ציפי לבני – הציניות של הפמיניזם

לפני 4 חודשים, הרצתה ציפי לבני בלהט את הפוליטיקה האוניברסלית והאנטי-פמיניסטית שלה במילים: "כשנכנסתי לפוליטיקה הבנתי שלעובדה שאני אשה יש משמעות. יש עוד אנשים, ואני משועשעת, שזה משנה להם. אני יודעת מה אני צריכה לעשות, אני מקווה שכל אחד יקבל את ההחלטות שלו, אני יודעת שיש ציבור שחרד ובצדק למה שיקרה למדינת ישראל, אבל המין לא משנה, אלא האדם". במילים אחרות לבני של חודש ספטמבר נעלבה כביכול והתייחסה בלגלוג לכל אלו שבכלל מתייחסים לכך ומזכירים את עובדת היותה אישה.

 

האמת היא שלבני לא היתה צריכה להצהיר על כך. פועלה והתנהלותה העידו היטב על המקום המתכחש ונעדר המודעות למשמעויותיו של המגדר במרחב הציבורי החברתי והפוליטי בישראל.

 

אלא שהבנה מאוחרת של חשיבות הקול הנשי יצרו אצל לבני פתע פתאום התעוררות פמיניסטית מאוחרת. וכך, בשלהי ינואר ותחילת פברואר התעוררנו לגלות ציפי לבני בגרסה פמיניסטית משודרגת. מי שמודעת לזהות הנשית שלה, ומוכנה לברך על חקיקה פמיניסטית שהובילה למנות דירקטוריות לחברות ממשלתיות. מי שמפגינה אחוות נשים כלפי חברותיה בפוליטיקה: "בכנסת גיליתי קבוצה של חברות כנסת, שפועלות כלביאות לקדם את נושא הנשים. יש ביניהן פערי אידיאולוגיה, אבל ביחד הן דואגות לקידום נשים" וכיוצא באלו התבטאויות ופרסומות המדגישות את היותה אישה. היה אפשר לברך על המהלך הזה, לו היה ניתן לאתר תהליך תודעתי אמיתי שהוביל אליו – אלא שכל המהלך מלמד רק על רצון להבחר והליך פשוט של קופי פייסט אידיאולוגי.

 

כמה ציני לשמוע את המועמדת קפואת ההבעה ואטומת הרגש בנאום הנפתח במילים: "החלטתי לדבר כאישה אל נשים". קום און.

 

מקומן של נשים בפוליטיקה ובמרחב הציבורי הישראליים מצומצם ודורש שינוי מעמיק. קשה להאמין שקיימות מפלגות שאינן מתביישות להציג בראש חוצות מודעות ענק בהן אין ולו אישה אחת, שבמפלגות עם מצע חברתי דוגמת מר"ץ, שבעבר הונהגה על ידי אישה פמיניסטית, מהינות לרוץ לבחירות עם שלוש נשים בלבד בעשיריה הפותחת.

 

על חוסר האיזון הזה לא צריך להסתכל רק בפרספקטיבה נשית צרה כדבר המשפיע רק על הנשים, מאחר והשפעתו ניכרת על החברה כולה, ומשתקפת למשל בעליה המדאיגה בכוחניות ואלימות בספירה הפרטית והציבורית. במקום לתת את הקול לאותם פוליטיקאים לא מאוזנים חברתית ומאותגרים פוליטית כדי ללכת לאופציה שפויה יותר, שתאותת גם להם שהגיע הזמן לשנות כיוון.

 

יש דרכים אחרות לחשוב פמיניזם. התנועה הירוקה-מימד, כפי שניתן לראות מנייר העמדה זכויות נשים, היא מפלגה פמיניסטית במחשבתה המחברת סביבה וחברה. בין החוקים שנזקפים לזכותה הם: חוק מעונות יום שיקומיים לילדים נכים, יוזמת חקיקה שהובילה לשחרורן של נשים עגונות, מרכזי הגנה לילדים קורבנות תקיפה, רישוי ופיקוח על פעוטונים ועוד. 

 

8 thoughts on “ציפי לבני – הציניות של הפמיניזם

  1. את ממחזרת את מה שאומרים היום על ליבני מבלי למצמץ…. די מספיק, הבנו שאנו הנשים לא יודעות לפרגן לאף אחת, ליבני לידיעתכן הגיעה להשגיה בזכות עצמה ולא כי נפנפה בנשיותה או בבעיות שיוצרות נשיותה, היא הגיעה לתפקידיה בזכות עצמה, ולכן לא הרגישה צורך לצעוק שהיא אשה ומכאן גם שלא תמכה באופן מיוחד בנשים אחרות, משום שדרכה לא היתה שייכת לאף מפלגת נשים אלא לדרכה היא.

    תתחילו לפרגן למנהיגות כמו ליבני, היא פותחת דלת למאות אלפי נשים. אתן לא חייבות להצביע ליבני, אבל בהחלט לא צריכות כצצקס לקרוע לה את השיערות מהראש.

  2. אני חושבת שלבני הגיעה למקום שהגיעה כי שוריינו מקומות לנשים ברשימת הליכוד (כמו ברשימות אחרות), ומשום שצריך היה לאייש גם משרות ממשלתיות ע"י נשים. מי היו אז המתחרות שלה? ענבל גבריאלי? גילה גמליאל? או שהתבלבלתי בשנים?

  3. אם המגדר הוא "לא אישיו", ואם באופן עקבי היא לא לוקחת אותו בחשבון בפעילות שלה (ובעיני זה כנראה עיוורון, הכחשה, או מס שפתיים) – אז לפחות שתהיה עקבית. כי אם זה לא משחק תפקיד למה צריך להיות אכפת לי אם ראש הממשלה הוא אשה, גבר או אנדרוגינוס? למה בתעמולה פתאום יש לזה מקום?

    כדאי להחליט אם זה משנה או לא, ואם כן-נא להציג רשימת הישגים, יוזמות ו/או מטרות ברורות בנושא. לדוגמא – שוויון בדיני המשפחה, השוואת השכר (לפחות במגזר הציבורי), יד קשה כלפי סוחרי-נשים, קידום ההשכלה לנשים במגזרים שבהם הן מוחלשות, ועוד כהנה וכהנה עניינים זניחים שבימים כתיקונם מעניינים את ציפי כקליפת השום.

  4. אולי כשליבני דיברה לפני 4 חודשים, עוד לא טענו ש"זה גדול עליה"? ש"היא חלשה בביטחון"? ושלא החזיקה נשק מימיה?

  5. ציפי ליבני לא נבנתה על גב נשים אחרות, ציפי ליבני התקדמה בזכות עצמה, לא כי צעקה אני אשה ועברה במיטות , ציפי ליבני נותנת לך ולכל אשה ואשה בישראל את הזכות הנפלאה לראות מולנו אשה אחת, מיוחדת, שהגיעה להיות אחת משלושת המועמדים המובילים לראשות הממשלה.

    אם היא טעתה בנושא הנשים, היא תשנה את זה בלי כל ספק כשתבחר, ואם לא תבחר, היא גם תשנה את זה
    כי המרוץ שלה לראשות הממשלה הבהיר לה שזו אחת מהסוגיות המצופות ממנה, ועושה הרושם שהיא לקחה את זה לעומק לרוחב ולכל הכיוונים.

    עם זאת, ציפי ליבני לא נבנתה בזכות היותה אשה אלא על אף היותה אשה, ואם את הנקודה הזו את לא מבינה, את לא מבינה כמה מיוחדת הדרך שלה, וכמה קשה להגיע למה שהגיעה.

    הגיע הזמן לפרגן לאשה אחת שעשתה את זה בגדול
    להרגיש התרגשות, ונשים רבות בישראל חשות בהתרגשות הזו, זו הרגשה של שינוי מרענן, אז אנא
    מתנו קצת את הקנאה , ותנו הרגשה של פרגון לאשה אחת שעשתה את מה שאתן לא תצליחו לעשות בחיים.

  6. פשוט מאלף לראות את הנחות היסוד שלך (יש מצב שאת גבר, במקרה, אורנית?):
    נשים שמצליחות עושות זאת על חשבון נשים אחרות, ו/או כי עברו דרך מיטות של גברים מצליחים.
    פמיניזם ומודעות לשאלות של מגדר הם התבכיינות צעקנית.

    העניין הוא כזה: אם פוליטיקאית טוענת בעקביות שהמגדר לא משנה ולא פועלת בשאלות שקשורות אליו – מצוין, רק נא לא לבוא שבוע לפני הבחירות לבקש את קולי כי לשתינו יש שחלות.

    אם היא טענה עד היום שהמגדר לא משנה ולא פעלה בנושא, והיום היא מבינה שטעתה, עליה לומר זאת ברור, ולהציג תכניות קונקרטיות לעתיד שיראו שהיא בכלל מבינה על מה היא מדברת ואשכרה חושבת שזה חשוב. אם לא מתאים לה עדיף שתתמיד בהתעלמות האלגנטית מנושא המגדר. זה פחות ציני וקצת יותר מעורר כבוד.

  7. להפך, הטענה היא כיום, שכל מי שחושבת כמוך ובאה בטענות לליבני בנושא המיגדר, על כך שלא התייחסה למיגדר, היא זו שחושבת בדרך שוביניסטים. משום שציפי ליבני לא באה מהמיגדר ועיקר כוחה לא נובע מעובדת היותה אשה, אלא מהעובדה שהצליחה להפוך למנהיגה ולהתקבל כמנהיגה בלי קשר לצעקותיה על המיגדר.

    אחת התסמונות הכי שפלות ובזויות של נשים היא
    שמחד הן מתלוננות על קיפוח ומצד שני הן יוצרות אותו על ידי כך שהן מקבעות את דפוס השיטה
    ולא יוצאות ממעגל הקיפוח הזה כפי שהמזרחיים הצועקים קיפוח לא יוצאים ממנו לשום מקום.

    ציפיי ליבני איננה מיגדרית, זכותך כמובן לכעוס על כך, אבל עובדה זו שהיא איננה מיגדרית כמובן הביאה אותה להצליח בבחירות הנוכחיות, ולהביא ישועה לעולם.

השארת תגובה