המוסף הסקסיסטי של 7 ימים

 הצפייה מעיתון יומי לכבוד בסיסי כלפי קוראיו אמורה להיות דבר של מובן מאליו, אלא שבשבועות האחרונים התברר לי שבכל הנוגע לנשים, במערכת מוסף 7 ימים של ידיעות חושבים אחרת. החפצון וחוסר הכבוד שהפגין העיתון בתמונת השער של מירי בוהדנה ההרה והמעורטלת למחצה על שער המוסף (27/8/10), ובכתבה הסקסיסטית והעוגבת שנלוותה אליה גרמו לי לכתוב מכתב למערכת. מצאתי כי מדובר בתמונה פוגענית ושערורייתית שאינה מכבדת נשים, ואינה הולמת עיתון המיועד לכלל המשפחה.

ההדרה של נקודת מבט נשית מתבטאת בכך שנקודת ההזדהות שמבקשים העורך גדי בלום והכתב חסר הרגש רענן שקד לייצר גברית לחלוטין: היא מבנה את דמותה של בודהנה כאובייקט מיני ומתעלמת כליל מקהל קוראות העיתון.

מבחינתה של המערכת על הנשים לאמץ את נקודת המבט המזדהה עם החפצון של בוהדנה – דהיינו לוותר על הנשיות ולאמץ את המבט הגברי המסתכל באישה כאובייקט. במקום עיתון המיועד לכלל המשפחה ומעודד חשיבה חופשית אנו מקבלות עיתון שהעורך והכתב שלו רואים בפלייבוי מקור השראה, כפי שכותב שקד "אף אחד – בפראפראזה על המכתם הידוע של 'פיילבוי' – לא קורא כתבה על מירי בוהדנה בשביל הכתבה". אלא שהאף אחד, או הכל אחד הזה מכוון היטב לקהל הקוראים הגברי ולמבט הרואה באישה ראשית וקודם כל אוביקט מיני. מכאן שנסיונותיה של בוהדנה להציג את עצמה באופן אנושי נתקלים בחומת התנגדות החושפים את הקהל שאליו מיועדת הכתבה: "אני אשאל אותה" כותב שקד, "את השאלות שכולנו – וכשאני אומר 'כולנו' אני מתכוון ל-100 אחוז מהגברים שמעולם לא התעניינו במצבה המפויס של בוהדנה – רוצים לשאול".

 למערכת המוסף לא היה כנראה חשוב להבין כי ייצוג ויזואלי של אישה הרה על תקן של אובייקט מיני פרוס למבט מייצר יחס מקטין ובלתי מכבד כלפי נשים. עיתונאות אחראית? לא ב- 7 ימים, שם לא מתעניינים בעובדה שייצוג סקסיסטי, המרדד את האישה לסך יכולתה למשוך מינית, פועל להחמרת האלימות ולהגברת הטרדות ותקיפות מיניות כלפי נשים. 

במקום זאת ללא בושה הם מעלים על הכתב טקסט קניבליסטי: "יצרני ארנקים היו הורגים תנינים בשביל טיפה מהעור הזה" ותאוותני, בו הכתב מגדיר את עצמו כחרמן, ונובר לאורך מספר פסקאות בשאלה אם בוהדנה הייתה עושה את זה איתו (למרות שהוא אשכנזי) ואם זה היה שווה לו, כפי שהוא מתבטא באופן בוטא וישיר: "ואם אני אהיה איתך, אני לא אשכח את זה?"

 

ייצוג ראוי של נשים על סמך פועלן ודעתן מסייע לכניסתן של נשים לפעילות חברתית ופוליטית ותורם לחברה שוויונית יותר בישראל. אך ב-7 ימים – בניגוד לסופשבוע של מעריב, (ראו תמונה) – לא שמעו על כך.

 

במערכת 7 ימים לא מקבלים ביקורת ולא סבורים כיאה לעיתונות אחראית שמן הראוי שתהיה לתפיסה אחרת של המציאות מקום. לא רק שהעורך החליט לא לפרסם את מכתב המערכת שכתבתי ולא למלא את התפקיד המינימאלי של עיתונות אחראית ומאוזנת כלפי שני המינים. אלא שהוא בחר לפרסם מכתב העושה רושם בדוי של כותבת (ספק רב) המגדירה את הכתבה כ"מפגש פסגה מרגש ומשעשע עם רענן שקד " (מעניין מי כתב את זה…) וטוענת שבעקבות הכתבה היא מזדהה עם מירי למרות הקמטים וההשמנה (כי איזו אישה לא תרוץ לפרסם נתונים אלו במכתב מערכת) כי מבפנים הן נראות אותו דבר. אם זה לא היה פתטי זה היה אולי מצחיק.

מה שמרגיז זה שאני משלמת כסף למערכת שפועלת נגדי כאישה ואדם.

השארת תגובה