי חדרים עם עצמו
    והסוטה הזה בכיבוס של המילה קורא לזה אומנות ומפשיט אלפי איש ביחד בשביל לגרות את עצמו מינית

    רגע …..מה עם עבירה על החוק של עירום בציבור??!
    מה עם הטרדה מינית ??!
    ומה אלפי איש פראיירים שהיה להם פנטזיה מינית של שחייה בעירום מה שליגיטימי לגמרי שההורמונים שלנו דורשים הסכימו
    אני רוצה לשאול מה תהיה התגובה של כל עשרות אלפי איש בעולם שצולמו בעירום ביוזמתו של הסוטה ספנסר טוניק ישמעו שהוא בבית גומר על התמונה שלהם? נקודה למחשבה!!!

השארת תגובה