מאושרות פחות

והנה מחקר שפורסם בניו יורק טיימס, לפיו נשים היום מאושרות פחות מאשר לפני שלושים שנה:

בשנה שעברה עשתה קבוצת חוקרים דבר מעניין בתחום שנקרא מחקר חלוקת זמן. במקום לשאול אנשים מה הם עושים במשך היום, כפי שנהוג לעשות בסקרים מאז שנות ה-60 שאלו החוקרים גם איך הרגישו הנשאלים במהלך כל פעילות. האם היו מאושרים? האם היה להם מעניין? האם היו עייפים? לחוצים?

שלא במפתיע, היו לנשים ולגברים תשובות דומות בנוגע למה שאהבו לעשות (לבלות עם חברים) ולא אהבו (לשלם חשבונות). ואולם היו כמה פעילויות שהניבו תגובות מאוד שונות מבני שני המינים, בעיקר אחת מהן: גברים נהנו להיות עם הוריהם, ונשים נהנו מזה רק מעט יותר מעשיית הכביסה.

אלן קרוגר, כלכלן מפרינסטון שעבד עם הפסיכולוגים בצוות המחקר, טוען שיש הסבר פשוט להבדל. עבור נשים, בילוי זמן עם הוריהן הוא כמו עבודה, בין אם הן עוזרות להם לשלם את החשבונות או לתכנן ארוחה משפחתית. "גברים רואים בזה הזדמנות לשבת על הספה ולראות משחק פוטבול עם אבא שלהם", אמר קרוגר. ממצא מטריד זה הוא רק חלק קטן מתמונה גדולה יותר: נראה כי פער האושר בין גברים ונשים הולך וגדל.

שני מחקרים חדשים, המבוססים על שיטות מאוד שונות, מסיקים דברים דומים. בטסי סטיבנסון וג'סטין וולפרס, כלכלנים מאוניברסיטת פנסילווניה (שהם גם בני זוג) בחנו נתונים היסטוריים. בתחילת שנות ה-70 דיווחו נשים על רמת אושר גבוהה במעט מאשר גברים. כיום, הם התחלפו ביניהם.

מאז שנות ה-60 הקטינו גברים את הזמן שהם בילו בפעילויות שאינם אוהבים. הם עובדים פחות ומבלים יותר. בה בעת, נשים המירו את עבודות הבית בעבודות בתשלום וכתוצאה מכך הן מבלות עדיין הרבה זמן בפעילויות שאינן אוהבות. לפני 40 שנים, אישה ממוצעת בילתה 23 שעות בשבוע בפעילות לא נעימה לה, 40 דקות יותר מגבר ממוצע. כיום, הפער הוא 90 דקות לרעת הנשים.

ההשערה שאליה מגיעים שני המחקרים היא שנשים מצפות מעצמן הרבה יותר כיום ביחס לשלושים שנה אחורה, ולכן הן מאושרות פחות. אלא ששני המחקרים אינם מתייחסים לאופן שבו החברה מבנה את מיתוס המצליחנית- זו שמספיקה לעשות הכול, בדומה לאופן שבו תעשיית היופי מבנה את מיתוס היופי כדי לשלוט בנשים.

דבר נוסף, נראה כי שני המחקרים שבויים בקונספט המוביל למצב האומללות אצל נשים: חשיבה מערבית-גברית המחלקת את היום לנקודות הספק שונות, חלוקה למה עושים כל רגע ורגע. ואמונה שאכן ניתן למדוד אושר על סקלה מספרית.

 

מקורות:

וונדרוומן הרבה פחות מאושרת מסופרמן

One thought on “מאושרות פחות

  1. אני לא צריך לספר לך על הבעייתיות של המחקר הזה.
    מחקר כמותני הוא בעייתי מספיק כשהוא מנסה למדוד דברים שנמצאים בספקטרום הקלאסי שלו, אבל הנסיון למדוד ככה אושר הוא פשוט מגוחך.
    הסבר אלטרנטיבי אחד: אולי האופקים של נשים נפתחו במהלך 30 השנים האחרונות? פעם נשים היו במצב ממש רע, אבל האופק שלהם היה חסום והן חשבו שזה המקסימום שהן יכולות להגיע אליו, ולכן צחצחו את נעליו של אבא בשמחה. היום המצב של נשים קצת יותר טוב, אבל הן מכוונות יותר גבוה – ולכן הן מתבאסות להכין לאבא קפה.

    אני לא אומר שמצבן של נשים השתפר ב-30 השנים האחרונות, או אפילו שהוא לא הורע. אני רק אומר שהמחקר הזה הוא אינדיקציה גרועה לכך.

השארת תגובה