פסק זמן קצר של התעוררות מהתרדמת

הפרדוקס המזרחי – העלתו של השיח המזרחי לשולחן הדיונים רק כדי לדחוק אותו החוצה – חי ומורגש גם היום. דרור משעני כתב על כך ספר.
 
אומנם אף אחד לא מוכן לדבר על אפליה עדתית בישראל 2008, אבל הנתונים מדברים בעד עצמם:
 

    • 60% מהמובטלים במדינת ישראל הנם מזרחיים  
    • שכיר אשכנזי מרוויח 40% יותר משכיר מזרחי  
    • מחצית מהגברים האשכנזיים עובדים במקצועות צווארון לבן לעומת חמישית מהגברים המזרחיים.  
    • מתוך 15 שופטים בבית המשפט העליון רק שופט אחד מזרחי.  אין אף שופט מזרחי בוועידה לבחירת שופטים.  
    • 80% מילדי הדור השני של ילדים אשכנזיים זכאים לתעודת בגרות לעומת 49% מילדי הדור השני המזרחיים .  
    • בסגל האקדמי של האוניברסיטאות יש 9% מזרחיים לעומת 90% אשכנזיים.

אנחנו חיים בחברה גזענית שהגזענות שבה אינה מדוברת. היא עולה מכל פינה, מכל מחקר, בכל בחינה איכותית (אופן ייצוג) וכמותית (מספר ייצוגים) של מיעוטים או קבוצות מודרות שאינן מיעוט (נשים ומזרחים) בתקשורת.
 
אבל לא אנו נעז להשיר מבט למראה הלא מחמיאה הזאת. נקרא את המאמר, את הספר, ונמשיך לטמון ראשנו בחול. נעסוק במצב הבטחוני ולא נעלה בדעתנו שגם הוא אולי תוצר של הבניה – צורת חשיבה שאמצנו מראשית ימי הציונות בלא משים שגורמת לנו לרגשי עליונות כלפי מי שנתפסים כ"אחרים". שגורמת להם, לאחרים של החברה, להפנים את המבט המתנשא ולהרגיש טובים פחות.
 
אני מכירה את הפרדוקס היטב, את חוסר הנכונות לשמוע. את הרמת הגבה והצקצוקים – לו רק הקלטתי את המפגש עם עורכת תוכנית בערוץ 23 שביקשה לפגוש אותי כדי לשמוע על "לאחותי, פוליטיקה פמיניסטית מזרחית" יכולתי להעביר את מידת הבוז המהול ברחמים מעושים. או אם סבלנות היתה עומדת לי כדי לתאר את מה שקרה בכנס במכון ון ליר שעסק במחקר "תופסים את המדינה בגרון" המשווה את האופן בו מסגרה התקשורת שובתי צווארון לבן לעומת כחול, בשניה בה עלה הקשר בין מעמד לזהות.
 
משדר מיוחד של הערוץ השני,  "אל תקרא לי שחור 2008" שישודר במוצאי שבת, ה- 9 באוגוסט, בשעה 21:00 , שולח שני צעירים ישראלים, האחד דור שני להורים אשכנזים והשני דור שני להורים מזרחיים – מצוידים במצלמות נסתרות  – כדי לבחון את היחס לכל אחד מהם.  גם כאן, התוצאות לדברי העורכים: רון כחלילי וענבל פטל – סופרייז סופרייז  – "לא משאירות מקום לספק". המשדר הזה בו משתתפים בין השאר: דוד לוי, אריה דרעי, עמיר בניון, אסנת וישנסקי, אמנון דנקנר, שלמה שרף, ד"ר יובל אלבשן, צ'רלי ביטון, כוכבי שמש, גדי סוקניק ומוטי שקלאר מומלץ, אם כי ההדרה הצורמת של נשים מהפנל – מהווה עוד דוגמא לאופן שבו הבניה סמויה עובדת, גם במקום בו מנסים לתקן.
 
אז כדאי לצפות בשידור הזה. אומנם, הוא יכול לגרום להרגשה לא נוחה לרגע: כאלו אנחנו?? אבל אחר כך אפשר לשוב ולשקוע בתרדמה העמוקה שעוטפת את ההכרה והמצפון הקולקטיבי שלנו. אנחנו כבר מורגלים בזאת.
 
לקריאה נוספת:
 

§         פרסומת השישים: מי ישנו, מי חסר ומי נותרת מאחור

§         בובה או אמה?

§         על פורנוגרפיה, אלימות וגזענות בקטלוג פוקס

§         שירת הפנתרים

§         קונדוליזה בביקור בארץ (נהדרת?)

§         הכבוד האבוד של מרדכי ואנונו

§         הגזענות עולה מדרגה: קטלוג הנסיכה והשפחות

§         הצבר המכני

§         רוזה פארקס במושב האחורי בדרך לבית שמש

§         לא לטיפול – הגזענות הסמויה וחולות הסרטן

§         קפה לבן חלל שקוף

§         הבגדים קצרים מדי או ארוכים מדי

§         בין שוקן לקיבוץ גלויות

§         העין הכי ירוקה – צבע ומגדר בפרסומת הלוטו

§         הכל דבש מלבד הסחוג

§         אל תקרא לי שחור

 

8 thoughts on “פסק זמן קצר של התעוררות מהתרדמת

  1. אחרי הרבה ויכוחים על הנושא, גם עם סטודנטים שלי, גיליתי שהדרך היחידה לשכנע היא נתונים. כשזורקים לאנשים את הנתונים בפרצוף, קצת יותר קשה להם להתחיל עם 'אויש נו, שוב המקופחים האלה'.

    ואנקדוטה קטנה – מסתבר שבכל שלב בהיסטוריה של מדינת ישראל, החל משנות ה-70 בערך, האמירה המקובלת הייתה 'בסדר, לפני 20 שנה הייתה פה אפליה. אבל היום הכל נגמר'.
    בשנות ה-70 אמרו את זה על שנות ה-50. היום אומרים את זה על שנות ה-80. כלום לא נגמר.

  2. וכל הכבוד לסטודנטים שלך, אבל יש רבים שלא נותנים לנתונים לבלבל אותם… להעיר אותם מהתרדמה הנוחה.

    אני חושבת שה"אויש המקופחים האלו" כטיעון סותם פיות הוא דוגמא לגזענות הסמויה ולחוסר נכונות לנהל דיון ענייני (לכן העובדות עוזרות), במקום זה יחס מתנשא כלפי הילד/יליד הבכיין ולקיחת תפקיד של בעל עמדה המנסה להשיב את הסדר על כנו.

    כן גם הטיעון פעם היה עכשיו יוצא מהבוידם כל פעם שהטיעון עולה…

  3. אני בכל מקרה, כמו ששלומית אמרה, נתקלת באלה שלא נותנים לעובדות לבלבל אותם.

    ואם אני מתרעמת על ההשתקה וההתעלמות והדיכוי – אני גם זוכה להיות במשבצת של המרוקאית העצבנית, ולא רק המזרחית הבכיינית.

    מתי יומצא הכינוי אשכנזים מעצבנים, או מעציבים במקום?

    אני אגב, אומרת את זה שוב – מאוד אוהבת את הבלוג הזה.

  4. הפוסט הזה מוכיח בצורה ברורה את שכבר ידוע
    רגשי הנחיתות – לנצח.
    גבירתי- עובדות לא בוחרים סלקטיבית
    תכתבי כמה חברי כנסת מזרחיים יש
    כמה שרים יש
    כמה קציני צהל בכירים יש
    כמה איילי הון יש
    כמה מנהלי בנקים יש
    כמה מנהלי חברות יש
    כמה זמרים -רות יש
    כמה עורכי-כות דיןיש
    הפוסט הזה מעליב,מסית,מקומם וחסר מינימום הגינות
    מי שבאמת מקופח בישראל של 2008
    הם האשכנזים.כן כן.האשכנזים
    שהמזרחיים טורחים לנדות ללעוג ולבוז להם
    לאן את חותרת בכתיבה הזאת?
    מה זה? במילים יפות את מנסה להסית?
    נכון – אנחנו חיים בחברה גזענית
    ופוסטים כאלה רק מגבירים את השסע החברתי
    כדאי שתתנצלי!
    דרורית
    אשכנזיה גאה

  5. לא מדובר רק במספרים – שגם הם דרך אגב וגם בקטגוריות שציינת מצביעים על תופעה, אלא על תודעה: מעמדית, מזרחית, פמיניסטית. כמה מזרחים בעמדות כוח והשפעה שמרו על זיקה למורשת בית הוריהם? כמה מכירים יוצרים והוגים מארצות האסלאם (האם את יודעת למשל מי זה שהין?) בעניין זה, ראי פוסט על 9 מתוך 400 של האומן מאיר גל המצביע על העלמת מורשת יהדות ארצות האסלאם מספרי ההיסטוריה הממלכתיים – http://www.notes.co.il/lir/27936.asp

    פוסט כגון זה אינו מגבירים את השסע, השסע קיים והולך ומתגבר — והנתונים שאינך מוכנה להודות בקיומם ובחשיבותם, מצביעים עליו.
    אף אחד לא בא ללעוג למורשת האשכנזית, להפך היא חשובה ככול מורשת אחרת. אני למשל, תומכת נלהבת בתנועה לזהות אשכנזית, ראי פוסט, "עורו האשכנזים":
    http://www.notes.co.il/lir/18070.asp
    הפוסט מבקש מכולנו להתעורר לאמת, למציאות החברתית המצביעה על בעיה חמורה ולפעול לתיקונה.
    לבחון את תבניות המחשבה השקופות שנעלמות מעיניהם של רבים ומעוותות את תפיסת המציאות שלהם, כפי שתגובתך מטיבה להדגים.

השארת תגובה