מרכז פרס לשלום (אבל לא מגדרי)

יצא לי להגיע לכמה מהפגשים שמארגן מרכז פרס לשלום תחת הכותרת "מזרח תיכון משתנה" ולהתרשם לטובה מרמת הדיון. מה שהפריע וצרם הייתה ההדרה של נוכחות נשית. כנראה שההערות שהערתי למארגנים לא נלקחו בחשבון, כפי שאפשר לראות מההזמנה הבאה לדיון בהתנחלויות שאינה כוללת אף דוברת או מברכת אחת:

בין הקפאה להרחבה, בין פינוי ליישוב במדינה הפלסטינית – מה בעתיד
ההתנחלויות?

 יום חמישי, 18 בנובמבר 2010, 17:00-19:30
אוניברסיטת תל אביב: אודיטוריום "בני ציון", בית התפוצות

 17:00 התכנסות
 
17:30 ברכות ודברי פתיחה
פרופ' רענן ריין, ראש מכון דניאל אברהם, אוניברסיטת תל-אביב
ד"ר ראלף הקסל, נציג קרן פרידריך אברט בישראל
ד"ר רון פונדק, מנכ"ל מרכז פרס לשלום

18:00-19:30 דוברים
א.ב. יהושע, סופר
השר יצחק (בוז'י) הרצוג, שר הרווחה והשירותים החברתיים (נתון אישור סופי)
חה"כ שאול מופז, קדימה
דני דיין, ראש מועצת יש"ע
מנחה: העיתונאית מיה בנגל

האם באמת אפשר לעשות שלום ולהעמיד פנים שהדמוקרטיה מתקיימת הלכה למעשה כשחצי מהאוכלוסיה נעדרת מהדיון?

7 thoughts on “מרכז פרס לשלום (אבל לא מגדרי)

  1. את יודעת מה? די. באמת נמאס מזה כבר. יצא לי להנחות בתשלום ובהתנדבות לא מעט דיונים ופאנלים שלא נכחה בהם אף אישה לרפואה. לא עוד. בפעם הבאה שלא תהיה אישה בפאנל – גם אני לא אהיה שם, לא כמנחה ולא כקהל. הלוואי שתצטרפנה אלי עוד נשים, כדי שזה יתחיל להיות שיקול אצל מארגנים.

  2. הי יונתן
    אהבתי מאוד את הרפרנס למאמר המצוין בבלוג של נעמה כרמי. בהחלט נתקלתי בכמה וכמה תגובות מהרשימה שהיא מביאה.

  3. לינוי, אני מאוד מכבדת את התגובה שלך. בפעם הקודמת שהערתי בנושא זה ביום העיון של מרכז פרס באוניברסיטת תל אביב שעסק בנושא החרם, מי שהנחתה את הפאנל (ויצא לי להתראיין אצלה ולשוחח איתה לא מעט) הביעה תרעומת על עצם העלאת הנושא. אני יודעת שאני לא אסכים להנחות שום הרכב שיח שבו נעדרות נשים.

  4. שלומית, אני בהחלט יכולה להבין למה היא התרעמה: הנחיה בתשלום היא עוגה די קטנה שרבות מעוניינות בפרוסה ממנה, ואף אחת לא ששה להתבקש להעדיף שיקול ערכי על כלכלי. בנוסף, יש גם רבות שחושבות שדיון כגון זה עוסק בניראות של נשים ולניראות (לכאורה) אין משמעות מהותית. סיבה שלישית, והיא אולי לא ספציפית דווקא לעניין זה אבל לטעמי מקיפה גם אותו:הדרך שבה מוצגים עניינים כאלה – כמאבק מתעמת ולא כמאבק מגייס, קרי: כמאבק נגד משהו ולא כמאבק בעד משהו. נדמה לי שיש רבות (ורבים) שהיה קל יותר לרתום לולא הרגישו שמנסים לצרף אותם לצבא היוצא לקרב וגובה קורבנות ולא לקבוצה המנסה לשפר ומראה מה התועלות שיצמחו למצטרפים אליה ומה ההשלכות החיוביות של הצלחתה.

  5. הי לינוי,
    אני סבורה שיש כאן מצב של ביצה ותרנגולת: ההדרה מהשיח הציבורי, שכנסים כגון אלו מדגימים, פוגמת ביכולת לפתח מאבק פרו-אקטיבי המונע על ידי חזון, ומכאן שההתכנסות הפמיניסטית היא לעיתים קרובות רה-אקטיבית.
    אלא שגם לנקודת מבט רה-אקטיבית, המבקרת ויוצאת כנגד המצב הקיים חשיבות באשר היא מצביעה על נקודות העיוורון של ההגמוניה. ביקורת פמיניסטית תוביל בסופו של דבר לשינוי ושיפור המציאות בשיתוף של קהלים ואוכלוסיות מודרות מהשיח, כגון נשים, מזרחים וערבים – אני רק תוהה כמה זמן נדרש למארגני כנסים להבין ולהפנים את הנקודה.

השארת תגובה