פמיניזם ותרבות דיגיטלית

רטרוספקטיבה –


יום עיון האינטרנט כפלטפורמה למהפכה פמיניסטית חברתית


 


בתקופה האחרונה יצא לי להיתקל בכמה אינצידנטים בהן חשתי שהעשייה והמקום שלי שקופים בשדות העשייה בהם אני פעילה. ניסיתי לחשוב מה זה אומר מבחינתי, והגעתי לשתי מסקנות אופרטיביות. המסקנה הראשונה היא שאני צריכה לכונן באופן מודע את המקום שלי בשדה. זו מסקנה פמיניסטית אקזיסטנציאליסטית של נטילת חזקה, לקיחת אחריות וחיים מתוך הצהרת כוונה, בחירה ועשייה. המסקנה השנייה מורכבת ועדינה יותר. על פיה, אני צריכה להבין, או יותר נכון, להיזכר מה גורם לי באופן בלתי מודע לשמר את מקומי מאחורי הקלעים, מבלי לזכות במובנים רבים במקום של ממש בשדות החברתיים בהם אני פעילה. ולחילופין מה בשדה מייצר כלפי הדרה ומדוע? כשאני כותבת על המקום שלא רואה אותי אני מתארת תופעה לה שותפות נשים רבות. כפי שנאמר, האישי הוא הפוליטי – מבט למרחב הציבורי סביבנו מצביע על ייצוג מבייש של נשים בכנסת (בישראל 17.5% מקום 69 בעולם), ייצוג מזערי של נשים ברשויות מקומיות, שכר נמוך בשליש ביחס לשכרם של גברים ועוד ועוד. למרות שנשים מהוות למעלה ממחצית האוכלוסייה, שיעור הנשים המשתתפות באורח פעיל בשיח התקשורתי נמוך לאין ערוך החל בתוכניות ילדים וכלה בפרסומת טלוויזיה המסר הסמוי הוא שנשים/בנות אינן נחשבות (גיי טוכמן). נשאלת השאלה אם ערוצי התקשורת הפתוחים והזמינים של האינטרנט יכולים לייצר שינוי משמעותי בכל הנוגע לנראות נשית ברת השפעה ועוצמה במרחב הציבורי.


שאלות אלו מהדהדות בראשי כאשר אני מבקשת לסכם את תוצרי יום העיון "האינטרנט כפלטפורמה למהפכה פמיניסטית חברתית" שארגנתי. יום עיון זה התקיים באוניברסיטת בר-אילן ב-14/6/09 בשיתוף עם האגודה ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר (יו"ר פרופסור יפה ברלוביץ) ועם החוג ללימודי מגדר (ראש התוכנית פרופסור טובה כהן). השאלה שהעמדתי על הפרק הייתה עד כמה ניתן להשתמש בטכנולוגיה לייצר מודעות ופרקטיקות חברתיות חדשות, ועד כמה הטכנולוגיה משחזרת הלכה למעשה מבנים דכאניים הקיימים בשטח. שאלה זו הדהדה עבורי לא רק באופן תיאורטי וגלובלי אלא גם באופן אישי. עבורי, בשלב מסויים של חיי, עולם ה-0/1 היווה גלגל הצלה. בחברה שהרגישה כמתעתעת הוא ייצר שיקוף של אמת בכמה רבדים, החל מרמת קוד (נכון לא נכון, עובד לא עוד, פועל לא פועל), והמשך ברמה מנהלתית שהתבטאה בהכרה ותגמול עשייה ומקצוענות. מדובר בחוויה שהייתה שונה מאוד מלימודים בפקולטה למדעי הרוח בהם מרצה אחד/ת יכולה לנהוג כאילו את גאון חבוי, והשני/יה להתייחס אלייך כאל שלב ביניים באבולוציה שבין הקוף לאדם. גיליתי שבשעה שבלימודי לתארים מתקדמים האקדמיה ערערה אותי במובנים רבים, עולם הטכנולוגיה סיפק קרקע בטוחה ומרתקת עם אופק מתמשך, אופציות קידום מהירות, עניין עצום, ותגמול נאות בהחלט. אלא שעולם הקוד אפשר משהו נוסף, הוא אפשר להסתתר ולהתקיים ציבורית בו זמנית – לחיות מאחורי הוילון, כמו הקוסם מארץ עוץ ולייצר מופעים מרהיבים מצידו השני. זהו עולם שנוגע בכיכר השוק בכך שהוא מייצר אותה וירטואלית ומאפשר בכך לגלוי ולחבוי מקום אחד. כנראה שבעולם בו מקומן של נשים אינו מובטח, הייתה סיבה מדוע עולם המחשבים קרץ לי כל כך, ומדוע ביליתי בו שנים כה רבות בתשוקה בלתי נדלית לידע.


אז מה היה לנו? האינטרנט כפלטפורמה למהפכה – תקציר דברים:


אפשר לחשוב על בלוגריות כמי שנמצאות בקו החזית – לפחות במידה והבלוג שלהן מחבר בין האישי לפוליטי. הבלוג מאפשר קשר עם אנשים/קהל אבל הוא עדיין שומר על אינטימיות, ואפשר גם להשתמש בפסבדונים. בפאנל (הראשון מתוך שלושה) בלוגוספירה ושיח נשים אינטרנטי סיפרה דבורית שרגל, עיתונאית לשעבר, איך הצליחה לשקם את חייה מחדש אחרי שלא אפשר לה להתקדם מקצועית בעיתון בו עבדה בעזרת בלוג התקשורת ולווט אנדרגראונד. (קישורים להרצאות בהמשך). היא התחילה בשם בדוי, הפכה את עולם העיתונות שדחה אותה למרקחה בניחושים פרועים מי היא הכותבת על הסצנה העיתונאית, ולאחר חצי שנה עשתה לעצמה אאוטינג והחלה לפרסם בשמה ובתשלום הולם על עבודתה.


 נושא הנראות מול חוסר הנראות היה במוקד דבריה של חנית כהן, היא הבלוגרית אחי דק"ר. חנית דיברה על כך שבעוד שבאוניברסיטאות יש לפחות 50% נשים בחוגי מדעי המחשב, בעבודה שבשטח נשים נתקלות בתקרת זכוכית בחברות ההי-טק הגדולות. האינטרנט שאמור להיות חסר מגדר, היה אמור לשמש ככר מצוין לפעילות נשית טכנולוגית מקדמת – בפועל, מספרן של נשים העוסקות בתחומים שאינם "נשיים" הוא זעום.


בבחינת סוגיית החסוי מול גלוי, אולי התחפושת – קרי בלונד ייצוגי בתמונת שער – יכול לעזור. ד"ר רומי מיקולובסקי הכותבת בוואלה שאלה שאלות הנוגעות לייצוג עצמי של נשים ברשת החברתית, תוך בדיקת האופן בו נשים יכולות להגיע לקהלים נרחבים על ידי השימוש שלהן במראה חיצוני ובאלמנטים ויזואליים שנתפסים כנשיים במובהק. ואולי זה פשוט שאלה של שיח? דניאלה שוורץ, מנהלת פורטל הנשים אסימון, סיפרה על מחקרה האקדמי אודות שיח נשי ושיח גברי באינטרנט ועל השינויים שחלו בו בעשורים האחרונים. היא מצאה שבחוסר ההיררכיות המובנה בשיח שבו, האינטרנט מהווה פלטפורמת תקשורת נשית במהותה.


גם בעולם שבו הזהות הנשית נעה בין אישי לציבורי, מוסתר לגלוי, צריך להתפרנס – כלומר לקשור קשר עם מקומות עבודה או עם קהל לקוחות. אחת השאלות שנשאלה חנית נגעה באיך עבודה אינטרנטית למען מקסום רווחים מסתדרת עם אג'נדה חברתית. השאלה היא אם הפקת רווחים משמעה קפיטליזם חזירי בהכרח? ואיפה הן המקומות שבהן אנחנו מאתגרות את יחסי עובד/ת-מעביד/ה ובכל סוגרות את היום עם רווח?


הפאנל השני עסק באינטרנט כזירה לשיווק וקידום תוכן חברתי. אילנה כהן סיפרה על דרכה בנש"ר, פורטל הנשים הראשון, והוסיפה מימד היסטורי למתרחש היום. זהבית אורלב תיארה את עבודתה בקידום אתרים, חלקם חברתיים כמו פורטל האינטרנט של פרלמנט נשים. נאוה גלעד, יועצת לצמצום הפער הדיגיטלי לאיגוד האינטרנט הישראלי, הדגימה כיצד רוח ההתנדבות והנתינה החברתית פועלת לקידום טכנולוגי. היא סיפרה על המהלך שלה להוביל ייצוג נשי ברשת ועל קורסים טכנולוגיים הממוקדים בנשים. ורד פליטמן תיארה את מערך היחסים האינטראקטיבי שלה עם הרשת, כמקור לתוכן ולעבודתה כיועצת שיווקית מסתבר שהיא עושה פלאג אין לרשת מהבוקר ומתנתק אם בכלל רק עם ליל.


ויקיפדיה אהובתי – הרבה שעות של השקעה בכתיבת ערכים פמיניסטיים וחברתיים השקעתי בויקיפדיה, נלוו להם לא מעט סוגיות וריבים לא נעימים שהובילו אותי לשאול שאלות אודות האופן בו פועל מנגנון הידע החופשי הזה בישראל. היה זה אתגר לא קטן למצוא מי שידבר/תדבר על המקומות הבעייתיים יותר באנציקלופדיית הרשת ויקיפדיה; היכן אנחנו ממקמים את וילון הנראות בין ערך "חשוב" ללא "חשוב", ערך ראוי לערך או לא ראוי. אוהד קרני, אותו אני מכירה מקבוצת דיון אינטרנטית העוסקת בויקיפדיה, היה נדיב מספיק להגיע אחר ביטול של הרגע האחרון. אוהד סיפר והדגים מאבקים מוכרים ונפוצים על ערכים שנדחו בסופו של דבר. והעלה את השאלה אם הכול פתוח אז למה יש הרבה שנותר סגור.


הפאנל השלישי, נשים באוטוסטראדת המידע הפתוח דן באינטרנט כזירה למאבקים ושינוי חברתי. חברותי לפאנל סיפרו על מקומות בהן השתמשו באינטרנט כדי לקדם מאבקים חברתיים ותרבותיים: אורטל בן דיין, מסטרנטית בחוג לסוציולוגיה, סיפרה על הסיבה שבחרה באתר העוקץ כפלטפורמה להעלאת סיפור ההטרדה שלה. הפוסט שזכה בלמעלה משלוש מאות חמישים תגובות, שינה מציאות והוביל מהלכים בחברה הישראלית ובאקדמיה. הכתיבה באינטרנט פועלת, אפשר להגיד על בסיס הסלוגן המוכר. שירה אוחיון, פמיניסטית כותבת ויוצרת, דיברה על אתרי קדמה והעוקץ כזירות להעלאת כתיבה אלטרנטיבית (כמו למשל שירים שכתבה ותרגמה לערבית) וכזירה למאבקים חברתיים, כמו זה המתנהל היום בנושא התזמורת האנדלוסית. הזירה הוירטואלית איננה פועלת בוואקום אלא מתקשרת לתהליכים מרכזיים כמו גלובליזציה. סיכמה את הדיון ד"ר חגית מישר טל שקשרה בין המרחב האינטרנטי לחיים בעידן הגלובליזציה ולאופן שבו רישות ווירטואליזציה משתקפים ברטוריקה ובפרקטיקה של הפמיניזם.


כיאה ליום עיון המכיר בערכו ובאפשרויות שמציבה הרשת, הוקרנו במהלך היום גם שני קטעי וידאו שהועלו במקביל ליו-טיוב. כרמל ויסמן הציגה בסרטון שלה את דרכן של שלוש נשים ממדינות עולם שלישי באוטוסטראדת האינטרנט. חנה בית הלחמי סיפרה על הדרך שעשתה בעולם האינטרנטי מימיו הראשונים, כולל התמודדות עם טוקבקטסיטים מיזוגיניים.  ואולי זה המקום לציין שגם לאתר משלך יש אחד כזה. שם הרשת שלו הוא, איך לא, Gevgever, ואת פניני לשונו מחקתי כתגובות אבל שמרתי במייל לשם התיעוד כמובן.


סיכום אישי


לפני כמה שנים ביקש ממני אתר פרשן לכתוב על חמש תחנות תרבות בחיי, התוצאה הייתה 7000 מילה וחמש תחנות הרחוקות זו מזו כמזרח מהמערב; החל התחנה רוחנית דתית, המשך בלימודי תואר ראשון ושני בספרות אנגלית באקדמיה, המשך בחיי כאשת מחשבים, תחנת עולם מראה פסיכדלית, והשדה הפמיניסטי חברתי שם עצרתי את המסע. המאמר – שבסוף בחרתי לא לפרסמו – היה תרפויטי בסינרגיה שיצר בין מרכיבי אישיות שונים ותקופות חיים שונות. אלא שעד כמה צדדים אלו יכולים לבוא לידי ביטוי במצע החברתי הקיים? האין חוסר היכולת שלי להראות את עצמי לעולם נובע לא רק מהקושי לייצר סינתזה ממרכיבי האישיות השונים, אלא מכך שאין תבנית מן המוכן למה שאני מייצגת ומביאה איתי. כמו נשים רבות אחרות אני מוצאת שהעולם אינו מדבר את השפה שלי והחיים שלי מתנהלים בשפה שאיננה שפת אם. "שפה" זרה שאינה מביאה לכלל ביטוי את מכמני המחשבה, הרצון והרגש הייחודיים לי.


האם כינונה של שפה נשית ישנה חדשה תתאפשר באמצעות האינטרנט? גדולה של הטכנולוגיה היא ביכולתה להבנות מציאות. אם פעם אדם המדבר לעצמו ברחוב נחשב למשוגע בהעדר טכנולוגיה המאפשר טלקומוניקציה, היום מדובר בעניין שבשגרה. ניתן, כדאי וחשוב להשתמש בטכנולוגיה כדי לייצר תבניות חשיבה ופרקטיקה חדשות של התנהלות. פרקטיקות המאפשרות לסמוי להפוך לגלוי, לפוטנציאל להפוך ליש קיים. עשייה שכזאת דורשת התכוונות ומחשבה. שכן במידה ואין רצון נשי הפועל ליצירת תבניות חדשות ולמניעת שחזור ההבניות הדכאניות הקיימות בשדה החברתי הן ישכפלו את עצמן – כפי שזה כבר קורה הלכה למעשה – בשדה האינטרנטי. עולם הטכנולוגיה מהווה מסגרת שלתוכה ניתן לצקת תכנים. אם לא ניקח את המושכות לידיים תכנים אלו ישכפלו וימחזרו את ההבניות הקיימות.


ההצלחה הגדולה של יום העיון שאורגן תוך חודש וחצי ללא תקציב ובעבודה התנדבותית שלי איננה דבר מובן מאליו.  ידידה שהיא גם דוקטור למגדר יעצה לי לקחת במקום האולם בן 180 המקומות שהוקצה לנו בבר-אילן כיתה כי להערכתה יגיעו 20 איש. בסופו של דבר האולם התמלא דבר שיכול להעיד על עניין ורצון ציבורי אמיתי לייצר שינוי. הנוכחות המסיבית יכולה גם מצביע על היכולת להשתמש באינטרנט ככלי שיווקי ליצירת קשר והנעה של קהלים נרחבים. העובדה שהקהל באולם לא היה הומוגני, אלא היה מורכב גם מגברים (אם כי הרבה פחות מנשים) והיו בו אנשי/נשות אקדמיה, מחשבים ועוד מעודדת אף היא.


יום העיון חידד עבורי את חשיבות החבירה לגופים עסקיים ולמתן המקום לאקדמיה בהובלת המאבק. כמות החוקרות שרשומות באתר משלך והעובדה שבחודשיים לקיומו נרשמו לאתר למעלה משמונים חברות וחברים מעידה על הפוטנציאל העצום הגלום בשדה האקדמי המגדרי. בדומה לאינטרנט, התוכנית ללימודי מגדר מהווה מקום חתרני המצוי בממסד אך יש בו את הכוח לאתגר אותו.


אני מקווה שאני ושותפות ושותפים נוספים נוכל להוציא כוח זה לפועל ולייצר נוכחות רבת השפעה במרחבי השיח האינטרנטיים ובמרחבים ציבוריים נוספים.


 


תקצירים וקישורים


 


פרופסור יפה ברלוביץ –  מסמך דברי פתיחה


 פרופסור טובה כהן  התוכנית ללימודי מגדר בר אילן


ד"ר יעל יצחקי – מדד נט"ע


 דניאלה שוורץ – שיח נשי וגברי באינטרנט, אתר אסימון


 דבורית שרגל – מספר  מאמרים באתר


 חנית כהן – בבלוג


 ד"ר רומי מיקולינסקי – מאמר בוואלה


 כרמל וייסמן –  סרטון אינטרנט


 אילנה כהן-פנר – טקסט באתר


 נאוה גלעד –  מצגת


 אוהד קרני – הדרה של נשים ותרבות שוליים בויקיפדיה


 ורד פליטמן – האתר של ורד


 חנה בית הלחמי – סרטון אינטרנט


 שירה אוחיון – אקטיביזם אינטרנטי: קדמה והעוקץ


 שלומית ליר –מצגת


 אורטל בן דיין – המאמר עליו דיברה בן דיין


 ד"ר חגית מישר טל – האינטרנט, פמיניזם והדינאמיקה של המרחב החברתי


 זהבית אורלב – פרלמנט נשים


 

3 thoughts on “פמיניזם ותרבות דיגיטלית

  1. מדובר במקצוע אכזרי מאין כמוהו שב 2001 ו 2009 נפלו עובדים רבים בתחום מאיגרא רמא לבירה עמיקתה. אין יציבות ,בגיל 35 אתה לא שוה כלום כי אתה זקן מדי.

  2. מדובר במקצוע אכזרי מאין כמוהו שב 2001 ו 2009 נפלו עובדים רבים בתחום מאיגרא רמא לבירה עמיקתה. אין יציבות ,בגיל 35 אתה לא שוה כלום כי אתה זקן מדי.

השארת תגובה