אוקסימורון הסלב בריאליטי

 

להבנתי, האח הגדול גרסת הסלב הולך להיות פלופ טלוויזיוני – לפחות יחסית להצלחה הקודמת של התוכניות ששודרה כאן בסוף 2008, גררה הדים תקשורתיים נרחבים, והייתה לאחת מהתוכניות הנצפות ביותר בטלוויזיה הישראלית.


הסיבה העיקרית לכך היא שז'אנר הריאליטי, שתוכנית האח הגדול משתייכת אליו, מסמן את בקשת האמיתי בתוך המדומה. בקשה זאת נובעת בין השאר מהתעייפות קולקטיבית ממגוון הזהויות המזויפות שהפיק עבורנו עולם הבדיון שמקיימת הטלוויזיה.

  

בחינה של תוכניות טלוויזיה הפופולריות בחמישים השנים האחרונות במערב מצביעה על תהליך של חיפוש זהות שנעשה באמצעות דמויות בדיוניות בתפקידים וסטטוסים שונים. התבוננות במראה הטלוויזיונית מלמד על הליך של אימוץ תבנית מסוימת, בחינתה באוסף של תוכניות בעלות תמה משותפת, ומעבר לנרטיבים חדשים המבנים את המציאות באופן מחודש. תהליך זה בא לידי ביטוי בשנות החמישים והשישים בתוכניות שהובנו על פנטזיות משפחתיות, המשיך באוסף תוכניות בילוש ומשטרה בשנות השבעים שהובנו על מיתוס הגיבור האמיץ, סאגות של עורכי דין ובתי משפט בשנות השמונים שנתנו מקום לטיפוס השנון והמבריק, הרווק/ה המבקשים בין זוג בשנות התשעים, וכדומה.

ההתפעלות מיכולתו של מסך הקסם להפיק עבורנו דמויות בדיוניות המהוות פנטזיה קיומית החלה להתמוגג כאשר הקולקטיב החל לחוות הצפה של עולם הבדיון שהולידה תחושה של ניכור בשל תחושת אובדן הממשות,  (ראו סימולקרות וסימולציה).

 

 ניתן למקם את תחילתו של ז'אנר הריאליטי בתוכניות האירוח דוגמת ג'רי ספרינגר ששטפו את המסך לפני כמה שנים, ושברו את כל המוסכמות בהביאן את "איש הרחוב" למרכז הפריים. מעבר לתחמוני ולמניפולציות ההפקות של תוכניות אלו, (ששועתקו גם לז'אנר הריאליטי), הן הצליחו להעביר שמץ של רגש אמיתי – לעיתים רגע לפני שסוכני התקשורת והתרבות הרגו אותו באמצעות התיווך האינטלקטואלי שלהם.

 

מה בישראל: בין בובליל להומר סימפסון

בחירתו של בובליל לצוות החברה הצעירים שנכנס לוילה מהווה דוגמא לאופן שבו בכוחו של ריאליטי לאתגר – לעיתים – מניפולציה טלוויזיונית. עורכי "האח הגדול" בחרו לשמר ושלחזר את מבני הכוח החברתיים בישראל, באמצעות בחירה של דמויות העונות במבט ראשון על סטריאוטיפים מצויים; על תקן ה"מזרחי" וה"מזרחית" התורנים הם בחרו בדמויות לא אינטלקטואליות ולא משכילות, למרות שיש כאלו לרוב. הלגלוג רווי הציניות שבו ארז טל, (מזרחי מתכחש?), הציג את בובליל יכל ללמד על התפקיד אותו העידה לו ההפקה.

אלא שחוסר הבושה העצמית של יוסי בובליל, העובדה שלא עבר את תהליכי הסוציאליזציה החברתיים של מערכות החינוך המדכאות את הרגש ושמחת החיים הובילו אותו לייצר בדיוק את מה שהציבור דורש מתוכנית ריאליטי ולהציג, ולו בשמץ הוויה אותנטית חיננית.

 

כך יוסי, גבר מבוגר בהרבה מהחברה הצעירים סביבו, מי שחסר מאפיני יופי, שרירים, או השכלה בהשוואה לחבריו לוילה, סיפק את סחורת הריאליטי, שדמויות מצוירות כמו הומר סימפסון מבקשות לשחזר. הוא הצליח להביא את אותו ניצוץ אותנטי שבאופן פרדוקסלי תוכניות המציאות המהונדסות מבקשות לברוא מחדש. ההצלחה שלו משמעה הפתעה של ההפקה.

 

 

מיתוס מיתוס היופי

דוגמא נוספת להצלחתה של הריאליטי לאתגר את ההפקה, ולהפיק שמץ של ריאליטי במציאות מפוברקת למחצה ניתן למצוא באתגור מיתוס היופי.

מדי יום, מבלי שניתן את דעתנו לכך אנו מוצפים באלפי אימז'ים של נשים יפיפיות בפרסומות חוצות ועיתונות. מיתוס היופי בולט גם על אקרן הטלוויזיה ובדומה לעולם הפרסום, מתלווה אליו הדרה של קהלים מסוימים (נשים מזרחיות או מבוגרות למשל) והצגה לקויה שלהן כנחותות ביחס לאחרות. בהתאם לאותו קו מחשבה, שפועל להחליש את הנשים באמצעות העברת המסר שהן חייבות להיות יפיפיות מושלמות כדי לקחת חלק במרחב הציבורי, הפקת "האח הגדול" שיבצה אוסף של נשים שחיצוניותן מהווה עבורן מאפיין עיקרי. אלא שהמחשבה שיופי נשי הוא הדבר העיקרי שימשוך את קהל הצופים ויגרום לדמות להתחבב עליו מוטעית. כמו ב"השרדות", מי ששרדו היו לא הבחורות הרזות ביותר, לא היפות ביותר, לא החטובות ביותר, לא הסקסיות ביותר וגם לא החושפניות ביותר. שפרה ועינב שאתגרו את הבניית הרזון בפריים טיים היו אלו שהגיעו לגמר – הלם תרבות שיכול להזכיר את הסרט לנשים אמיתיות יש קימורים.

בריאליטי אופי לוקח יופי. אך מסתבר שהמסר הזה לא הופנם על ידי תעשיית הריאליטי בישראל.

 

ריאליטי או תעתיק של תעתיק?

 

 

המרוץ למיליון או המרוץ לתחרות יופי?

הקסטינג של המרוץ למיליון מלמד שהשיעור שהעבירו מבלי משים משתתפות ומשתתפי "האח הגדול" את ההפקה לא נלמד, ונראה כי ההפקה עשתה כל מאמץ לחסל כל שמץ של ריאליטי בריאליטי. במקום קסטינג המהווה סוג של שיקוף לקבוצות אוכלוסיה מוכרות, קיבלנו שוב את מה שנראה כסימולקרה, תעתיק של תעתיק שאין לו מקור. את התחושה הזאת ניפקו צמד הבלונדיות החכמות בורוד. לא מדובר רק בשאלה מתי במציאות ראינו שתי חברות מעל גיל 12 שמתלבשות באופן תואם בצבעים וורדרדים, או בחורות שפויות שבוחרות לצאת למסע לארץ אחרת במכנסונים קצרצרים, אלא בכך שהצמד הזה מהווה תעתיק של צמדים בלונדיניים אחרים מהתוכנית בארצות הברית, לא רק בלבוש, דבר שניתן לקטלג כזניח, אלא בדיאלוג שנשמע כשעתוק מדויק של צמד בלונדיות דומה מאחת מעונות הסדרה בארה"ב.

 

 ציקי ציקי ציק, היי היי היי

 בכלל המרוץ למיליון בגרסתו הישראלית נראה יותר כמו מרוץ לתחרות יופי. במקום ליצר משבצת אחת או שתיים לזוג היפה, בחרה ההפקה למלא כמעט ממחצית המשבצות בקסטינג הזה, והותירה מעט מקום להפגין את עיקרון שיקוף הרב-תרבותיות עליו בנויה התוכנית במקור. מלבד להוק ופרסום מחפצן נשים שמתלווה לסדרה בישראל, נכרת מגמה גזענית ביצוג "קאסטינג" אשכנזי רובו ככולו עם אשר ומאור מאשדוד כיוצאי הדופן מבחינת מראה ומשקל על תקן פשוטי העם המזרחיים. מענה לרצון לריאליטי בריאליטי באמצעות שיבוץ של אוכלוסיות מוכרות שניתן להזדהות איתן בא לידי ביטוי במרגלית (62) ובחנה (55), שהפגינו אותנטית ישראלית מביכה, מצחיקה ויקרת ערך.

עצם השימוש בידוענים, המכירים היטב את המצלמה ואת ההתנהלות מולה, השוקלים את מילותיהם למען המשך קיומה של התדמית הציבורית שלהם באח הגדול VIP  פוגם בציפייה הבסיסית הניצבת בבסיסו של ז'אנר הריאליטי – שמץ של אותנטיות בים של דימויים מופרכים.

 

* פורסם לראשונה באנרג'י

24 thoughts on “אוקסימורון הסלב בריאליטי

  1. "באמצעות בחירה של דמויות העונות במבט ראשון על סטריאוטיפים מצויים; על תקן ה"מזרחי" וה"מזרחית" התורנים הם בחרו בדמויות לא אינטלקטואליות ולא משכילות, למרות שיש כאלו לרוב."
    אבל ב"אח הגדול" כן היו משתתפים מזרחיים אינטלקטואלים, הם פשוט לא התייחסו לשאלות של עדה ומוצא. נראה לי שהסטריאוטיפים של הבובלילים היו של "תושבי הפריפריה" יותר מאשר "המזרחיים" (או אם תרצי – "המזרחיים מהפריפריה").

    ולעניין הבלונדיניות שמתלבשות זהה – כל הצמדים מתלבשים זהה או לפחות דומה מאד. גם יעל והחברה שלה לובשות קבוע סגול ושחור שתיהן.

  2. לא ראיתי את התוכנית אז כל הידע שלי ממקור שני ושלישי, אבל היה שם מישהו בשם שטרית, לא? ולמיטב הבנתי ההתייחסות אליו לא הייתה כאל "מזרחי" (לגבי מידת האינטלקטואליות, הכל יחסי כמובן ובהתחשב במגבלות הז'אנר… כמה אינטלקט הרי כבר אפשר למצוא בתוכניות ריאליטי? אולי הייתי צריכה לומר "מזרחי שאינו בלתי-אינטלקטואלי ובלתי-משכיל" כאנטיתזה לטענה שלך כלפי הבובלילים)

  3. גם אם שי לא היה מצין את מוצאו כצ'כי מדובר במי שמחובר בכל נמי נפשו לתרבות המיינסטרים התל-אביבית.
    עלי לצין שמוזר לנהל את הדיון עם מי שלא ראתה את התוכנית וגם בוחרת בעילום שם מוחלט…

  4. כלומר, מזרחי לא יכול להיות מחובר לתרבות המיינסטרים (תל אביבית או אחרת)?

    אגב, אחרי צפיה בפרק היום של המירוץ למיליון – אני בספק אם יעל ואליענה אשכנזיות. כנ"ל לגבי מיה. יש דרך לדעת בכלל? (זה בכלל משנה?)

    [עילום השם התחיל בגלל ניקוי המחשב, והמשיך כי נראה לי נחמד לשם שינוי להתעסק בתוכן ולא במי שאומרת אותו]

  5. בוודאי שזה משנה. אני מסכימה איתך בכיוון של להבין ש"מזרחים" הינו מושג פיקטיבי – אבל ברגע שהיו גורמים גזעניים שיצרו אותו כמושג מפריד, אי אפשר להעלים עין מהמשמעויות שהוא מייצר.

    אם באוכלוסיה יש רוב של "מזרחים" ובתוכנית יש כ-4-5 מתוך 20, יש כאן משמעות פוליטית בעלת אמירה, שאין להדחיק ולהתעלם ממנה.
    המחקר "הנעדרים והנוכחים בזמן צפיית שיא", מציג עובדתית את ההדרה וההנמכה של קבוצות "מיעוט" בישראל ואת השליטה הגברית אשכנזית על המסך, גם מבחינת ייצוג מספרי וגם מבחינת ייצוג איכותני.
    על המשמעויות של הדרה והצגה סטריאוטיפית של קבוצות "מיעוט", ניתן לקרוא גם במאמר הזה:
    http://www.notes.co.il/lir/40530.asp

  6. בישראל יש רוב "מזרחי"? אני אשמח לראות את הנתונים האלה (באמת).
    נכנסתי לאתר של "המירוץ למיליון", וגיליתי שלאף אחד שם אין שמות משפחה (אבל שחצי מהם "חיים את הסצינה התל אביבית". כמה פתטי), אבל אם מנסים לבחון מי מאופיין שם בצורה עדתית, אפשר לראות שיש את אשר ומאור (ה"מזרחיים פריפריאלים אסליים"), חנה ומרגלית (ה"קיבוצניקיות האשכנזיות מהעמק"), אמריקאי אחד (מהפרק האחרון קיבלתי את הרושם שגם מיה לא נולדה כאן) ורוסיה אחת.
    לכל השאר אין מאפיינים עדתיים אלא חברתיים אחרים (הזוג הנשוי, האב והבת עם פערי הדורות, הבלונדיניות הצפונבוניות, הגברים המצ'ואיסטים בלה בלה). יש שם כמה שאפשר לזהות שהם אשכנזים (מיכל ורן וכנראה גם גיא, שי ועמיחי) אבל כל השאר? אני לא יודעת איזה שם משפחה זה "כוהנר" אבל זה לא נשמע לי בדיוק מגלות פולניה.

    אם אני מתחברת למה שכתבת קודם, אני מקבלת את התחושה שאם המזרחיות לא מובלטת, סימן שמדובר במזרחי שהוא "לא בדיוק". רוצה לומר, אין לי שום דרך לזהות את המוצא של חצי מהמופיעים בתוכנית. את מניחה שאם הם תל אביבים שחיים במרכז ולא מתייחסים למוצא שלהם, סימן שהם אשכנזים. זו הנחה קצת בעיתית, הייתי אומרת.

    את "הנעדרים והנוכחים" קראתי בעבר, אני חושבת שהמשמעות העיקרית שלו היא לגבי עולים וערבים (בעיקר ערבים) ופחות לגבי מזרחיים. בטח היום, ובטח בתוכניות ריאלטי (וראי את החלוקה העדתית, ככל שיש כזו, בכוכב נולד לדורותיו)

  7. מה זו תל-אביביות? האם בתל-אביביות, בצפונבוניות לא מובלע מוצא אתני מסוים אם דורי או ממוצא? אני ממליצה על ספרו הנפלא של דרור משעני, בכל העניין המזרחי יש איזה שהוא אבסורד, המנתח יצירות ספרותיות, בהן מולכו של א.ב.יהושוע – דמות מזרחית המבקשת להמציא את עצמה מחדש כיקית.
    קריאה במשעני מבהירה שחלקים נרחבים מהמרחב הדמיוני הישראלי מולבנים: היהודי המזרח-אירופאי מדמיין את עצמו אירופאי, והופך מניה וביה לגזען כלפי "האחר" ה"אורינטלי".

    באשר למזרחים, יש את המקום שקשה להמציא ולבדות זהות, מקום של צבע, שם הגזענות וההדרה ברורים לבן על גבי לבן.
    על "תל-אביביות" והדרה אתנית בסדרות נוספות ניתן לקרוא כאן:
    http://www.notes.co.il/lir/29538.asp

  8. את יודעת מה? אולי הגיע הזמן שתגדירי עבורי מה זה בדיוק "אשכנזיות" (ואם מתחשק לך גם על הדרך, מה מאפיין "מזרחיות"), לפחות כדי שאני אדע אם אני אשכנזיה טובה, או אשכנזיה מתמזרחת. ובעצם, האם אפשר בכלל להתמזרח או רק להשתכנז?
    כי מאיפה שאני נמצאת, נראה כאילו התל אביביות הצפונבונית לא מנסה להיות אשכנזית או מזרחית. היא מנסה להיות אמריקאית.

  9. מסכימה איתך שהיא מנסה להיות אמריקאית ומערבית והיא נמצאת בהכחשה זהותית.
    אני לא בעד הגדרות ולא מחזיקה בתפיסה מהותנית (גזענית) של המציאות, אולם הנסיון לברוח מהעובדה שאנחנו חיים בחברה גזענית שעושה את ההבחנות האלו לא מעלים אותן. הדרך להתמודד איתן היא להגדיר אותן עבור עצמנו.

  10. עם זה שאנחנו חיים בחברה גזענית – אנחנו מסכימות. השאלה היא, אבל אם הדרך להתמודד עם הגזענות והפערים בישראל היא על ידי פניה להבחנות פשוטות שאולי היו נכונות בעבר ופחות רלוונטיות, או לכל הפחות – פחות משמעותיות מאשר הבחנות אחרות.
    איך אפשר להתמודד עם טענות בדבר הגמוניה אשכנזית והדרה מזרחית אם אין אפילו הגדרות לזה? את יודעת מה, עזבי הגדרות ראסמיות. איך _את_ מגדירה תכונות אשכנזיות ומזרחיות מהותיות?

  11. אני לא סבורה שההבחנות האלו פחות נכונות היום. זה אומנם מצער אבל זו המציאות, וחשוב להפנות זרקור לתופעה כדי למגר אותה.

    אולי נוכל בכל זאת להסכים עם ההגדרה שאשכנזיות ומזרחיות כסוג של מורשת עבר עם סממני שפה, דיאלקט, מנהגים, מסורות, תפילות, ספרות, הוגות והוגים ייחודיים.

  12. אז שוב, אני לא רואה איך ב"תל אביביות הצפונבונית" יש מקום למורשת עבר אשכנזית – יידיש? תפילות? גפילטע פיש, קוגל ורגל קרושה? ברחוב התל אביבי קל בהרבה למצוא פלאפל, ג'חנונים, ואוכל מזרחי-ימתיכוני. ואם נבחן את המוזיקה הפופלרית, בהנחה שאנחנו מסכימות שהיא מושפעת בעיקר ממאפייני פופ אמריקאים, אפשר למצוא בה הרבה יותר התייחסויות למעוואלים ולמוזיקה מזרחית/ערבית מאשר למוזיקה יידית. מי המקבילה לסחרוף ופוליקר? חווה אלברשטיין? הגבעתרון? לא באותו סקאלה בכלל מבחינת השפעה על התרבות העברית-ישראלית של היום. דווקא בשנים האחרונות, כשיש פנייה מסויימת לשילוב מוזיקה יהודית במוזיקה פופולרית, אני חושבת שיש חלוקה די שווה בין הלדינו לאידיש, ובין התפילות הספרדיות (מאיר ואהוד בנאי, אבישי כהן) לאשכנזיות (שולי רנד ו,טוב, אולי החלוקה פחות שווה משחשבתי).
    דיאלקט? הח' והע' אמנם די נעלמו, אבל ככה גם ההבדל בין ט" לת', בין א', ה' וע', בין כ' לק' או כ' לח', הכל חלק ממגמה של השטחת השפה והניואנסים.

    אני מרגישה שאני קצת חוזרת על עצמי, אבל נראה לי שהפערים הם בין המרכז לפריפריה (פערים שמאופיינים גם, אבל ממש לא רק, בהבדלי מוצא) ונגרמים הרבה הרבה פחות בגלל השוני העדתי. למה זה משנה? זה משנה כדי לדעת לאן לכוון את הזרקור, איפה להשקיע את המשאבים והאנרגיות ואת איזה כאבים אפשר להשאיר מאחור ולהמשיך הלאה. שימי לב – אני לא אומרת שבעבר לא היו פערים שנבעו ממוצא שונה, ואני לא אומרת שהיום התופעה הזו לא קיימת בכלל. הנקודה שלי היא שלא המוצא הוא הגורם העיקרי לפערים, אלא המיקום הגיאוגרפי. ואם לחזור למקום שממנו התחלת – את הבובלילים הביאו לא על תקן "המזרחיים" אלא על תקן "האחר הלא מתורבת" (או הגדרה פחות בהמית מזו). האם שטרית עונה על ההגדרה הזו? מירית מהשרדות? חצי מכוכבי "כוכב נולד" לדורותיהם?

  13. כל הדיון הזה שבא ממקום כנה, אני בטוחה, פשוט מנכיח את אבחנתה של אורנה ששון-לוי שהאפיון העיקרי של אשכנזיות הינו היותה קבוצה אתנית לא מסומנת; קבוצה שמזוהה עם ישראליות אוניברסאליות.

    הגזענות בחברה הישראלית היא שורש הבעיה, היחס לאתיופים ממחיש זאת, כמו גם נתונים מספריים רבים (פערי שכר, מקום מגורים, משרות, סגל אוניברסיטאי ועוד).
    שאלת את עצמך למה את משבצת "הלא מתורבת" כביכול/שהרי מדובר פשוט בתרבות אחרת, נבחרים לייצג שוב ושוב מזרחים. זהו ייצוג גזעני עיוור לעצמו.

    כוכב נולד כתוכנית שיוצאת לפריפריה שונה מהבחינה הזאת. אבל מזרחים, ידוע, יודעים לעשות שמח – ראי את הייצוג בפרסומות העוסקות בחומוס.

  14. הנחתי שהטענה בדבר "קבוצה לא מסומנת" תגיע באיזשהו שלב (בסופו של דבר, כולנו קוראים את אותם מקורות קאנונים… (;) ולכן שאלתי (בכנות) מהם המאפיינים האשכנזיים שאת מתייחסת אליהם, כדי שאוכל לבחון בעצמי את הקשר שלהם ל"ישראליות האוניברסלית/הגמונית". המאפיינים האשכנזים (יוצאי פולין/גרמניה/הונגריה(?) והסביבה) שאני מכירה לא רק שלא קשורים לישראליות, אלא מודרים ממנה כמעט לחלוטין, או כאזוטריה, או כנושא ללעג. תנסי להזכר כמה פעמים ביום שומעים "די להיות פולניה" או "מספיק עם הפולניות הזו" (בדרך כלל, כמובן, ביחס לנשים) כשרוצים לבקר מישהו (מישהי).

    וחוצמזה, אני אמרתי שהחברה הישראלית לא סטיגמטית וגזענית? רק שנראה לי שהגזענות הזו משמעותית הרבה יותר ביחס לקבוצות אחרות שהן לא הקבוצה המזרחית (אתיופים, עולים בכלל, בטח ובטח שערבים, וכו').
    אגב, האם פערי השכר, ההשכלה הגבוהה והמשרות נובעות מהמוצא או ממקום המגורים? לתחושתי מקום המגורים משפיע הרבה, הרבה יותר (ונכון שבפריפריה יש ייצוג גדול יותר לעולים ומזרחיים, אבל לא נראה לי שלנערה ממוצא טוניסאי מעומר יש פחות סיכוי מאשר לרעותה ממוצא פולני)

  15. גם לאשכנזים נדרשת "עבודה" כדי לא לחיות בזהות מוכחשת ובדויה:
    http://www.notes.co.il/lir/18070.asp

    הנקודה היא לא אם הגזענות משמעותית יותר ביחס לקבוצות אחרות, אלא איזו קבוצה מבנה את עצמה כאוניברסלית. ברגע שמקבלים כפי שמצביעים הנתונים שמדובר בקבוצה האשכנזית, תפקידם של המזרחים כשוליים ביחס למרכז סמוי מובנה מאליו.

    מכאן שהפערים לא נובעים ממוצא או ממקום מגורים אלא מהבניה סמויה המגשימה את עצמה.

  16. זה שאת מפנה למה שכתבת בעבר זה טוב ויפה, ומוכיח שאת עקבית אבל לא עונה על מה ששאלתי.

  17. זה עונה על השאלה של הגדרת הזהות האשכנזית, לגבי הפולניות כמושא לעג, זו אכן סוגיה מעניינת, הנה לינק למאמר מרתק (לא שלי) על סיבות אפשריות לבדיחות האמא הפולניה:
    http://www.hebpsy.net/community.asp?id=55&article=466

    השאלה "מרכז מול פריפריה" מבקשת להסיט את השיח לדיון מעמדי ולא זהותי, אלא שבארץ זהות ומעמד קשורים קשר הדוק.

  18. מן הסתם יש סיבות אפשרויות לבדיחות על מרוקאים, פרסים, שחורים, רוסים ופולנים. הנקודה שלי היא אחרת – להתייחס למאפיינים מרוקאים (למשל), גם אם בצחוק, נתפס כעניין לא לגיטימי. התייחסויות למאפיינים פולנים אני שומעת כמה וכמה פעמים ביום. אני לא חושבת שמישהו אצלנו היה אומר למ' מהמשרד "די להיות טוניסאית עצבנית". אבל "תפסיקי להתנהג כמו פולניה"? הו-הו כמה ששמעתי.

    בארץ זהות ומעמד קשורים. ברור. אבל איזה מאפיינים של הזהות? כאן אנחנו חלוקות [בכיתה שלי בבית הספר היסודי הייתה חלוקה פחות או יותר שווה של אשכנזים, מזרחיים, "מעורבים" ו"בלתי ידועים" (כן, אשכרה נברתי בספר המחזור העתיק…). כולנו גדלנו באותו מקום – לא נראה לי שהסיכויים שלנו להגיע לנקודה בה אנחנו נמצאים כיום שונים במיוחד אחד מהשני.

    אגב, יעל ואליאנה? מרוקאיות. שתיהן. מציגים אותן אחרת מאשר את שי וגיא?

  19. כמובן שמציגים אותן אחרת, ראשית מאחר והן נשים. אני לא יודעת אם שמת לב כמה צילומי תקריב של מחשוף נשי הניבה התוכנית הזאת. שנית הערתו של שי ליעל "תפסיקי להיות מרוקאית". ויש אלמנטים נוספים של צבע הקשורים לבחירת המעומדים, אני לא יודעת אם את מכירה את המושג "עובר" הקשור לזה, גם אצל מזרחים וגם אצל ערבים, אבל בואי לא נכנס לזה.

    לגבי בדיחות עדתיות, נושא בפני עצמו, אני חושבת שאין פחות בדיחות על עדות מזרחיות, להפך, אלא שקיים הבדל בין לספר בדיחות על יהודים ושחורים לעומת על וואספים.

  20. זמן המסך שזוכה לו החזה של יעל נובע מכך שהיא אשה, לא מהעובדה שהיא מזרחית. הבלונדיניות ותום (אם כבר בענייני מחומצנות עסקינן…) זוכות ליחס דומה.

השארת תגובה