שוקי גלילי, ידידי היקר, מי שאמון על אסטרטגיות תוכן, ושיווק באינטרנט כתב פוסט נוזף בשם – נשים באינטרנט, עדיין המין החלש, לפיו אין אנו הנשים משמיעות את קולנו במידה נאותה באינטרנט בנושאים שעל סדר היום.

 שוקי התייחס לקמפיין החשוב למאבק על הגז ולעובדה שלאחר שבועיים של אקטיבזם, נמצא שגברים אחראים ל- 75 אחוזים מהפעילות. דוגמא נוספת של שוקי היא שבקמפיין הבלוגרים למען דב חנין, מתוך 117 הבלוגרים שבחרו להשתתף בקמפיין רק 38 היו נשים וזאת למרות ששוקי טוען שפנה למספר דומה של בלוגריות ובלוגרים.

 ניתן לשוב ולשאול אם יש צדק בטענה כי "ביותר מדי מקרים, כשיש להן (לנשים) הזדמנות לדבר, הן פשוט זזות הצידה ומשאירות את הדיבורים לגברים"?

התשובה, כמו במקרים רבים אחרים מורכבת: יש הרבה מקרים שנשים אינן זזות הצידה אלא מדברות במלוא קולן. אם הן זזות הצידה ומשאירות את הדיבור לגברים יש לכך סיבה – אותה אבאר להלן. כמי שהייתה שותפה להתארגנות בפרויקטים וקמפיינים סביבתיים, כולל התמודדות בבחירות האחרונות במסגרת התנועה הירוקה, אני יכולה לציין שהחוויה שלי בפעילויות אלו הייתה במידה רבה של הדרה ודחיקה לשוליים; רעיון הריץ רץ שרץ בהצלחה בתנועות דומות במערב, (רשימה המורכבת מאישה, גבר, אישה, גבר או להפך) נדחה על הסף, לא היה מקום להשמיע חוות דעת המגיעה מפרספקטיבה פמיניסטית, ההתנהלות לקתה לעיתים בשוביניזם, (כולל סרטון העוקב אחר בלונדינית יפה המחלקת פליירים של התנועה הירוקה), והיו מעט מדי נשים במנגנוני מקבלי ההחלטות

המסקנה שלי מחוויות כגון אלו הייתה שלהבא, מקומות להם אקדיש את כוחותיי יהיו מקומות שיאמצו מלכתחילה פרספקטיבה פמיניסטית, כולל ייצוג שווה לשני המינים. זו גם הסיבה שלא יצאתי מחוזקת ממפגש בלוגרים "אין שמאל אחר" שערכה מרצ; כן, היה מעניין לשמוע את ג'ומס ומוסי רז, אולם עד שהמפלגה תתעשת על ייצוג נשי הולם, אין על מה לדבר. בהקשר זה מפלגה בראשות נעמי חזן יכולה להיות חידוש מרענן על המפה.

יש להבין שאי אפשר לדבר שמאל, או לדבר על סביבה מקיימות בלי לדבר פמיניזם או אקו-פמיניזם. עם כל הכבוד לקמפיין המבקש לעורר דעה ציבורית, הוא לא יכול להצליח בלי להראות ייצוג הולם: גם מבחינה אתנית וגם מגדרית. על מנת לשכנע ביתר קלות בלוגריות לכתוב על קמפיין זה או אחר, רצוי שתהיה שם משהי בעלת תפקיד ופרספקטיבה פמיניסטית, כי רק היא יכולה לראות את נקודת העיוורון של העיין ההגמונית.

אם ניקח את האתר המקדם את קמפיין הגז כמקרה מבחן, נוכל להצביע ולשאול מדוע רק נוכחות גברית של מובילי הדעה (בדמותם של קובי אוז והרב מלכיאור), האין נשים שיש להן דעה ומומחיות בנושא?

אישה עם מודעות חברתית פמיניסטית בצוות מקבלי ההחלטות יכלה למנוע באנר עם ייצוגים בעייתיים, בלשון המעטה: מדוע את העוני צריכים לייצג ערבים ולהעמיק את הסטריאוטיפ? מדוע הילדה צריכה להתאים למודל האידיאל הישראלי ולהיות בהירה, אין ילדים כהי עור שיכולים לסמל תמימות ולייצר אהדה? למה תחת הכיתוב הכולל "שגם לנו יהיה…." מופיעה רק אישה אחת וארבעה גברים, כולם בעלי חזות אשכנזית, – ה"כולנו" הזה לא אמור לכלול גם אותי? במילים אחרות, רוצים לדבר צדק חברתי – אולי תפגינו צדק חברתי, גם בצוות הקמפיין וגם בבחירות הגראפיות.

בשנים האחרונות יש נוכחות וקמפיינים מסיבייים של נשים באינטרנט, הכוללים מאמרי דעה ולובי שהצליחו להשפיע על המציאות באופן ראוי להערכה. קמפיין "נשיאה לישראל" למשל סלל את הדרך להתקדמותן של נשים שונות בפוליטיקה הישראלית. ההתגייסות לקידום תיקון החוק לייצוג נשים בתהליכים פוליטיים בהתאם להחלטת האו"ם 1325 הוביל לשינוי חוק שיווי זכויות האישה בישראל. מאמרים שנכתבו על הטרדות מיניות הובילו לשינוי מדיניות באוניברסטאות. יש מאות אתרים, קבוצות תמיכה, רשימות תפוצה, של נשים באינטרנט – כדי לגייס את הכוח הזה צריך ללמוד לדבר בשפה שלו באמצעות ייצוג אמיתי והולם.

כל תפיסה אחרת של המציאות בעצם מבקשת את אותו דבר שוב – גיוס הנשים על תקן מעודדות ליוזמות גבריות הנעדרות פרספקטיבה פמיניסטית, ואת זה, לי לפחות, נמאס לעשות.