שפוטות

 

עד כמה מאפשר הקיום האנושי חופש חשיבה ובחירה או לחילופין עד כמה אנו נתונות ונתונים לשליטתם של דפוסי מחשבה שהינם תוצר של מערכת חברתית אשוויונית הפועלת לנטרול גברים מהרגשות שלהם והפיכתן של נשים לתלויות במבטי הסביבה, (הספר "אני לא רוצה לדבר על זה" של טרנס ריל מתאר את התהליך מפרספקטיבה גברית). הנה שתי דוגמאות מיומנו של ד"ר שטיין, רופא מתמחה בבית חולים השרון, שהופיעו ב"הארץ" ואשר מטיבות להדגים את עוצמתו של דיכוי המתקיים אצל נשים הנראות כחופשיות:

 

 

נ' שוכבת במיטה במיון, מחזיקה את הבטן ומתפתלת מכאבים. היא בת 19, חיילת, וזה כמה ימים סובלת מחום, מכאבי בטן ומהפרשות מוגלתיות צורבות מהנרתיק. לפני חצי שנה עברה הפלה בעקבות הריון לא רצוי, אך גם לאחר ההפלה המשיכה לקיים יחסי מין ללא אמצעי מניעה. לדבריה, היא לא נוטלת גלולות למניעת הריון, והחבר שלה לא משתמש בקונדום. הוא לא מסכים, זה לא נוח לו.

 

בבדיקה גינקולוגית התברר שהיא סובלת מדלקת זיהומית באגן. במלים אחרות, היא נדבקה מהחבר שלה באיזה חיידק שהוא סוחב מהחברה הקודמת שלו, ועכשיו הדביק גם אותה ביחסי מין לא מוגנים. הסברתי לה שגם הוא צריך לקבל טיפול אנטיביוטי, אחרת ימשיכו להדביק אחד את השני. היא אמרה שאין סיכוי שהוא יסכים, ושזאת לא הפעם הראשונה שהיא סובלת כך. הדלקות האלה חוזרות מדי פעם וקיום יחסי מין נהפך לכואב מאוד. למרות כל זה, החבר שלה לא הסכים לטיפול או לקונדום, כי הוא לא חושב שהוא חולה, ובכלל טען שהבעיה היא שלה ולא שלו. היא ממשיכה לקיים יחסי מין למרות הכאב ולמרות הדלקות.

 

זיהומים חוזרים באגן יכולים לגרום לבעיות רבות, קצרות טווח (חום, כאבים, זיהום סיסטמי, הדבקת פרטנרים ועוד), וארוכות טווח (החל בצמיחת יבלות על איברי המין, דרך עקרות וכלה בגידולים ממאירים של צוואר הרחם). וכל זה עוד לפני שדיברנו על דלקות כבד נגיפיות ו-HIV, העלולות לשבש ולקצר את החיים. האבסורד הוא שאת כל זה אפשר למנוע בקלות על ידי שימוש בקונדום. בנוסף, יחסי מין לא אמורים בכלל לכאוב, ואם הם כואבים – צריך לברר למה ולטפל, ולא להמשיך לסבול.

 

את כל זה אני מנסה להסביר לנ', אבל כלום לא עוזר. היא לא מסכימה שאדבר עם החבר שלה – היא פוחדת שיעזוב אותה (אישית, זה לא נראה לי הפסד כזה גדול, אבל אני מכבד את החלטתה). לדעתי, היא לא תשנה דבר בשגרת חייה וכנראה תמשיך לסבול. אני מאשפז אותה במחלקת נשים לטיפול אנטיביוטי דרך הווריד, עם תחושה חזקה שעוד ניפגש שוב בנסיבות דומות.

 

מאחורי הווילון השני מחכה מ', מלצרית בת 20, חוסכת כסף לפני תחילת הלימודים באוניברסיטה. זה שלושה ימים שהיא סובלת מכאבי בטן והקאות, ללא שלשול, ללא חום, מחזור אחרון לפני שבועיים, ללא דימומים או הפרשות נוספות. לא משתמשת באמצעי מניעה, למעט גלולת "היום שאחרי", אם היא מקיימת יחסי מין לא "בימים הבטוחים". כששאלתי לגבי שימוש בקונדום, קיבלתי את התשובה הרגילה: אתה רוצה שהחבר שלי יעזוב אותי?

 

הבדיקה הגופנית תקינה בסך הכל, למעט סימני התייבשות קלים. לקחתי בדיקות דם והתחלתי בעירוי נוזלים.

 

גלולת "היום שאחרי" ניתנת לאחר יחסי מין לא מוגנים חד-פעמיים, בניסיון למנוע הריון לא רצוי. היא בוודאי לא נועדה להיות אמצעי מניעה לשימוש תדיר. בשימוש יתר, הטיפול עלול לשבש את המאזן ההורמונלי, ויעילות הגלולה נפגמת. מספר התינוקות שנולדו במדינת ישראל לאחר קיום יחסי מין רק "בימים הבטוחים" גבוה מאוד.

 

שאלתי את מ' אם החבר שלה יודע שאיננה מוגנת מהריון. היא אמרה שמעולם לא התעניין בזה, ושהיא עצמה סומכת על התחושות הפנימיות שלה, שאומרות לה מתי היא צריכה לקחת את גלולת "היום שאחרי".

 

תשובת הבדיקה הגינקולוגית, לצערי, לא הפתיעה כלל. היא אכן בהריון בשבוע השמיני – מזל טוב. כן, הגינקולוג כבר הסביר לה איך בדיוק ניגשים לוועדה להפסקת הריון. לא, היא עדיין לא מבינה איך ולמה זה קרה לה… לא, היא לא רוצה לספר לחבר שלה…

 

בכל תורנות מגיעה לפחות בחורה אחת כזו, ובדרך כלל יותר מאחת. כואב לי לראות ילדות שהורסות לעצמן את החיים שוב ושוב, סובלות מדלקות מיותרות, מכאבים, מהריונות לא רצויים, שלא לדבר על מחלות משמעותיות הרבה יותר, כגון HIV, שגם הן תולדה של התנהגות לא אחראית שכזו.

 

ה"חבר" אף פעם לא מעורב, "זה לא עניינו". לרוב, גם אם משתפים אותו בבעיה הוא מתנער/מתעלם/נעלם/מגלגל אחריות חזרה. העובדה שהוא לפחות שותף בבעיה (אם לא יותר מזה) לא משנה את הגישה שלו, ולצערי גם לא את הגישה שלה. אותי זה מייאש.

 

ואם לרגע נדמה שמדובר בנערות, או נשים יוצאות דופן. אני יכולה להבטיח לכם שהדפוס הדכאני מקנן גם אצל נשים סופר אינטליגנטיות ממשפחות טובות שיש להן כביכול את הכל. שכן מדובר במדובר במערך חברתי שלם וסמוי במידה רבה מהעין הפועל בלא הרף בסוכנויות שונות ומגוונות המתקיימות אף בשפה עצמה לנטרולה של העוצמה הנשית ולהשתקתו של הרגש הגברי. הבניית מציאות הפועלת כנגד המחזיקים בה.

 

 

 

 למאמר קונדום? זה לא נוח

 

          דבר איתה לא אליה

 

2 thoughts on “שפוטות

  1. ועצוב שזה הדפוס כבר בגיל כ"כ צעיר. אני מקווה בשבילן שעם הזמן הן יבינו וישנו.
    אני אמנם לא דוגמה קיצונית כמו הבחורות האלה, אבל אני זוכרת שגם אני בגיל צעיר נכנעתי ללחץ גברי במידה זו או אחרת במה שקשור לקיום יחסי מין ולא תמיד נהניתי מאותם יחסים.
    איפה זה מתחיל? איך אפשר לשנות? שנערות צעירות יבינו שמין זה כיף ושמין צריך להיות שוויוני מחבינת חובות וזכויות. הלוואי וידעתי.

  2. פחד אלוהים ועצב גדול. ואני מיד מתכנסת אל הבית שלי ומנסה לבחון את החינוך, והמסרים שמתחת לחינוך. איזו אשה אני מראה לה לילדה שלי, איך אני יכולה לעמוד בפרץ? יכולה.

    אבל מפחיד וצובט בלב הרבה. ממש הרבה.

    http://www.notes.co.il/chelli/32143.asp
    תזכורת מנושא נושק

השארת תגובה