משק כנפי ההיסטוריה – היש קשר בין הרשעת קצב למהפכה בטוניס ובמצרים?

הזיקה בין שני אירועים שונים במהותם – האחד לוקאלי והשני בעל השלכות גלובליות מרחיקות לכת – זכתה למקום בתודעה ציבורית בזכות המונח אפקט הפרפר. אפקט זה, המהווה חלק מתורת הכאוס, נוסח בכותרת הרצאתו של מדען בשם אדוארד לורנץ כשאלה: "האם נפנוף כנפי פרפר בברזיל עשוי לגרום לטורנדו בטקסס?"

מעבר למשמעויות המשפטיות, החברתית והתרבותית המקומיות בהרשעתו של הנשיא לשעבר משה קצב, מדובר באירוע היסטורי בעל השלכות מדיניות גלובליות הממשיכות להדהד באזור כולו.

קצב, כמי שאימץ תפיסת מציאות פטריארכאלית, סבר שמקומו בדרג ההיררכי יכפיף את המערכת לשתף איתו פעולה – דבר שאכן התקיים במהלך שנים רבות, בהן נשמר קשר השתיקה סביב מעשיו. הרשעתו וכבילתו למסגרת החוק הייתה מאורע שניפץ את הסדר החיים שבו ההגמוניה מגנה על עצמה, והחזירה אותו למעמד כאחד האדם.

מעבר למשמעויות המקומיות הברורות מאליהן, הרשעתו של קצב פעלה במרחב סימבולי וסימנה שיש מערכות שבכוחן להכפיף את הפטריארכיה לשלטון אינסטנציות החוק. משק הכנפיים שבהרשעת הנשיא הועצם והוכפל באמצעות שידורי תקשורת לכול קצוות העולם ופעל על תת המודע הקולקטיבי כגורם מערער על התפיסה הפטריארכאלית של הגבר השולט כעומד מעל לחוק.

ההתייחסות לזהות המזרחית של קצב, לא קיבלה התייחסות תקשורתית בכיסוי סיפור ההרשעה בערוצי התקשורת המסורתיים – כצפוי בחברה הישראלית המדחיקה את הגזענות הלבנה המכוננת בה. דיון זה נדחק לטוקבקים כמו אלו בתגובה לרשימה של צילי פז וולק "אונס, עניין מטריד" שלא עסקה כלל בסוגיית מזרחיותו של קצב:

כל הכבוד על ההרשעה! יום גדול לנשות ישראל!
31.12.10 02:54 // סמדר לביא
אכן, כל הכבוד למערכת המשפט על ההרשעה! ועוד יותר כל הכבוד למתלוננות, שעמדו בהכפשות של יחצני"ו של האנס, והיה להן האומץ לחוות שוב ושוב את הטראומה במהלך המשפט. נפל דבר באה"ק תובב"א.
אני מייחלת לכך, שיגיע היום שנשים תתלוננה גם על אשכנזי אליטה תוקפי נשים במסגרת סמכותם, ותקבלנה את אותה מידה של צדק ממערכת המשפט. מה עם הגנרל המתעלל שתום העיין? וצאצאיו ממין זכר? או יפי הנפש התל אביבים חביבי א-סמול? או הפרופסורים מהר הצופים שהתנו את קידום תלמידותיהם ע"י ויטמין ז'? כמו שאמרה בזמנו ויקי שירן עליה השלום – קל בהרבה להרשיע מזרחים בכירים דרך מערכת המשפט. ולהענישם. האשכנזים הבכירים שסרחו זוכים לחשיפה תקשורתית ואז סוגרים עיסקאות השתקה מאחורי הקלעים.

האנס מקרית מלאכי
01.01.11 14:08 // ניסו דהן
משה קצב,האנס מקרית מלאכי, אנס את העדה המזרחית כולה.נכון שמעולם לא היה נציז של העדה,אך בתור אחד שהתחיל במעברות והיו לא נתוני פתיחה ,לא מי יודע מה,הוא היה לתקוה גדולה של המזרחים.והנה החלום ושברו.
אני מאמין במערכת המשפט ואין כאן שום הרהורים על אזה קונספירציה נגד המזרחים.שיהיה ברור.
האדם הזה ראוי למלוא העונש המותר בחוק.
מצד שני יש לי תרעומת על התקשורת ששפטה אותו בפרהסיה.התקשורת היא דבר מסוכן כאשר היא לוקחת על עצמה את מושכות השפיטה.

חגיגה לאשכנזים
01.01.11 19:42 // ג. אביבי
צודקת סמדר בתגובתה הקולעת, רוב הסיכויים שאם האנס היה אשכנזי הנושא לא היה מגיע לערכאות שיפוטיות. פרשת עלייתו ונפילתו של משה קצב מציגה, למי שהתקשורת הכל-לבנבנה של ישראל לא עיוורה, את הדרך בה שלט המיעוט האשכנזי החילוני ברוב המזרחי תוך הצגת מראית עין של דמוקרטיה ו"שוויון". האליטה האשכנזית, באמצעות נציגיה במוסדות השלטון, העדיפה תמיד לקדם – אם אין ברירה – מזרחי צייתן או חלש שקל לחסלו פוליטית אם לא ילך בתלם, או לדחוק אותו כאשר הוא כבר לא מושך מצביעים מזרחים למפלגתו. מפא"י הכניסה את השיטה הזאת למוסדות המדינה אבל הליכוד למד את השיטה וקידם בין השאר את קצב. התנהלותו הנפשעת עם הכפיפות לו הייתה ידועה לאשי תקשורת ופוליטיקאים הרבה לפני האירוע שפתח את החקירה נגדו. העיתונאים והפוליטיקאים שידעו ושתקו, נהגו ע"פ קו שנראה לי מתואם מראש, בו מסתירים את המידע המפליל עד ליום בו הפוליטיקאי המזרחי יפריע לאדוניו בממסד. באופן "מפתיע" הפרשה נחשפה מספר ימים לאחר שקצב הודיע על כוונתו להתמודד על ראשות הליכוד.
יום הרשעתו של משה קצב בשני מקרי אונס ובמעשים מגונים הוא יום חג לרבים מאשכנזי ישראל. הוא חגם של מי שבכל מאודו רוצה "הוכחות" על נחיתותו של המזרחי כבן אדם, על נטייתו הקרימינאלית המולדת ולחזק את בטחונו שהמזרחי לא יזכה לצדק ולא יגיע לשוויון אי פעם במדינה האשכנזית.

ניתן להניח כי התייחסויות אלו נכונות במובן שהזירה המשפטית אפשרה ביתר קלות (אך לא באופן ברור ובתהליך חלק) להרשיע את קצב על עברותיו החמורות בשל היותו גבר מזרחי, (בשעה שקודמו בתפקיד, הנשיא לשעבר עזר ויצמן, למשל, עזב את מוסד הנשיאות ללא התערבותן של אינסטנציות משפטיות המתחייבות על פי חוק).

אלא שגם כאשר דנים בסוגיה המזרחית בחברה גזענית כישראל, אין להסכים לדיכוי המתקיים ונשמר בחסותן של מסורות, הלכות דת, ופרקטיקות חיים קבוצתיות; כך למשל, אי אפשר ואין להתעלם מכך שכאשר בוחנים את מנגנוני הדיכוי המופעלים על נשים מזרחיות ואת האחראים להם, בנוסף לגברים אשכנזים ונשים אשכנזיות, המדכאים נשים מזרחיות בתוקף עליונות מדומיינת שתוצריה משתקפים בזירה הכלכלית, התרבותית והחברתית, מצוי גם הגבר המזרחי המאמץ מורשות תרבות דכאניות הזקוקות לעדכון וכיוון מוחדש.

הרשעתו של הנשיא קצב בישראל סימנה את היכולת להפיל את מי שמכפיף את רצונו על רצונן של אחרות. יש לקוות שהמהפכה שמתחוללת בטוניס ומצרים תבשר על קץ שלטון פטריארכאלי העובר מאב לבן.

20 thoughts on “משק כנפי ההיסטוריה – היש קשר בין הרשעת קצב למהפכה בטוניס ובמצרים?

  1. בערבון מוגבל.
    בתור מי שניסתה להתלונן על אשכנזיי צמרת (שלגביהם סוגרים עסקאות), אני יכולה לאמר שהשפחות הנאמנות המזרחיות , נמצאות עמוק במעגל המשתיקים לטובת האשכנזים הבכירים. וזאת משום שהן לכודות עמוק בדפוס הדיכוי ששולח אותן לתקוף את הנפגעות האשכנזיות, בדיוק כמו כל אחות נפגעת אינססט שדורכת על אחותה, כדי לרצות את הפריץ המתעלל. כניראה שבסופו של דבר נוח להשאיר את המבנה ולקטר ולהרגיש מאד צודקות. מעגל ההגנה על האשכנזים הבכירים שאונסים ויוצאים חלק הוא רחב ומעניין מאד, ומנתץ די הרבה מסיכות. יש לזכור שהמתעלל האשכנזי המוגן הגיע למעמדו כיון שהוא מתוחכם (!) ודבר ראשון שהוא עושה זה – "קונה את הביקורת" וממנה לו פמיניסטיות מטעם שיעשו סדר.

    1. כן, איריס אבל המצב הזה אינו סטאטי אלא נמצא בתהליכי שינוי.
      ההבנה שאפשר להתלונן ואף אחד לא עומד מעל החוק, מחזקת מאוד ופועלת לניפוץ ההשתקה, גם כאשר המדכא הוא גבר לבן.

  2. זה יפה ואופטימי מאד. אינשאללה נחיה וניראה. לאחרונה יש תחושה שכמה אנשים לקו בתסמונת ירושלים וייחולי המשיח רק מפני שהרשיעו פוליטיקאי אחד, ולא הבכיר או הגרוע מבין הזנאים.
    להערכתי שיתוף הפעולה לכיוון ההשתקה של מעשי זוועה, אשר חשיפתם תשמוט את השטיח תחת רגלי המטיפים, למיניהם, הוא רחב ואיתן מתמיד. תמיד זורקים ראש אחד כדי להשאיר את הסדר על כנו. את המזרחים שאנסו אשכנזיות בשביל הפטרון האשכנזי לא יחשפו במהרה, כי זה מקלקל את הפסאדה של המאבק המזרחי, והדברים היו ידועים. כך גם המזרחיות שנשלחו להשתיק את הנפגעות האשכנזיות והמזרחיות של הפטריארכיה האשכנזית, אין לאף אחד אינטרס לחשוף מעשים שמהם כולם יוצאים רע, במיוחד אלה שרגילים להיראות מאד טוב, ועל זה שמם ופרנסתם ומעמדם. אבל, כאמור, אינני קטנת אמונה, אשמח להתבדות. רשת הקומבינות סבוכה ומעניינת, ואני לא רואה שבמהרה יתירו אותה. פה, אחרי הכל, זה לא תוניס.

  3. האירועים האחרונים מלמדים שיש מקומות שבהן ההיסטוריה צועדת ומתערבת במתרחש. היופי שבתיאורית הפרפר היא שהאירועים אינם נעים בהכרח בקו לינארי יציב וגם לא במעגליות – יש מקום לשינוי שתחילתו באירועים הנתפסים זניחים יחסית.

  4. שלומי,

    אהבתי את האנלוגיה שעשית בן קצב לשאר הקצבים במדינות ערב.
    אני אישית נגד הרעיון של "שלטונאב".
    במדינה גזענית כמו ישראל קצב נשפט ויענש ,וטוב שיפסיק "להתפרפר".

  5. בביקור של מנהיגי הציבור הפלסטיני בלוב לפני מספר חודשים, בלטה במיוחד ח"כ חנין זועבי מבל"ד, האשה היחידה במשלחת "ערביי 48'" שהוזמנו לביקור אצל מועמר קדאפי. כשנפגשנו עם קדאפי באוהלו בעיר סרת, גילתה האשה המיוחדת הזאת אומץ לב נדיר במחוזותינו.

    המנהיג הרביץ בנו תורה ויעץ לנו לממש את אחת ההלכות באיסלאם, להתחתן עם ארבע נשים ולהביא הרבה ילדים לעולם כדי להיאבק בישראלים. זועבי, הידועה במאבקה למען זכויות הנשים הפלסטיניות בישראל, לא היססה והעירה לקדאפי שתורתו איננה מקובלת עליה, שכן היא מקפחת את הנשים. דממה השתררה באוהל. לא מקובל לקטוע את דברי המנהיג, הסבירו לנו בתדרוך לפני הפגישה. קדאפי האזין, התקפל והמשיך בנאומו. הסיפור הזה, שמתפרסם כאן לראשונה, מוכיח שזועבי קורצה מחומר קשיח וקשוח, לוחמת בלתי מתפשרת על עקרונות מפלגתה, בפנים ובחוץ.
    בתוך: "כולנו חנין זועבי" – זוהיר אנדראוס(הארץ)
    http://www.haaretz.co.il/hasite/spages/1185155.html

  6. ניסו, מסכימה איתך ועם האנלוגיה שאתה עושה.
    דרור, אהבתי את הכתבה על חנין – תודה על הלינק, הארץ לפעמים מפתיע.

  7. אז בואו ונגיד את זה בקול רם ובמקהלה עליזה שאנחנו המזרחים כולנו חברה פטריארכלית.
    ואין לזה כל קשר לקצב.
    מה שקורה היום במצרים שהם רוצים דמוקרטיה ,קודם שימחקו או יבטלו את מוסד שלטון האב ואז גם וגם ילמדו להתיחס בחן ובכבוד עם המין החכם, התם והמושלם-הנשים.
    אישה זה לא סחורה.

    1. ניסו,

      אני מסכימה איתך בכל הנוגע לדבריך על החן והכבוד למין החכם.
      להבנתתי נפילתו של קצב מסמנת את יכולתו של שלטון חוק במדינה דמוקרטית לשים קץ לשליטה רודנית.

      הבקשה לדמוקרטיה והיציאה כנגד רודנות מסמלת את קץ שלטון האב, ואת סופה של הפטריארכיה.
      במערב, השלטון הגברי ממשיך להתקיים אם כי בצורה אחרת,

      כאשר במדינות האסלאם תתרחש מהפכה דמוקרטית (שבה אינסטנציות דת לא ימהרו להכניס רגל ולכפות שוב את הפטריארכיה כפרקטיקה דתית) – אפשר יהיה לשתף פעולה ולעשות שינוי נרחב בשלטון הגבר הלבן.

  8. כך סיימת את מאמרך: "הרשעתו של הנשיא קצב בישראל סימנה את היכולת להפיל את מי שמכפיף את רצונו על רצונן של אחרות. יש לקוות שהמהפכה שמתחוללת בטוניס ומצרים תבשר על קץ שלטון פטריארכאלי העובר מאב לבן".

    בגלל עיסקת הטיעון המפוקפקת, שתוארה ע"י העולם הפטריארכאלי כעיסקת טיעון חלומית, לא הסכמתי איתך אז, ואינני מסכים גם כיום לקביעתך זו. יחד עם זאת אין כמובן להמעיט מחשיבות ההרשעה עצמה. כל שוחרי הצדק מקווים שהמהפכה תבשר על קץ השלטון הפטריארכאלי, ואילו הציונים משתמשים בתקווה זו כקרדום לחפור בו על מנת לקדם את מטרותיהם הגזעניות:
    "לראשונה: מורה פוטרה בשל לבישת חיג'אב" (NANA10)
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=777378

    כאן לדעתי, אם בכלל יעלה הנושא לדיון כלשהו, יתבטא ההבדל בין מזרח ומערב בכלל ובין פמיניזם מזרחי ואשכנזי בפרט. עשרה קבין של נאורות ירדו לעולם. תשעה לקח האשכנזי (כך לפחות הוא טוען) וגם בעשירי הוא מתהדר כעורב המתהדר בנוצותיו של טווס. בדיון, אם מישהוי יתטרח להעלותו, יעתיקו הפמיניסטיות האשכנזיות בפעולת קופי פייסט פשוטה מהפמיניסטיות הנאורות בעיני עצמן את טיעוני המצדדים באיסור בצרפת. אלו בדיוק אותם אנשים ונשים אשר משתתפים בהפגנות בהן הקריאה Zionists, Fashists, C'est vous les Terrorists מתקבלת כמובנת מאליה, ולא כמשהו המשוייך לשוליו הסהרוריים של השמאל הקיצוני.

    לכן, כשמתהדרים בנאורות יש להזהר מאפשרות פן מי שאינו ראוי לתואר זה ישתמש בו למען הצדקת טיעוניו הגזעניים. בעוד שבהפגנות הענק בטוניס ובמצרים אפשר לראות (אם בוחרים שלא להצמד לפרשנינו לענייני בטחוןערבים)פמיניסטיות לוחמות חופש אמיתיות, במדינה הציונית מתהדרים בהרשעתו של נשיא אך מבטלים בהינף יד (ואפילו מכחישים!) גילויי נאורות ובוודאי גילויי פמיניזם בחברה הערבית. זוהי תרמית ציונית אשכנזית הבאה לטשטש את גזענותה של הציונות ואת גזענותם של האשכנזים הקולוניאליסטים שאת סופה הקרוב הפליא לתאר סמי שלום שטרית.
    http://kedma.co.il/block/archives/1204/comment-page-1#comment-780

  9. כך סיימת את מאמרך: "הרשעתו של הנשיא קצב בישראל סימנה את היכולת להפיל את מי שמכפיף את רצונו על רצונן של אחרות. יש לקוות שהמהפכה שמתחוללת בטוניס ומצרים תבשר על קץ שלטון פטריארכאלי העובר מאב לבן".

    בגלל עיסקת הטיעון המפוקפקת, שתוארה ע"י העולם הפטריארכאלי כעיסקת טיעון חלומית, לא הסכמתי איתך אז, ואינני מסכים גם כיום לקביעתך זו. יחד עם זאת אין כמובן להמעיט מחשיבות ההרשעה עצמה. כל שוחרי הצדק מקווים שהמהפכה תבשר על קץ השלטון הפטריארכאלי, ואילו הציונים משתמשים בתקווה זו כקרדום לחפור בו על מנת לקדם את מטרותיהם הגזעניות:
    "לראשונה: מורה פוטרה בשל לבישת חיג'אב" (NANA10)
    http://news.nana10.co.il/Article/?ArticleID=777378

    כאן לדעתי, אם בכלל יעלה הנושא לדיון כלשהו, יתבטא ההבדל בין מזרח ומערב בכלל ובין פמיניזם מזרחי ואשכנזי בפרט. עשרה קבין של נאורות ירדו לעולם. תשעה לקח האשכנזי (כך לפחות הוא טוען) וגם בעשירי הוא מתהדר כעורב המתהדר בנוצותיו של טווס. בדיון, אם מישהוי יתטרח להעלותו, יעתיקו הפמיניסטיות האשכנזיות בפעולת קופי פייסט פשוטה מהפמיניסטיות הנאורות בעיני עצמן את טיעוני המצדדים באיסור בצרפת. אלו בדיוק אותם אנשים ונשים אשר משתתפים בהפגנות בהן הקריאה Zionists, Fashists, C'est vous les Terrorists מתקבלת כמובנת מאליה, ולא כמשהו המשוייך לשוליו הסהרוריים של השמאל הקיצוני.

    לכן, כשמתהדרים בנאורות יש להזהר מאפשרות פן מי שאינו ראוי לתואר זה ישתמש בו למען הצדקת טיעוניו הגזעניים. בעוד שבהפגנות הענק בטוניס ובמצרים אפשר לראות (אם בוחרים שלא להצמד לפרשנינו לענייני בטחוןערבים)פמיניסטיות לוחמות חופש אמיתיות, במדינה הציונית מתהדרים בהרשעתו של נשיא אך מבטלים בהינף יד (ואפילו מכחישים!) גילויי נאורות ובוודאי גילויי פמיניזם בחברה הערבית. זוהי תרמית ציונית אשכנזית הבאה לטשטש את גזענותה של הציונות ואת גזענותם של האשכנזים הקולוניאליסטים שאת סופה הקרוב הפליא לתאר סמי שלום שטרית.

    1. מבחינתי, גם כפמיניסטית מזרחית, זכויות ליברליות של כבוד האישה וחירותה קודמות לזכויות רב-תרבותיות של קבוצות שונות באוכלוסיה.

      במובן הזה אני בהחלט מקבלת את הקדמה המערבית ודוחה את דיכוי הנשים באצטלה דתית או תרבותית זו או אחרת.

  10. תודה על הלינק דרור,
    אני סבורה שהמתרחש במצרים, ובעקבותיה במדינות נוספות בעולם הערבי יוביל לסדר עולמי חדש, שהינו רצוי לכל שוחרי השוויון והחופש באשר הן/ם.

    במערך הכוחות האיזורי החדש רצוי שישראל תמהר להשכין שלום עם הרשות הפלסטינית, כפי שהייתה ויכלה לעשות מזה מספר שנים. באופן זה יכולים משטרים דמוקרטיים באזור לחזק את הברית ביניהם ולאפשר שותפויות אנושיות רחבות היקף.

  11. נוואף עתאמנה, מתוך: ""משרקאית": ניצנים של חשיבה פמיניסטית ערבית מקומית" (מחסום):

    "החשיבה הפמיניסטית היתה לרוב חשיבה מערבית שנתפסה, ובצדק, כחשיבה המנוכרת, ובמידה רבה מתנכרת, למזרח ולמזרחיות. מתח זה בין הפמיניזם "הלבן" לפמיניזם "השחור" הוליד חשיבה פמיניסטית מקורית של השחורות בארה"ב ושל אינטלקטואליות ערביות ברחבי העולם הערבי.

    הפמיניזם המערבי היה לרוב עיוור לצרכיהן ולמצבן של נשים שחורות, ערביות, דתיות ו"אחרות" בכלל. פעילות פמיניסטיות ערביות שהתוודעו לסוג זה של פמיניזם ניסו להעתיק אותו ולהלביש אותו על המציאות בישראל. כך יצא שפמיניזם זה המשיך באותו עיוורון כלפי פמיניסטיות דתיות למשל. "משרקיאת" בוחן, לעומת זאת, דרכי חשיבה אחרות ומקוריות.

    כך למשל דנה הפעילה הפמיניסטית ורכזת התקשורת בארגון אל-סיוואר, ערין הווארי, בסוגיית החג`אב. במאמרה הביקורתי והמקורי תוקפת הווארי את היחס הפטרוני ואף הגזעני של המערב לחיג`אב, ומבקרת גם את התפיסה האוריינטליסטית של פמיניסטיות וחילונים ערבים לחיג`אב. "האם אנחנו מבקרות את החיג`אב רק משום שהוא מסתיר את הנוכחות של האשה ומסתיר אותה מהמרחב הציבורי? האין בתפיסה זו שלנו מימד של התנשאות והנחה של דעות קדומות כאילו שכל הנשים עם החיג`אב הן בהכרח נשים שמרניות ושהן בהכרח אולצו ללבוש אותו? מתי ניסינו להקשיב לקולות של נשים אלה, מתי חשבנו לתת משקל וכבוד לבחירה האישית של נשים אלה? מתי טרחנו לקיים דיון רציני עם נשים אלה ולא להסתפק לקיים את הדיון בינינו לבין עצמנו בלבד? הרי אנחנו תמיד לוקחות את תפקיד המרצות המטיפות בפני נשים אלה. למה התמונה של אשה דתייה על חוף הים מטרידה אותנו ומעוררת בנו התנגדות? האם אנחנו באמת חרדות לזכותה שלה או שמא אנחנו מוטרדות כי אנחנו מייחסות `למראה` זה מאפיינים של `פרימיטיביות` שגורמים לנו מבוכה ובושה? הייתכן שההתנגדות שלנו מקורה בקביעה מערבית של האסתטיקה למשל? כמה פעמים אנחנו מצהירות שעדיף שנשים אלה לא יגיעו לחוף הים ולא ישחו בכלל?".
    http://212.179.113.235/mahsom/article.php?id=7062

    1. כמובן שקים מתח – שקיבל נפח ותוקף פמיניסטי-תיאורטי נרחב – בין פמיניזם שחור, פמיניזם עולם שלישי, פמיניזם מזרחי ופמיניזם מערבי בעולם/אשכנזי בישראל. מתח זה נסב סביב כמה מוקדים: העובדה שלנשים מקבוצות אתניות שונות יש צרכים שונים, הרצון שפמיניזם מערבי לא ידבר בשמן של כל הנשים, והבקשה לבחון, למשל, עד כמה נשים לבנות שותפות למנגנונים שמדכאים נשים מקבוצות חברתיות מובחנות.

      במקרה של הרעלה/חיג'אב המתח קיים גם בין פמיניסטיות אסלאמיות. אי אפשר לבטל את ההישג המערבי של הצהרת זכויות אנוש, ולקדם זכויות תרבותיות כאשר אלו דורסות זכויות נשים. בהקשר זה אפשר להצביע לשיח בין דני רבינוביץ למנאר חסאן- כאשר רבינוביץ מקדם חוסר התערבות במקרים של רצח על רקע "כבוד המשפחה" בניגוד לדעתה של חסאן המעבירה ביקורת מוצדקת לחוסר ההתערבות של המדינה בעניין.

  12. אני לא מכיר את הטיעונים של דני רבינוביץ' ואני לא רוצה להכיר. לאחרונה אחמד טיבי הציע בכנסת לאסור בחוק אפילו את הגיית צירוף המילים הנורא הזה. זוהי דוגמה מצויינת מדוע לצד המדכא אסור להביע דעה עצמאית משלו לפני שיכיר היטב היטב את עמדותיהםן השונות של כל שאר מושאי הדיכוי. אילו ציוני היה מציע הצעה זהה הוא היה נחשד מייד (ובצדק לדעתי), בהתערבות בענייניה הפנימיים של החברה הפלסטינית.

    1. הנקודה היא שהצד המדוכא הוא צד שהוא גם מדכא – בעיקר נשים. במקרה זה טענתי היא שיש להתערב ואין להסכים לכך.

  13. מי שרוצה (וטוב שכך – זו חובתוה האזרחית) צריך לדעתי לעשות זאת בשיתוף פעולה מלא עם הצד המדוכא. זו הרי טענתן של הפמיניסטיות המזרחיות לאלה האשכנזיות. הנה אחת שלא רק מתנגדת, אלא גם מוצאת את האשמים:

    השר לביטחון פנים אמר בעקבות הרצח בשלישי החודש בלוד, שאכיפה מוגברת לא תמנע רצח "על כבוד המשפחה" והתסיס את הח"כים הערבים: השר יצחק אהרונוביץ' טען היום (ד') שוב כי "מניעת רצח, בעיקר מסוג 'כבוד המשפחה' מתבצעת על ידי שינוי תרבות, חינוך, משפט מרתיע, הכנסת רשויות רווחה ושיפור תשתיות".

    ח"כ חנין זועבי זעמה על דבריו של השר לביטחון פנים ותקפה אותו בחריפות: "מה שעושה אהרונוביץ' הוא ההפך מנטילת אחריות. במקום שיכריז מלחמה על הפשע שחוגג ברחוב הערבי בגלל התרפסות המשטרה, הוא מתנער באופן מוצהר מאחריותו האישית. האם התרבות במגזר היהודי מונעת רצח? האם התרבות האמריקנית מונעת פשע בניו יורק? לא מדובר רק בהפקרות המשטרה לחייהם של אזרחים, אלא מדובר גם בעליונות תרבותית שניתן רק לרחם עליה. על איזה חינוך ותשתיות מדבר השר, הרי גם אלה הן באחריות מוסדות השלטון".

    עוד אמרה כי זו חובתה של המשטרה לתפוס עבריינים, לאסוף נשק, ולאכוף סדר וביטחון אזרחי, כאשר העונש הוא הכלי המרכזי להרתעה. "אם השר האחראי לא יכול לעשות זאת, אז שיתפטר. יחד עם זאת, זוהי חובתה האנושית והאזרחית של החברה הערבית לשתף פעולה עם המשטרה בעניינים אלה. לא ניתן להתעלם ממערך של ערכים ונורמות של שתיקה, שמספקים מטריה לגיטימית לפשע הנתעב והשפל הזה. חינוך לערכים, לזכויות ומעמד האישה, לשיווין בין גברים לבין נשים, הוא חובה מוסרית ואנושית ממדרגה ראשונה, גם בלי שום קשר לפשעים האלה".
    http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3972370,00.html

    כשם שלא יעלה על הדעת כי גברים ינהיגו את ההתנגדות הפמיניסטית, כשם שלא יעלה על הדעת כי אשכנזים יובילו את ההתנגדות של היהודים הערבים, כך גם לא יעלה על הדעת כי יהודים יובילו יחד עם פלסטינים, או ידרשו להוביל יחד עם הפלסטינים, מאבק כלשהו הקשור להתנגדות הלאומית הפלסטינית.

השארת תגובה