זהות ומעמד בפרשת הנשיקה

 

 לפנתאון הגבורה המקומי נכנסה בימים אלו ה', שבזכות אומץ ליבה, נחישותה וצדקתה זיכתה את החברה הישראלית בכינון מחדש את התשתית הערכית עליה היא ניצבת. הגרסאות והפרשנויות השונות של סיפור המפגש בין ה' לרמון מייצגות שתי פרספקטיבות מקבילות ומנוגדות של המציאות: האחת, אותה מגלם רמון, מבוססת על דינמיקה של שליטה המסתמכת על כוח ועוצמה פוליטית, והשנייה, אותה מגלמת ה', מבוססת על לקיחת אחריות וקיום דיאלוג.

 

תביעתה של ה' את רמון, והחלטת בית המשפט שבאה בעקבותיה, מגנות את התפיסה הכוחניות, שזוהתה עוד מימיו הראשונים של הצבר כנורמה ההתנהגותית המקובלת של הישראליות, ותומכות בתפיסת עולם המפגינה רגישות לאחר. בכך, הן מסמנות (אולי) תחילתו של מסע שיקום מחברה המאופיינת בחשיבה שוביניסטית וכוחנית הדורסת את החלש, לחברה שוויונית המקדמת יחסי כבוד הדדיים.

 

הקצר התקשורתי בין ה' לחיים רמון יכול להתבהר מתוך בחינת מאפייני המעמד והזהות המתקיימים בין השניים. מבחינת האספקט המעמדי, מקום המפגש – לשכת ראש הממשלה ערב פרוץ מלחמת לבנון השניה, עת התקיימה בה התייעצויות בטחוניות וממשלתיות גורליות, ומשתתפי המפגש – שר משפטים לבוש חליפה בדרכו לישיבת ממשלה וקצינה במדים המשמשת כמזכירה צבאית, מסמנים אותו כמפגש בין דרגות, תארים ותפקידים המתקיימים בין שני מעמדות בלתי שוויוניים.

 

מאספקט הזהות, לפגישה מאפיינים מהותיים של מגדר וגיל הנובעים מכך שמדובר בתקרית בין גבר בן 56 ובחורה בת 21. תפיסתה של ה' את המפגש מעידה על יחס של הערכה וכבוד לרמון, תוך הכרה בחשיבותו ומעמדו כשר בממשלת ישראל, כפי שניתן ללמוד מכך שפנתה אליו בתואר "השר" ולא בשמו הפרטי. בקשתה להצטלם איתו, כמו עם בעלי תפקידים בכירים אחרים, נבעה מהכרה במעמדו, כפי שאכן ניתן ללמוד מדבריה: "בסיטואציה שזה קרה בלשכת ראש הממשלה לא היית בשבילי גבר בן 56, עדיין היית שר המשפטים".

 

 

ניתן לשער שרמון בחר להבין את גילוי הכבוד להם זכה בשל תפקידו ומעמדו באופן אישי, כמשיכה אליו כגבר, אלא שהוא לא עשה דבר וחצי דבר כדי לבדוק עם ה' פרשנות זו של הדברים. אלימות מעשהו הנמהר והבלתי מתחשב במשרד ממשלתי כאשר הן הוא והן ה' מצויים בתפקיד ממחישה תפיסה פטריארכלית וכוחנית של המציאות, המשתמשת בכוח מתוך חוסר התחשבות לרצונותיו ותחושותיו של האחר. ברגע אחד מבלי משים ומבלי דעת ניפץ רמון את עולמה הרגיש של ה'.

 

מעשה הנשיקה הסיר באחת את הפן המעמדי והמכובד של יחסי עבודה במסגרת צבאית-ממשלתית. הנשיקה וחדירת הלשון הבוטה נחוו כפגיעה טראומטית בריבונות האישית. היא חשפה לאלתר את זהותו של רמון כגבר מבוגר, בוטה וכוחני שאין לה' עימו דבר וחצי דבר.

 

ההיבריס בחטא הנשיקה שכפל את עצמו ברודנות בה נהג רמון כאשר הבין שפגע בה'; הכוחניות שהפגין בעימות עימה, ונסיונותיו להכפיש את שמה יכולים להמחיש את האופן שבו בעלי תפיסת עולם כוחנית מטילים את מרותם על סביבתם תוך התכחשות לאמת. הדבר חמור שבעתיים כאשר מדובר במי שכיהן זה לא מכבר כשר משפטים בישראל. אין מי שאינו חוטא. אלא שלו היה מודה באשמה, מכה על חטאו ומתנצל, פני הדברים היו נראים אחרת. אולם, כפי שהגדירה זאת ה': "שר משפטים במדינת ישראל, במקום להגיד 'סליחה טעיתי', עומד ובודה סיפור מהדמיון".

 

גבורתה של ה' בכך שהלכה עם האמת אודות מה שהתרחש רחוק ככול שדרשה המערכת, גם שידעה שתדרש לשלם על זה מחיר לא פשוט. היא עשתה זאת, כפי שניתן ללמוד מדבריה, מתוך התחשבות בנשים אחרות: "בלשכה מסתובבות עוד בנות שיש לי אחריות עליהן. בתור קצינה לשעבר בצה"ל, אכפת לי מהחיילות האלה ולא בא לי שיקרה להם גם דבר שקרה לי". אבל מעשה ההצלה שלה מרחיק הרבה מעבר לכך באשר הוא מהווה דוגמא. קצינה לא בכירה בצה"ל לימדה את המערכת כולה את משמעותה של עמידה על האמת ולקיחת אחריות, זאת בשעה שהצמרת הפוליטית, בדומה לרמון, פועלת בעיוורון ובכוח ומבקשת לאחר מכן להתכחש למעשיה.

 

פורסם לראשונה במדור תרבות באנרג'י

 

 

5 thoughts on “זהות ומעמד בפרשת הנשיקה

  1. בסוף דצמבר פיטרתי את המנקה האוקראינית שלי. כי למרות שתי השפות שבפינו לא היתה לנו שפה אחת משותפת.
    טלפון עצבני למשרד לתיווך מנקות הביא לי למחרת, לראשונה בחיי, במקום בלונדינית אַבּוּרג'ינית, שחוּמה עם אף פחוּס, אשר באנגלית המקסימה שבשפתיה המלאות אמרה לי שהיא תצטרך את העיתונים, בשביל לצחצח את הזגוגיות.
    אז נשבעתי לה שלא תהיה שום בעיה, כי על פי ההורוסקופ שלי ב-2007 אני עתיד לעטוף דגים עם מסכי פלזמה, שגם אותם אודה לה אם היא תצחצח.

    (מתוך האתר שלי)

  2. את הסימנים שאולי נשלחו ואולי לא
    נישק אותה למרות שהיא לא רצתה
    זה חטא כל כך גדול?
    על זה צריך לעשות משפט?
    כל הפמיניזם המוגזם הזה יחזור כמו בומרנג
    ועם כל הכבוד בשביל נשיקה צריך שניים ובמידה והיא מזיזה את הראש אחורה פיזית הוא היה קולט את זה
    אני לא מאמין שהוא פשוט התעלק עליה ונישק אותה בכוח

  3. והתשובה היא כן. תגיד, אתה מצפה משר המשפטים שלך לנשק חיילת רגע לפני המלחמה? זה הגיוני בעינך? ומילא טעה, נניח שהיא לא הייתה ברורה. היה צריך להיות ישר. להודות שהוא לא בסדר במקום לקעקע אותה ואת כל המערכת.

  4. מליארדי נשיקות מתרחשות כל יום
    תתפלאי אבל שר המשפטים הוא קודם כל בן אדם ואין קשר למלחמה
    בדיעבד לאור הלינץ' שעשו לו מסתבר שהשקר הזה היה ניסיון הישרדות נואש.
    כמה שקרים ליכלוך ושחיתות הולכים בצמרת הפוליטית
    במקום שיחקרו את זה מתעסקים בקקה.
    ועוד משהו
    נוח להכן להציג את הנשים כחזקות מצד אחד וחלשות ומבולבלות מצד שני.
    עוד ניגוד בסיסי בפמיניזם
    אותו "חיילת" היא אישה בוגרת שמצד אחד ניחנת בגבורה ומצד שני נשיקה לא במקום מנפצת את עולמה השברירי.
    ולסיום אני אגיד שאני לא הייתי רוצה לריב עם בייניש או חשין הם הפסיקו להסתיר את הדרך שבה מתנהל ביהמ"ש בישראל.

  5. מתבצעים (בעיקר על ידי גברים) רציחות, אונסים, גנבות ומעשי אלימות כמעשה שבשגרה. זה שמשהו נפוץ לא אומר שהוא נכון וצודק. וזה שיש שחיתות במערכת, לא אומר שצריך לוותר לרמון אלא שיש להחליף את ראשי המערכת.

    אתה טוען שרמון התנהג "קודם כול כמו בן אדם". אני סבורה שהוא לא התנהג כאדם הרגיש לסבל שגרם, מי שמסוגל להודות שטעה ולהתנצל, אלא כגבר כוחני.

    לגבי סוגית החוזק והחולשה שהעלת, כולנו כיצורים ברי חלוף פגיעים.
    אחת הדרכים להתמודד עם זה היא תוצר של הבניה חברתית שאומרת שלהיות "גבר" זה לגבור על הרגישות ולהדחיק את הפגיעות.
    תבנית חשיבה גברית שכזאת מאפשרת לנהל את העולם, אבל היא גם הורסת אותו. כי מי שהכניע את רגשותיו ומתייחס אליהם כמו גילויי חולשה, פועל כנגד כול גילוי שהוא תופס כחולשה סביבו. רמון פעל מהתבנית הזאת: הוא לא ראה את א' ולמעשה הוא גם לא ראה את עצמו.
    אפשר לראות את מעשיו כפרפרזה למלחמה האחרונה. מלחמה שהיא בין השאר תוצר של הבניה גברית לוחמנית שגבתה מחיר כבד.
    מה שלך נראה כדבר קטן, כמו כבודה של אישה וזכותה על גופה, הוא דבר משמעותי ויקר ערך. חוסר היכולת לראות זאת מנבא על חוסר יכולת לראות דברים אחרים גדולים וכבדי משקל. ולכן טוב שמשהו כאן במערכת בכול זאת מסתובב עם עיניים פקוחות ופנקס רושם.

השארת תגובה