מרגלית צנעני – הגזענות עדיין כאן

קשה להבין מדוע בחרו השוטרים להתעמר ביוצרת המוכשרת, מרגלית צנעני ולתקוף אותה בחדר החקירות, גם כאשר ניסיון קודם לימד אותם על שבירותם האפשרית של אמנים עצורים (ראו ארגוב וטופז), ומדוע חשד שאינו קשור במעשה של ממש – בניגוד לחשדות אישום הנראים כבדים בהרבה מאלו המיוחסים לגברת צנעני, בהם אונס (קצב) ומרמה (אולמרט) – הובילו למעצר הזמרת ולהדלפת פרטים ותמונת האמורים להיות חסויים לידי התקשורת.
מי יודע אולי המשטרה החליטה להגיב במלוא החומרה כלפי שימוש במילים "חסרות תקדים", כגון "ג'אננה", או "דוח מוחי" ולבקש מהפרקליטות להגיש במקרים כגון אלו כתבי אישום. החוקרים יכולים לטעון בכתב האישום שכמה פעמים כינתה צנעני את אמרגנה, החייב לה כספים, מלעון ואמרה לו בלי חארטות, ובלי דאווין לפני שהוסיפה שהביא לה שליכטה בלב – ביטוי שאומנם אין לאף אחד מושג מדויק מה הוא אומר, אך יש הסוברים כי כדאי לקחת אותו במלוא הרצינות.


הגזענות לא מתה

כראוי למקומתנו, גם בתקופה מרגשת זו של קירוב לבבות, יש מי שלנוכח שעתה הקשה של מרגלית צנעני, (שהינה בגדר חפה מפשע), יתהדרו בגזענותם הגורפת. כך, הסופר איל מגד, אשר  מדבריו עולה שאמנים "ים תיכוניים" דוגמת צנעני מהווים את האנטי תזה לקהל אותו הוא מייצג – "המיעוט השקט, התרבותי באמת". וואלה.

גם "העיר" לא טמן את ידו בצלחת, וליבה שיח שנאה גזעני בכתבתו של איתמר הנדלמן סמית שטען כי "המוזיקה המזרחית העכשווית היא אלימה בעצם קיומה".

מה שמפליא במבט ראשון הוא שהרשימות של שני הכותבים, העוסקים בכתיבה כמקצוע, מתאפיינות ברשלנות שחותם מאיים של חוסר ידיעה עצמית ואי הבנת המציאות מוטבע בה. כאשר מגד, המבקש להיות ציני, מאמץ את לשון הדיבור של יועצת התקשורת של אשת ראש הממשלה, ואומר בעוקצנות על מרגול "שהיא לא רק מודל לחיקוי, אלא מגה מודל לחיקוי" הוא עושה לעצמו שירות דב, אם זו שפה שהוא בז לה, ויוצא כנגדה כצורה מתלהמת של דיבור וגוזמה, שיציע שפה אחרת. אבל מגד כותב מהאין, מאני מדומה, שיוצר את ההון הסימבולי שלו על ידי הוצאתו של האחר מחוץ לגבולות השפה והתרבות.

גם כתיבתו של איתמר הנדלמן סמית לוקה בהתלהמות ודברי גוזמה: "לא הופתעתי כשמרגול ביקרה את המחאה החברתית. מה לה ולזה? היא מיליונרית ולפי החשדות גם זה לא מספיק לה… אז מה למרגול ולחבריה בזמר המזרחי למחאה? להם אין בעיה לקנות דירה". מפליא שעורך אחראי מוכן להדפיס כתיבה ילדית כגון זאת. האין הוא חושש שכפי שטענו יפעת ביטון, מתי שמואלוף ויעל בן יפת, ב"העוקץ" השערות גורפות וגזעניות כגון אלו מעלות מקום לתביעה?


סלקציה והון סימבולי


כתיבתם של מגד והנדלמן סמית מייצרת סלקציה הגוזלת מהמרחב הסימבולי המשותף את כל הגדרות הטוב ומקשרת אותן לאשכנזיות – הנותרת כאתניות סמויה, תוך התייחסות מקבילה וגורפת למזרחיות כאל מקור כל מה שרע ורקוב בחברה הישראלית.

אלא שיותר מכל רעה אחרת — מדמיון חולני התולה אשם בתוכנית ריאליטי מעולה כמו כוכב נולד, מהתכחשות לקולה של מרגול כזמרת, מחוסר הבנה של הקשר בין אתניות ועוול חברתי, מחוסר הבנה של הקשר בין הדחיקה לשוליים ותופעות חברתיות שונות — הסלקציה של מגד והנדלמן סמית, היא הרעה האמיתית. זהו המקום שאינו מכיל את האחר ואת תרבותו. זהו הניכור העצמי והחברתי זהו גילוי ברור של אי צדק חברתי.

הריאליטי והתרבות העכשווית אינם הבעיה, הבעיה היא הקאנון שבין הנמנים על שורותיו יוצרים שכתיבתם מלבינה/משחירה פנים.

 

4 thoughts on “מרגלית צנעני – הגזענות עדיין כאן

  1. לא ברור לי מדוע בטוחה כל כך שלומית ליר שהמשטרה הדליפה את כל הפרטים כדי לבזות את מרגלית צנעני. אילו היו לה קשרים עם עורכי דין פליליים, היתה יודעת שגם הם יודעים להדליף ולא תמיד לטובת לקוחותיהם. יש לכך הוכחות שכל העוסק בתחום הפלילי מכיר אותן.
    אילו היתה שלומית ליר בקיאה יותר, אולי לא היתה שופטת את המשטרה שאיננה מבינה את המלים "בלי חארטות, ובלי דאווין". חוקרי המשטרה באים גם הם מן העדה של מרגלית צנעני ומבינים היטב את השפה והסגנון. אבל הם שמעו עוד כמה מלים בהקלטות של מרגלית צנעני, ששולמית ליר לא שמעה אותן.
    אל תמהרי לשפוט את המשטרה. זה קל, זה פופוליסטי, זה לא נכון.
    נחכה עוד מעט למשפט ואז יתבררו עוד כמה דברים ויהיה גם פסק דין.

  2. מסכימה לכל מילה
    אני מאמינה שניפחו את זה, ומרגלית צנעני היא שעיר לעזאזל.
    אני מסכימה עם מה שכתבת, ויחד עם זאת חושבת שבגלל שמרגול "מפורסמת" היא כביכול משלמת על כך בהתנהלות המשטרה.

    שבת שלום
    סופי

השארת תגובה