היקום על פי ברכה סרי

אישה כותבת בעולם גברי – איזו דרך פתוחה לה?

כתיבה אינה מתרחשת בחלל ריק, היא נובעת מתוך שפה שקיימת כאן לפנינו, מתוך היסטוריה ומערכים מחשבתיים שלא אנחנו יצרנו. מאחורי הדף הריק עליו מבקשת הנפש היוצרת להטביע את חותמה מסתתרים טקסטים הכתובים בדיו סמויה, הנושאים הנחות והבניות חברתיות בעלי משמעויות פוליטית ומגדרית רבות חשיבות. כאשר מדובר באישה יוצרת, המבקשת לחלוק עם העולם מפרי עטה, בין עם בפרוזה, שירה או כל צורה ספרותית אחרת, מדובר באתגר מעוצם מאחר והיא נדרשת להתמודד עם משוכה לא פשוטה: מערך (רב-) תרבותי עתיק יומין שסימן והטביע את דמותו של  הגבר כמודל חיקוי, וסינונים לנורמה החברתית הראויה, בין השאר באמצעות כלי הכתיבה – השפה.

כיצד ניתן אם כן להגות, לנסח, לכתוב ולהביע את חווית הנשיות כאשר בכסת הדיו מסתתרת תחת מעטה אוניברסאלי שפת האב, המדחיקה ומשתיקה את הקול הנשי ומקבעת את מקומו בשולי התרבות, החברה והיצירה?

לסוגיה זאת ניתנו שתי תשובות היסטוריות. האחת מבית מדרשן של חוקרות צרפתיות שיצאו כנגד מבנה השיח הגברי, וביקשו לייסד שיח חדש שאינו מבוסס על הפאלוס אלא על חוויות הגוף הנשי. כך סיקסו (2006) שביקשה להתוות כתיבה חדשה ונשית, המעניקה מקום ומבע למחוזות החוויה נשיים ששפת האב הדחיקה, או איריגארי (2003) שטענה כי "אם נמשיך לדבר באותה שפה, שוב נייצר את אותו הסיפור".

התשובה השנייה לסוגיית היצירה הנשית בעולם גברי נוצרה בעקבות הגותה של שוואלטר (1985) שטענה שנשים אינן יכולות להיוותר לחלוטין מחוץ למבנה השולט, ואין כל אינטרס ביציאה מהמערך הפוליטי והכלכלי של חברת הגברים. דבר שהוביל חוקרות כמו כהן (1997) להצביע על מהלך של ניכוס טקסטים מעולם התרבות והמחשבה היהודי, מתוך בקשה לקריאת תיגר על המוסכמות המשייכות טקסטים אלו לגברים, באמצעות התאמת שפת האב לחוויה הנשית. זאת מתוך התפיסה שמציינת רתוק (1999) לחתור תחת הלשון הקיימת ולערוך רוויזיה של המיתוס.

מתפשטת בתוך הלשון

כתיבתה של ברכה סרי שהוציאה בימים אלו את ספרה "יקום פורקן" (הוצאת האור הגנוז, 2011) מהווה דוגמא נדירה ומרגשת ליוצרת המאמצת את שתי הגישות.  ספר זה מהווה מופת לכתיבה נשית מודעת ונועזת, שאינה מבקשת ללכת בתלם, לאמץ את שפת האב, ולקבל את המקום השולי הנגזר עליה, תוך מחאה סמויה כנגד התפקיד התרבותי שהוקצה לה. במקום זאת, תהליך השחרור בכתיבתה של סרי מרובד לתוך הטקסט בשפה, במבני הלשון, בתוכן, ובצורות הניכוס של טקסטים קנוניים שונים. זוהי מחאתו של הקול הנשי המודחק והמוקטן, קול היוצא כנגד המקום המוקצה לו מתוך פירוק ובניה מחודשת של העולם הפטריארכאלי בו הוא מתקיים.

למרות היותה אשת אקדמיה, שלמדה בין השאר בברקלי, כתיבתה של סרי אינה מעונבת, ואינה מבקשת לענות על סטנדרטים מסוגננים עד לעייפה ששובים את הרוח הנשית החופשית. סרי אינה מעמידה פנים ואינה מתחנפת לקוראיה. היא כותבת את עצמה ללא מורא מתוך המקום בו היא נמצאת, וכותבת את הדברים כפי שהיא חושבת ומרגישה אותם, כולל הנכחה של השקיפות שהיא חשה במרחב הציבורי: "זאת אני העניה הנסתרת ואתם עוורים וחרשים. אני שרה בגנים ובשווקים ואתם מתעלמים."

בדומה ליוצרות אחרות, ולקהלים מודרים, סרי חשה שהיא חיה במרחב שבו היא שקופה. אולם היא אינה נכנעת למרחב שאינו רואה אותה ובמקום זאת מכוננת את מקומה כמי שיש בכוח לראות ולסייע ביד הזולת:"'לוח האם' של כל יהודי ניצח, וכל העולם מחובר לליבי ובשלומי ייטב לכל עמי ועולמי. אני טיפה אחת – ניצוץ אחד בוהק וזוהר של המשיח – של הבורא ושל הבריאה – אני אבן הבוחן שלכם – אני הראי הזך של כל מגבלותיכם ואורכם המופלא. התבוננו בי מתוככם ותגלו את עצמכם – את היהלום הזוהר של חייכם. ואם חלילה תתבוננו בי מבחוץ – תגלו בי את קלונכם – את פחדכם ובידותכם ועוניכם" (עמ' 40).

סרי אם כן אינה נכנעת לקנון ולהגמוניה המותירה אותה שקופה בשולי השיח התרבותי והדתי. בכוח לשונה היא מגדירה את עצמה לא רק כחלק מהמסורת אלא כבעלת תפקיד מלוכתי-מנהיגי בה: "אני בת הלויים והכוהנים והמלכים כאחד" (עמוד 43) מי שאינה נזקקת למבט האחר לתחושת העצמי שלה אלא זו המעניקה לאחר מכוחה "קראוני ותבורכו" (שם).

משחקי ושימושי השפה החדשה שממציאה סרי הינם בעלי הטיה נשית מובהקת וכוללים מאגר של דמויות בדיוניות כמו רבית זעירא, ורבית סתלבטא. אולם עולם זה של דמויות נשיות אינו מנותק ממסורות דתיות ואינו מבקש לברוא שפה ועולם דימויים חדש מהאין. נהפוך הוא, סרי מעניקה לדמויות נשיות בדויות אלו מקום של כבוד לצד נביאי וחכמי הדור. היא שמה חדש לצד ישן, ונותנת בפי גיבורותיה אמרות שפר המעניקים מבט נשי, מחויך ומאתגר על תפיסות המציאות הישנות. השימוש בבדיחה ובהומור מהווים נדבך נוסף של הומור המאפשר לאתגר את הטקסט הקנוני ממקום נינוח שנע בין רצינות לצחוק.

באופן דומה, התייחסותה של סרי לחז"לותינו המקשות על פרשנויות מסורתיות מאפשר לעשות שימוש בטקסטים קנוניים באופן המנכס אותם בצורה נשית – ומעניק לנשים מקום מרכזי, המתקן את מקומם המשני בטקסט המקראי. להנכחה של הקול הנשי תורמים גם ציטוטים תנ"כיים המרובדים לתוך הספר בעיקר משיר השירים – המגילה הנשית ביותר במקרא, שחוקרות מקרא דוגמת פרדס וטריבל עמדו על האופי האנטי-פטריארכאלי שלה.

בשירתה, העירומה מניקוד, סרי לא שעתה למבנים המקובלים ולז'אנרים מוכרים. בספרה, היא הולכת צעד אחד נוסף קדימה בשחרור מז'אנרים מוכרים ומסורות מגבילות. הספר הוא יומן מסע המוגש כשהוא מחולק לחודשי השנה – כאשר בכל אחת מהם נפתח בהתייחסויות לתאריך העברי ולמאורעות החודש; בין לבין משלבת סרי בכתיבתה שירים וחלומות אישיים, אותם היא מנתחת בהתייחסות אוניברסאלית למקומה כמתקנת עולם ומקדמת גאולה.

יקום פורקן הוא ספר מופלא של מי שמגביהה עוף וכותבת "בתוך מעבורת חלל". הרוח השורה על הספר ומציצה מתוך שורותיו נושאת עימה משב רענן של שחרור נשי ההופך ספר זה לאחד מהחביבים והאהובים עלי.

ספר חובה למחפשי ומחפשות הרוח, לנביאי ונביאות המהפכה ולמתקני ומתקנות עולם.

 יקום פורקן ה'תש"ע מדריך רוחני לפקיחת עיניים/ברכה סרי. הוצאת האור הגנוז, 2011 עיצוב עטיפה וגרפיקה נצחיה סרי

3 thoughts on “היקום על פי ברכה סרי

השארת תגובה