הצעת חוק פניה בלשון המכבדת את שני המינים – גרסת בטא

ההבנה כי חיים במדינה מתוקנת נדרשים לשינוי האופן בו הלשון הציבורית מדירה נשים בכול פניה כללית: "הרשם", "לחץ", "צור קשר" וכדומה, הובילה אותי לנסח טיוטה ראשונית להצעת חוק לפניה מכבדת את שני המינים, אשמח לשמוע תגובות והצעות שיפור לפני שאני פונה לקידום הניסוח המשפטי של המסמך:

ללשון תפקיד חשוב ומרכזי בעיצוב תפיסת העולם, והשפעה מוכחת מחקרית על התפיסה המגדרית. ברירת המחדל של שימוש בלשון זכר לציון כללי משפיעה על הבניית המציאות שלנו בשני אופנים מקבילים: היא מעוררת תהלכי הגברה, תהליך המתרחש באופן בלתי מודע מתוך אימוץ נקודת המבט הגברית המודגשת ומנוסחת בשיח הציבורי כנקודת המבט השלטת ומשמעו הפיכתה של האישה לגברית יותר. במקביל, היא פועלת לייצר ניכור עצמי אצל נשים. דבר הבא לידי ביטוי אצל נשים בדחיקת חווית הקיום הנשית למקום שולי. דוגמא קיצונית לניכור עצמי נשי ניתן למצוא בדיבור על חוויות נשיות בלשון זכר עד כדי אבסורד: "כשאתה בהיריון, אתה מרגיש….".

על כוחה של הלשון כותבת שולמית אלמוג: "הלשון קובעת ומקבעת מיקומים. המסר שהיא מייצגת משדר ללא הרף מי במרכז ההוויה האנושית ומי בשוליה, מי הרגיל, ומי 'האחרת', מהי הנורמה ומי יוצאת-הדופן. השפה משמשת בדרך זו מכשיר בעל כוח עצום לצורך כינונה והנחלתה של תודעה קולקטיבית… העברית אינה מצהירה באופן גלוי ומפורש על חוסר שוויון בין גברים ונשים, אולם אינסוף הצהרות זעירות, מרומזות ועקיפות, עולות ללא הרף מכל שימוש ניטרלי כביכול בסיווגים ובהבחנות בין גברים לנשים שהשפה כופה עלינו. בכך, השפה העברית מסייעת ליצירת תמונת עולם כוללת שיש בה חשיבות מרכזית להידרשות מתמדת להבחנה בין גברים ונשים, ובה בעת הדגם הגברי משמש מודל ומסמן ראשי".[1]

השפה העברית כפי שעולה מהאמור לעיל היא שפה מחויבות-מגדר.[2] משמעות הדבר כי כל פניה בעברית, גם כאשר מדובר בפניה כללית, שאינה ממוענת לאדם מסוים, מחייבת הבחנה מגדרית ואינה יכולה להיעשות בלשון ניטרלית.

מאפיין זה של השפה הוביל לדומיננטיות בשימוש במגדר הזכרי בישראל, לרבות בפניות ציבוריות המיועדות לכלל, בהן בלשון החוק, שלטי דרכים, אתרי אינטרנט עלונים רשמיים ותשדירים המיועדים לציבור הרחב, דוגמת תשדיר טלוויזיה של המשטרה והאגף לביטחון פנים: "הבחנתָ בפריטים המעוררים את חשדךָ? … ראיתָ פריט בלתי מזוהה … התרחק … והרחק אחרים.. התקשר מיד … ומסור תאור מדויק".

אפליה זאת, מתרחשת כפועל יוצא של מוסכמות דיבור מושרשות, שמותרות את רישומן כמעט בכל תחום בחיים הציבוריים. מדובר בהרגלי פניה אשר נשתרשו ובעידן הנוכחי אין לקבלו כהכרח חברתי מחייב. מסקנה דומה עולה מתוך דברי הוועדה למעמד האישה שהכירה בבעיה והדגישה את חשיבות השפה כמעצבת וכמשקפת תפיסות חברתיות. הוועדה מצאה כי יש להקפיד על פנייה בלשון נקבה לנשים באופן דומה ומקביל לפנייה בלשון זכר לגברים, ולהשתמש ככל האפשר בלשון ניטרלית המתאימה לשני המינים כאחד.

מבחינה חקיקתית, המצב כיום מאשר שיש צורך לתקן מצב בו שימוש תכוף בלשון זכר מבנה חשיבה סטריאוטיפית המחלישה את מעמדן של נשים, אולם תיקון זה מצוי רק בכול הקשור למודעות דרושים בשוק העבודה. דבר זה בא לידי ביטוי בתיקון לחוק שוויון הזדמנויות בעבודה (תשנ"ה) המתייחס למודעות בדבר הצעת עבודה וקובע:

מעביד או הזקוק לעובד, לא יפרסם מודעה בדבר הצעת עבודה או שליחה להכשרה  מקצועית  אלא   אם  כן  הצעת  העבודה  צויינה  בלשון   זכר  ובלשון נקבה, בין ביחיד ובין ברבים, וכן לא יפרסם מודעה כאמור שיש בה משום הפליה על פי הוראות סעיף 2.

בעקבות החוק נציבות שוויון הזדמנויות בעבודה במשרד התמ"ת פועלת לאכיפת החוק ולשינוי, הסרה ותיקון של מודעות דרושים רבות שפורסמו בכלי התקשורת והכילו תנאי קבלה מפלים, הפונים לשני המינים בלשון זכר בלבד, כגון: "אתה תזניק את הקריירה…".

מתוך הכרה והבנה כי הפניה הכללית והאוניברסאלית לבני שני המינים מדירה נשים, ומכאן כי אינה מכבדת כמחצית מהאוכלוסייה באופן שוויוני ודמוקרטי כפי שנדרש לקיום הלכה למעשה של חוק יסוד כבוד האדם וחירותו עולה מסקנה נחרצת כי נדרש שינוי חקיקתי הנותן מענה הולם לבעיה הלשונית.

ההדרה הלשונית ניתנת לתיקון באמצעות חקיקה המציינת מפורשות כי כל פניה ציבורית תעשה באופן שאינו מפלה נשים, תוך שימוש בלשון רבים, ציון זכר ונקבה גם יחד, או שימוש בלשון ניטרלית ובלתי מגדרית. כך למשל במקום שלטי חוצות המדירים נשים: "סע בזהירות", "צא ימינה" וכדומה, שלטי חוצות יפנו לציבור בלשון רבים: "סעו בזהירות", "פנו ימינה", או בלשון ניטרלית: "חובה לנסוע בזהירות", "יש לפנות ימינה".

תמיכה חקיקתית כגון זו בשימוש לשוני בסגנון עוקף מגדר, וקידומם של פרסומים הכתובים בשיטות כתיבה שוויונית היא דרך ליצירת תקינות פוליטית הכרחית ונחוצה העולה בקנה אחד עם העיקרון הדמוקרטי של ייצוג שווה והולם לשני המינים.

 ראו גם:

המקום שיש לנו בלשון


[1] "'ואותן השמות עומדים לדורות' על עברית, מגדר ומשפט" מחקרי משפט, יב תשס"ב 2002 עמוד 380.

[2] בניגוד לשפות רבות אחרות כגון תורכית, הונגרית, ופינית בהן בשום מצב אין יכולת להבחין דקדוקית באף מגדר.

34 thoughts on “הצעת חוק פניה בלשון המכבדת את שני המינים – גרסת בטא

  1. אני באופן אישי יחד עם עוד הרבה גברים לא ארגיש בנוח עם שינוי השפה הרדיקלי הזה אני חושב שעדיף לגנוז את הרעיון מהשורש.

      1. האמת היא שאני ממש לא חושב שאני אתרגל, ומכיוון שאתן רגילות כבר לשפה רגילב שמדכאת אז אין צורך שתעשו שינוי מינמלי ואין צורך לשנות את המצב

        1. היופי בחקיקה העוסקת בצדק חברתי הינו בכך שהיא מייצרת מציאות. במובן זה יש בכוחה לשחרר, ולהתעלות מעבר לקולות דכאנים, הנאחזים בעולם ישן ומסרבים להרפות.

    1. זו לא הכוונה. ככול שאתה חזק יותר בזהות שלך, אתה יכול לחיות במרחב דמוקרטי שמאפשר יחס מכבד לנשים ולגברים

  2. למיטב ידיעתי סעו, פנו וכו' הוא לשון זכר רבים. להבנתי יש להשתמש בלשון ניטראלית כמו יש לפנות ימינה או חובה לנוע בזהירות או בעת הבחנה בחפץ חשוד נא להזהיר, יש להזעיק, אין להתקרב. וכיו"ב.

    1. אני בעד לשון ניטרלית, כפי שאתה מציע ואוסיף דוגמאות כגון אלו שהעלית.
      במקרים בהם יש קושי לאמץ לשון ניטרלית אני בעד לשון רבים, בהיותה מכלילה יותר.

  3. במה שונה סעו בזהירות מסע בזהירות?
    הרי גם כאן משתמשים ברבים של זכר, אז נשמע לי דבילי מאוד.
    מילא, היית כותבת סענה בזהירות, אבל אין ספק שזה דבילי גם כן.
    אם את רוצה להיות רדיקאלית לגמרי, שבי על השפה העברית והמציאי צורת פניה נוספת, של רבים חסרי מין, gender free.

    1. אני לא בעד להמציא שפה חדשה, אם כי יש אסכולה של פמיניסטיות צרפתיות שהולכת בכייון הזה , בעיקר תחבירית.
      איך שלא נביט בזה, לשון רבים מכלילה יותר ומשמשת כיום לציון נשים וגברים כאחד.

  4. עידו – תקשיב רגע לעצמך. אל מול "אתן רגילות לשפה רגילה שמדכאת…" אתה מציב את "אני מרגיש שזה יסרס אותנו"
    אכן סוג של מאבק בין המינים ולא רק סימפטום.

  5. מצד אחד הכון שע"י תמרון מילולי משיגים שינוי (שיחדש של אורוול מומש בעולם האמיתי דרך פוליטיקלי-קורקט ספיץ' והתוצאות מזעזעות לרעה), מצד שני זה מאוד קשה להשיג את זה. כשאני מתרגם תבנית וורדפרס למשל, אני משתדל מאוד ש"שלח" יהפוך ל"שליחה" וכדומה, אבל לפעמים זה מסתמך (גם אצלך, שלומית) על הכתיב החסר. זה שווה ערך לתרגילים של "לעבוד על אלוהים" בעיני, בסגנון "שמתי שעון-שבת אז לא באמת הדלקתי וכיביתי את האור". אני חושב שהצעת חוק שכזו פירושה לשכתב את התחביר העברי, וזה משהו שמגוחך לנסות לחוקק, וזה גם לא יעבוד. לא תגרמי לשנים של מסמכי ארכיון להשתכתב ולאקרובטיקת מילים חדשה להתווסף. כבר יותר יהיה קל לוותר לחלוטין על הג'נדר בעברית המודרנית, זה תהליך שממילא קורה בשפת היומיום בסלנגים מסוימים, והעברית המודרנית ממילא פחות ופחות שמית בכל דור. לכיוון הזה אני עוד יכול להבין אם תנסו לחתור.

    1. אני לא חושבת שלשים שעון שבת זה לעבוד על אלוהים…. יתרה מזאת, בהתאם למסורת ממנה אני מגיעה, אני לא חושבת שיש לדקדק במצוות אלא יותר בהתכוונות ובכוונה.
      אני אגב מותחת את זה ומשלבת שמירת כשרות ונסיעה בשבת.
      כל זה מתוך התייחסות מפרשנת ל- "וחי בהם" המופיע, פעמים אחדות במקורות, ביחס לקיום חוקים ומצוות, שמשמעה שיש מקום להתאים את החוק לחיים.

      אני מאוד מעריכה את הדקדוק שלך בתרגום, ההקפדה על לשון ניטרלית ומאמינה שזה מייצר שינוי, אבל למה הבנתי למה אתה מתכוון בביטול הג'נדר בלשון היומיום, תוכל לתת דוגמא?

      1. שעון שבת זה לגמרי "לעבוד על אלוהים" זה פתרון מגוחך לבעית היצירה בשבת. אם שעון מכני שכיוונתי לפני השבת עושה את זה או שאני עושה את הלחיצה המכנית על הכפתור "בזמן אמיתי" זה ההבדל הגדול? איפה פה השמירה על הכוונה המקורית?

        שעון שבת זו "עבודה על אלוהים" וכנ"ל חוטי עירוב, ועוד רשימה ארוכה של "טריקים" שהמציאו היהודים ועדיין ממציאים כדי ללכת עם ולהרגיש בלי. זה מס שפתיים מוזר כזה.

        עד כמה שהבנתי יש נטיה באקדמיה ללשון לבטל את לשון רבים נקבה. גם אם זה לא המצב, לשון רבים מכלילה ומשתפת יותר מלשון יחיד זכר. אז למה לא לבטל גם את נקבה יחיד? מה ההבדל? ממילא יש ראיתי לא מעט נשים שכבר מכניסות לשפה שלהן "אני עייף/רעב" וכהנה ביטויים.

        מצד שני, באנגלית אין ג'נדר בגוף ראשון ושני יחיד, ועדיין אין שם שוויון בין הג'נדרים, אז האין כל המאמץ הזה לשווא?

        חוששני שהשפה אינה האויב שלך, שלומית. התרבות המיליטנטית, הדת הגזענית והמיזוגנית, יש לך מטרות הרבה יותר חשובות לתקוף לפני שהשפה תשפיע במשהו, אם בכלל.

        1. המילה שבת הינה מלשון לשבות ממלאכה. שעון שבת מאפשר ליצור השבתה של המלאכה האנושית באמצעות עבודה אוטומטית. הבקשה בשמירת השבת היא ליצירת הבדלה בין קודש ליום חול, באמצעות שעון שבת ההבדלה מתאפשרת, יום שבת הופך לשונה מיום חול ולא מתבצעת בו מלאכה. להבנתי זה עיקר המצווה.

          כשאתה מבקש ממני לאמץ לשון יחיד זכר כלשון ניטרלית ואחידה אתה מבקש ממני להיכנע להגמוניה – כי יש כאן התכחשות להיסטוריה של השפה וויתור על מקומי בה.

          לגבי נשים שמתייחסות לעצמן בלשון זכר, או בדיבור כללי, כפי שטענתי לעיל, להבנתי זה סימפטום של הזרה וביטול עצמיים, שהינם סימפטום של חיים תחת הגמוניה גברית.

          לגבי אנגלית, יש גם שם מאבק על תקינות לשונית. למשל בכול הקשור ל- man כאדם כללי הכולל את האישה. מאמרים הנכתבים היום שונים מאוד במובן זה מכאלו שכנתבו לפני כעשור. אני מאמינה שקריאת תשומת לב לנושא מובילה לשינוי תודעתי, איטי אך מורגש.
          אתה צודק בטענתך כי השפה איננה האויב. היא הקוד ממנו מובנית המציאות. שנה את אופן השימוש בקוד, והמציאות תשתנה בהתאם.

  6. אה, וברבים, למה "סעו בזהירות" ולא "סענה בזהירות"? יש ג'נדר בריבוי.

    מה שלא תעשו עם העברית העכשווית, זה בסוף יתפוצץ בפרצוף אם לא מבטלים קודם צורות ארכאיות. לכן צריך ללכת אל השורש של הענין – האם יש בכלל שני ג'נדרים? ארבעה? שבעה מינים? רצף? הדיכוטומיה המאולצת של שני ג'נדרים היא כבר נושא שנלעס למוות שני עשורים אחורה, למה לחזור ולבקר אותו?

    1. עד כמה שהבנתי יש נטיה באקדמיה ללשון לבטל את לשון רבים נקבה. גם אם זה לא המצב, לשון רבים מכלילה ומשתפת יותר מלשון יחיד זכר.

  7. אניח את הויכוח על מצוות השבת בצד לעת עתה, כי אינן לעניננו.

    "כשאתה מבקש ממני לאמץ לשון יחיד זכר כלשון ניטרלית ואחידה אתה מבקש ממני להיכנע להגמוניה – כי יש כאן התכחשות להיסטוריה של השפה וויתור על מקומי בה."

    למה ויתור על נקבה יחיד הוא ויתור ואילו ויתור עד נקבה רבים זה תקין בעיניך?

    למה סיווג לאחד משני ג'נדרים בלבד ולא הוספת עוד ג'נדרים לשפה מקובלים עליך?

    "לגבי נשים שמתייחסות לעצמן בלשון זכר, או בדיבור כללי, כפי שטענתי לעיל, להבנתי זה סימפטום של הזרה וביטול עצמיים, שהינם סימפטום של חיים תחת הגמוניה גברית."

    אני מכיר נשים מאוד עצמאיות ומתקדמות שמשתמשות בצורה הזו ברגעים של פינוק, זה לא קשור לשום הזרה ושום ביטול.

    הצעתי , שכמו שרוב דוברי העברית כבר אינם מבדילים בין "שלוש" ל"שלושה", הגיעה העת לחשוב על ביטול הג'נדרים בשפה. זה יותר הגיוני מאשר שאר האופציות, למרות שלצערינו זה ירושש אותה במקום להעשיר אותה. זה יהיה הדבר הפוליטיקלי-קורקט לעשות. מצד שני סייגתי שזה לא עזר בתרבויות אחרות בעלות שפה חסרת ג'נדר. על זה לא ענית לי. הצבעתי גם על גורמים הרבה יותר עמוקים למקור הבעיה שנגדם ישראליות לא מנסות כמעט בכלל להלחם. אני חוזר ואומר – זו לא חוכמה לחפש את הפתרון תחת הפנס כשיודעים שהוא לא באמת שם. לחוקק חוקים שמגבילים את השפה במקום חוקים שמחלישים את הבריונות הדתית בפרלמנט ומחלישים את התרבות המיליטנטית, זה הכיוון הנכון. הפרדת דת ממדינה ודילול הבטחוניסטים בכנסת ובממשלה יקדמו את זה. הכנסת יותר נשים פרוגרסיביות לכנסת תשנה את זה.

    1. עירא, זה לא זה או זה, דהיינו פעולה נגד ביריונות לצורתיה או פעולה למען לשון תיקנית. זה פעולה מתמשכת של חוגים וגורמים שונים ליצירת חברה מתוקנת ברובדים שונים.
      לגבי לשון פינוק מסכימה איתך, ויש מקום ל"מנוחה ג'נדריאלית" והלצה בעניין. לא דיברתי על זה אלא על התייחסות לחווית חיים כוללת ברצינות, בדוגמאות המגיעות עד כדי קיצונות כמו, "כשאתה יולד…"
      מבחינה מחקרית בשפות חסרות ג'נדר מחקרים מלמדים על תפיסת מציאות ג'נדריאלית שונה בין בנים לבנות משפות עם הבניה ג'נדריאלית. אבל לא צריך להרחיק לכת. בכול פעם שקיימת קריאה כגון "אנא המתן…" או "לחץ כאן" אני מתקיים מסר תרבותי המדיר נשים. לכך יש השפעה גם אם לא מודעת, המובילה לירידה בערך העצמי של נשים מחד, ולתפיסה דומיננטית של הגבריות. ראה את התגובה של עידו לם בעניין.

      דווקא ההבדל בין שלוש לשלושה משמעותי בעיני, הוא מכריח תשומת לב ודייקנות – וזו הבקשה מלשון החוק, שתאפשר ותיצור מצב בו תהיה דייקנות והתחשבות בפניה שאינה מדירה.
      עצם זה שיש חקיקה בעניין מודעות דורשים מלמדת שזה אכן נדרש ומשמעותי.

  8. זו יוזמה נ-ה-ד-ר-ת. שיניי חורקות כשאני נתקלת בשילוט המופנה לגברים ואמור לכלול גם אותי (והכוונה גם לבית חולים או לאגודת סטודנטים). בהחלט לא התרגלתי.

    ניתן לנקוט בלשון נייטראלית ("יש לנסוע"/"ליצירת קשר"), לנקוט לסירוגין בלשן זכר ולשון נקבה, או לנקוט בשניהם יחד; בין אם על ידי הכפלת הטקטס ("סעי בזהירות, סע בזהירות") ובין אם על ידי שימוש בלוכסן ("סע/י"). הסרבול הנובע מכך עדיף על המצב הקיים.

    בענין האקדמיה ללשון- ספק אם האקדמיה, המתבססת על ההנחה שלשון זכר היא הסתמית, ואשר מתנגדת לשימוש בלשון נקבה בפנייה לקהל מעורב, תתמוך בהצעה. לדעתי תמיכתה כלל אינה נדרשת.

    אגב, כבר בשנת 1993 הוציא משרד החינוך חוזר מנכ"ל ובו קווים מנחים להתייחסות שווה לגבר ולאישה בפרסומים ובספרי לימוד (חוזר נד/2 ס'86).

    באותו הקשר נתקלתי בבדיקה שנערכה בכנסת בשנת 2004 בנושא יצוג מגדרי לשוני וחזותי בתמרורים:
    http://www.knesset.gov.il/mmm/data/pdf/m01201.pdf
    כמו כן, ידוע לי על דיון כללי בנושא מגדר ולשון שנערך בכנסת, אך אני לא מצליחה למצוא קישור אליו.
    בהצלחה!!

    1. אביטל, תודה הדברים ועל הקישור.
      לרגע לא עצרתי לחשוב על עולם הדימויים בתמרורים.
      הסיפור שכתב תומר שריג ומתחיל "בוקר אחד קרה דבר מוזר בשכונה- האיש הקטן האדום והאיש הקטן הירוק יצאו מהרמזור ופשוט נעלמו….", יכול ללמד עד כמה הדמויות בתמרורים הינן לרוב גבריות.
      כילדה מצאתי את הדמות של האיש ברמזור מרתקת… בהתפוגג מסך הקסם עם חלוף השנים אפשר להבין שהמסר המדיר מחלחל קדם-לשונית.

  9. הזוי לחלוטין, זה רציני ?
    אם זה מה שיהפוך אותך בהגדרה לאישה חזקה ושווה יותר – את צריכה להגדיר את עצמך מחדש…ולהסתמך על תירוץ טוב יותר להצדיק את "דיכוי" הנשים לדעתך,

    אישה היא חזקה בדיוק כמו גבר אם לא יותר, אבל כשמחפשים סיבות, אז תמיד יש על מה להישען, ו"אכלו לי שתו לי" תמיד באופנה…

  10. רון, למה הזוי? היא לא אומרת שלשון אנדרוגינית בחוק תחזק אותה, אלא שעצם קיומו של החוק יזכיר למיזוגנים שהם לא מעל הנשים, זה הכל. במובן הזה (ורק במובן הזה) אני מסכים עם הרעיון של החוק.

    1. זה מה שבדיוק לא הגיוני:
      "לשון אנדרוגינית בחוק ת-ח-ז-ק אותה" – זה מה שיחזק אותה ??? חוק ???
      לדעתי האישיות שלנו צריכה להיבנות מבפנים ולהאמין בעצמנו – ולא להיתלות בחוק – מצטער אבל זה ממש כזה "בנות" …

  11. הדקדוק העברי קיים כמה מאות שנים?
    והתרגלנו לכך.
    אין בזה שום כוונה של אפלית מין אלא פשןט רגשי נחיתות של נשים שתמיד מחפשות נקודות לדו קרב. כמו ששרפו את החזיות לפני כמה עשורים.
    אינני בעד שום אפליה נגד נשים. אני בעד שוויון מוחלט. אבל כאן זה ענין אחר . זה ענין של :דקדוק" גרידא.
    בודעות דרושים למשל אני בעד שתהיה פניה לשני המינים כגו "דרושים/ות". אך בתמרורים צריך להיות נוסח עד כמה שאפשר יותר קצר ושום אשה לא צריכה להיפגע מ-"סע בזהירות"

    1. אוקי, אז לא היית נפגע אם היית במקום שהיה מדבר אליך רק בלשון נקבה, מתוך הבנה שתפנים שזה מיועד לשני המינים?

      1. לדעתי אפשר לבטל את הזהות המינים של מילים בכלל… כמו באנגלית, מי צריך את זה בכלל ? אולי סוף סוף יגאלו אותנו מהשימוש בשניים ושתיים !!

        אבל בין זה לבין חיפוש נחיתות מינית, ואנחנו לא שוות כמו גברים – זה לחפש תירוץ, והרבה נחיתות עצמית.

        אישה היא לא כמו גבר – לכל צד יש את היתרונות והחסרונות שלו- לבקש להפוך את זה לשווה פשוט יהרוס לדעתי.
        ולי את יכולה לפנות איך שאת רוצה – נקבה זכר דו מיני בעליל.

  12. יוזמה מעולה מאין כמותה.
    בתקופת לימודיי באוניברסיטה חברותיי ואני ניסינו לשנות את שם יום הכיף של הפקולטה למשפטים ל"יום הסטודנט/ית" במקום "יום הסטודנט" כפי שנקרא עד אז. נתקלנו בתגובת נגד כה עזה ותוקפנית מצד הגברים בפקולטה, שרק אז הצלחתי לרדת לשורש התופעה ולהבין עד מה חשובה לגברים בחברה הפטריארכלית השליטה המלאה שלהם בשפה. שלוש שנים של מאבק נשאו פרי וכיום נקרא יום הכיף: "יום הסטודנט/ית". תמיכתי המלאה ביוזמה הנפלאה הזו!

    ולקוראות/ים כאן, נסו לעשות נסיונות בבית ולראות מה אתן/ם מדמיינות בשניה הראשונה כשמדברות אליכן/ם בלשון זכר: גברים בלבד, בעיקר גברים, קבוצה מעורבת, או נשים בלבד? למשל:
    "הפרקליטים עלו בזעם על הדוכן"
    "יזמים רבים תמכו בהצעה"
    "הסטודנטים הצביעו ברגליים"
    וכו'.

    אני מצאתי את הניסוי הזה מלמד מאוד.

    1. אהבתי את התרגיל, הוא מזכיר לי את החידה: אב ובנו היו מעורבים בתאונת דרכים והגיעו לבית החולים. בעוד האב מרותק למיטה וגונח מכאבים, הוכנס בנו לניתוח בהול. הצוות הרפואי התחיל בהכנות לקראת הניתוח כשלפתע נשמעה קריאה מלאת רגש: "לא אוכל לנתח אותו – זהו בני!" – כיצד יתכן…

השארת תגובה