לילה בלי כיף

32 ארגוני נשים רושמים הישג עם החלטתה של מועצת הכבלים והלוויין בראשותו של ניצן חן  להורות לחברת הכבלים "הוט" שלא לשדר את התוכנית "לילה בכיף" לפני השעה 22:00. זהו הישג חשוב אך חלקי מאחר והבקשה המקורית הייתה כי התוכנית "תוסר מיידית מלוח השידורים של חברת הכבלים".
בקשת ארגוני הנשים נעשתה בעקבות פינה קבועה בה מופיעות במסווה של קומדיה קלילה שלוש נשים צעירות בבגדי ים מינימליסטים – אל מול חברי פאנל הלבושים לגמרי – על תקן של מושאי פנטזיה מיניות ואובייקטים לחיצי לעג והשפלה, הכוללים פנייה אליהן כאל אברי מין מהלכים. במכתב הארגונים מצוין הקשר בין הצגת תכנים פורנוגראפיים ומיזוגיניים מסוג זה והעמקת האלימות וההטרדות המיניות כלפי נשים. התגובה הצינית של חברת הוט להחלטה: "נתייעץ עם עמיתינו באפגניסטן כדי לראות כיצד הם התמודדו עם רגולציה דומה", מידה על העיוורון התודעתי של היוצרים לדיכוי שמייצרת התוכנית.  הכשל העומד בבסיס התגובה להחלטה נובע מתפיסה שגויה של עולם המערבי כנאור ומתקדם ביחסו לנשים אל מול מדינות האסלאם הפונדמנטליסטיות. הבעייתיות וההטעיה העצמית בתפיסה זו של המציאות נובעת מכך שבשעה שהדיכוי של נשים באפגניסטן תחת שלטון הטליבן היה גלוי לעין, הדיכוי שנשים חוות בעולם המערבי מתקיים תחת מסווה שהכול פתוח ואפשרי. במובנים רבים מדובר בדיכוי חמור יותר כי המדוכא אינו מודע כלל לעובדות היותו מדוכא. החברה המערבית נתפסת כמתקדמת וחופשייה כשלמעשה היא מייצרת מצב בו נשים וגברים משועבדים לעולם של דימויים הפועל כנגדם. לחברת הוט אם כן ניתן לבוא ולומר – בלי פחד מדימוי שמרני – שכפי שהטרדה מילולית לא תתקבל במסגרת טיעון לחופש הביטוי, והסתה לאלימות תדחה באופן דומה, עליה לפעול באחריות ולהימנע מביטויים שמגולמת בהם אלימות והשפלה כלפי נשים באמתלה של בידור. גם יוצרי התוכנית ומשתתפיה יודו על כך בסופו של דבר כשבנותיהן /בנות זוגן יחוו פחות הטרדה מינית ויותר הגשמה עצמית במרחב הציבורי.

בסופו של יום ל"כיף" שהתוכנית מתיימרת לעורר יש מחיר יקר, כפי שמעידים מחקרים העוסקים באופן שבו המוח האנושי ניזון ומושפע מעולם הדימויים החברתיים שהוא סופג סביבו. כאשר אנו מוזנים ומוזנות, בעל כורחנו, יומיום – כולל בפריימטיים – בדימויים המקטינים ומבזים נשים, ומציגים אותן על תקן של אובייקט מיני לשעשוע זול, נוצרת הבניה תת-הכרתית של הנשיות הגורמת נזק בל ישוער. את הנזק ניתן כבר לראות בתוכנית עצמה: באלימות הלטנטית של העורכים המציבים נשים צעירות בעמדה של פגיעות ונחיתות, במתארחים המוכנים להכיל על הנשים יחס סימבולי של כובש נכבש, ולהשתמש בהן להשגת צחוק זול, ובבחורות הלוקחות חלק בתוכנית, ומהוות דוגמא להפנמת המסר שחשיפת הגוף הנשי היא הדרך לזכות בהכרה במרחב הציבורי. כל עשייה אחראית הלוקחת בחשבון את כוחה של הטלוויזיה כסוכנת חברות מרכזית בעולם המערבי ופועלת למיגור האלימות בצורותיה השונות חשובה ומבורכת, אולם בהתחשב בעובדה שאת מחיר ה"בדיחה" משלמים בעיקר בני הנוער שמבלים שעות ארוכות מול המסך הקטן המשמש מעבר לצרכי בידור כלי חברות להבניית זהותם המינית, החלטת המועצה להזיז את זמן התוכנית לשעה עשר, או עשר וחצי לא משנה הרבה.
 
 
  *הספר "במבט ראשון" של מלקולם גלדוול מומלץ בנושא זה.

11 thoughts on “לילה בלי כיף

  1. ערוץ מזעזע מהבחינה הזאת. פעם הם היו הסיבה המרכזית שלא עברתי ליס, ועכשיו כל תכניות המקור שלהם מלאות חומר ירוד שצוחק על חלשים, ופוגעני במיוחד כלפי נשים והומואים.
    אגב, גם ב"טופי והגורילה" טופי לבשה בגד ים באופן קבוע והדמות שלה (להבדיל מהשחקנית) היתה של כוסית סתומה. אני מתפלאת שארגוני הנשים לא קמו ומחו כבר אז.

  2. התנתקתי היום מהכבלים. וממליצה לאחרים (ואחרות) ואפשר לשלוח מכתב עם הסבר שכולל את הפרשה הזו. דיבורים לא ממש עוזר. הם עושים חישוב קר של רייטינג ופרסומות

  3. מבקר מכוכב אחר שיקרא את דבריך " אנו מוזנים ומוזנות, בעל כורחנו" יחשוב לעצמו שמישהו כופת אותך לכורסא, פותח את עינייך לרווחה תוך זילוף מתמיד של נוזלים לתוכן כדי שלא יתייבשו ומאלץ אותך לצפות ב"לילה בכיף". הוא לרגע לא יחשוד שבעולמנו הקט יש דבר כזה שנקרא שלט שמאפשר להעביר ערוץ. הוא בוודאי לא יעלה על דעתו שאפשר גם להתנתק משירותי הכבלים.
    אף אחד לא מאלץ אותך או אף אחד אחר לעשות שום דבר. לא מתאים לך – אל תצפי. עוד יותר לא מתאים לך – תתנתקי מהכבלים. אבל ללכת ולאלץ אוכלוסיה שלמה (שמסתבר שכן נהנית מהתוכנית הזו) לא לצפות בתכנית זו כבר ממש כפיה, שאין הבדל ממשי בינה לבין כפיה מכל סוג אחר (למעט שזו כפיה שתואמת את דעתך….).

  4. ראשית אשמח לפגוש את המבקר/ת מכוכב אחר ולשמוע על הבניות מגדריות בכוכבים אחרים. אפשר לעשות על זה רב-שיח : ).שנית, בקשר לנקודה שהעלית, אומנם נכון שבמקרה של לילה בכיף ניתן להעביר תחנה, אלא שמה שהתייחסתי אליו היה למרחב הציבורי בכללותו. מדי יום אנחנו נידונים לראות אלפי פרסומות שחלק ניכר מהן של נשים בבגדים חשופים.
    לגבי התוכנית האם היית מרגיש אותו דבר אם לשם האנלוגיה היינו אזרחי גרמניה ולתוכנית האירוח היה המנחה מזמין שלושה "יהודונים/אפריקאים" על תקן של קיק שואו? העיקרון המוסרי של כבוד לזולת לא צריך להתאדות בכל הנוגע בבידור.

  5. לשלומית, מאמר יוצר השראה.

    אהבתי את הטענה שלך לפיה נשים זוכות להיכנס למרחב הציבורי רק כשהן מתפשטות וחושפות את גופן. רציתי להוסיף: א. שהדרך הנוספת ו/או חלופית להיכנס למרחב הציבורי היא "התפשטות רגשית/רוחנית" – כלומר, סחיטה של וידויים אישיים אינטימיים מנשים בצורה מציצנית-פורנוגראפית. שנית, מפרספקטיבה של קרוב לארבעה עשורים של חיים פמיניסטיים נראה לי שזוהי מגמה תקופתית, המשקפת את הפאזה התרבותית של עולם אותו מנהלת גלובליזציה כלכלית ("קפיטליזם חזירי"), פוליטית (הכול תלוי במה תעשה ארצות הברית), ותרבותית (דרך אמצעי התקשורת ההמוניים, האינטרנט, מכשירים סלולארים רב-תכליתיים, וכד'). בפאזה זו מתממש חזונו של ג'ורג' אורוול ("מלחמה היא שלום", "חירות היא עבדות", "בערות היא כוח") במסר לפיו "פורנוגרפיה היא שחרור האישה".

    הפטריארכיה מתנהגת כמפלצת המצמיחה ראשים חדשים תחת אלו שנכרתו. אבל זו מפלצת חולה ומנוונת ואנו, הפמיניסטיות, נביא לכליונה הגמור.

  6. עם כל הכבוד וההערכה למאבק הצודק, ההשוואה לאפגניסטן וטליבן מופרכת ומקוממת. במקום לצטט שוב מאותו ספר בלוי, טרחי וקראי כמה עדויות על הנעשה שם, על מעשי הטליבאן ודומיהם ויחסם לנשים. לומר שהמצב בחברה המערבית דומה, זה עלבון לאינטליגנציה וגם לאותם נשים אמיצות שמנסות להיאבק בדיכויין.

  7. כאלה. משעתי שיש אנשים שהכיף שלהם זה לראות אנשים מעונים למוות. האם זה אומר שצריך לאפשר להם תוכניות כאלה בפריים טיים, אחרי עשר בלילה, אחרי שתיים עשרה בלילה? שמעתי שיש כאלה שישמחו לתוכניות עם תכנים גזעניים. או אנטישמיים.. על פי ההיגיון הזה, אם יש אנשים שחומר פוגעני נגד חצי מאוכלוסיית עולם משעשעת אותם, צריך לשדר את זה? אז למה לא תכנים פוגעניים אחרים?

  8. הניסיון של ארגוני הנשים לחסום לצפיה תוכנית קלילה ושטותית הוא לא פחות מפאטתי. כאשר לכל בן נוער היום יש אפשרות בקליק אחד לראות ארבע כושים גמדים טוחנים ג'ינג'ית על גמל, ההיטפלות ללילה בכיף היא, אפעס, מיותרת.

השארת תגובה