למי צלצלו הפעמונים

 

 

אחרי שקראתי את הטור של גדעון לוי בעמוד הראשון של עיתון הארץ, שאלתי את עצמי האם אני היחידה שמוצאת שם נקודת עיוורון רצינית. גדעון לוי משווה בין שני נשיאים: חיים הרצוג ומשה קצב בבואו להציג את התדרדרות מוסד הנשיאות. אולם הוא אינו שם לב, (אולי בגלל שהוא שבוי בקסם "המבטא האנגלוסקסי"), לאופן הפגום שבו הסיטואציה שבה סעד עם הנשיא השישי התנהלה. איך מי שמשים עצמו רגיש כל כך לסבלו של הזולת, אינו קולט כמה זילות, אטימות ואדנות מצויה בפגישה שבה נשיא מדינת ישראל מרשה לעצמו לזמן עובדת קשישה לקול צלצול פעמון?

 

ולגבי הנשיא הנוכחי. אינני יודעת מה האיש עשה או לא עשה. אבל חטאו לא נולד יש מאין. המעשים המיוחסים לו התרחשו לאורך שנים. איפה היו כל אלו שראו, ידעו ושתקו? נשיא המדינה מייצג אותנו. הוא דמות המראה שמשקפת את כולנו. מעשיו לא התרחשו בחלל ריק. אנחנו כחברה אפשרנו את מודל ההתנהגות בו חשוד קצב. ניתן, כפי שהדגים לוי, ללכת אחורה עד הרצוג כדי למצוא יחס כוחני כלפי מוכפפים. ואפשר גם להזכר בהתבטאויות הסקסיסטיות של עזר ויצמן.

מעשים קטנים שאין שמים להם סוף בהתחלה מתגברים לדברים חמורים וגדולים יותר בהמשך.

 

דווקא האופן שבו רבים ממהרים לעלות על העגלה שמאשימה את קצב האיש ומתעלמים מבדק הבית העמוק שנדרש כאן מדאיג אותי. שכן, בניגוד ללוי, אני סבורה שהלקח לא ילמד רק מכך שאיש אחד, גם אם הוא נשיא המדינה, יקבל את עונשו. כדי שהלקח ילמד נדרשת נכונות למהלכים המצביעים על הלך רוח אחר וחדש.

 

בימים אלה קמה בישראל תנועה ציבורית חדשה- "נשיאה לישראל". התנועה מאגדת בתוכה ארגוני נשים וארגונים חברתיים ופועלת לבחירתה של אישה לנשיאות המדינה. בקואליציית הארגונים שותפים, בין היתר: מרכזי הסיוע לנפגעות ולנפגעי תקיפה מינית, תנועת אחותי למען נשים בישראל, קואליצית נשים לשלום, פרלמנט נשים, אסוואת, קול האישה, ועוד.

בחירתה של נשיאה תאותת על הלך רוח חדש זה ועל מוכנותה של החברה הישראלית למלאכת התיקון הרצינית הנצבת בפניה.

 

 

 

7 thoughts on “למי צלצלו הפעמונים

  1. מה שתמיד הפליא אותי זה שידעו אבל שתקו. הרי האיש מוקף שומרי ראש, עובדים וכו', ואף אחד לא פצה פה? אף אחד לא ראה? לא פעם ולא פעם כשאיש ציבור מועשם בהטרדה מינית צצים להם כל הנשמות הטובות שמטריחים אותנו באמרם- שמענו, ראינו, ידענו- אבל איפה הם היו קודם? כנראה שבאותו רגע לקו בחרשות זמנית, עיוורון לרגע וטיפשות לעד.

  2. וחצי צעד אחורה. מאחר שמוסד הנשיאות הוא יותר תואר כבוד מאשר משרה עם סמכויות אמיתיות, אני צופה פחות התנגדות בציבור לרעיון שתהיה אישה נשיאה. מצד שני, זה בדיוק מה שאני לא רוצה שיקרה: מראית עין של שוויון מגדרי שתסתום את פהה למי שתלין על מיעוט נשים בעמודת מפתח: מה אתן רוצות, יש נשיאה!

  3. טעית בהבנת הנקרא. את סיפור הפעמון הוא מביא כדי לשכנע שהגישה לנשים של הנשיא הנוכחי, יש לה שורשים אצל נשיאים קודמים. תקראי שוב.

    נשיאה זו אפשרות טובה. גם נשיא ערבי זו אפשרות טובה. והכי טוב גם וגם, אם יש מועמדת ראויה.

    על הצורך בנשיא ערבי:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=4766991

    על הצורך בשלטון נשים:
    http://israblog.nana.co.il/blogread.asp?blog=98991&blogcode=2382227

  4. יתכן ולא שמתי לב כי כתיבתו של לוי כה מעודנת ומרומזת כאן. חשבתי שהוא נוהג לומר מפורשות את מה שהוא חושב.

    בכל מקרה הטיעון תקף: החברה הישראלית תוכיח בגרות באם תבחר נשיאה ראויה לישראל.

  5. מה שבטוח שלא תעלה שום צחנת הטרדות מיניות מבית הנשיא.
    כשתהיה בו נשיאה.
    אני מקווה שאכן תהיה נשיאה ראויה לישראל, למרות שלא נראה לי שהגענו לבגרות הזאת. עדיין..

  6. אם אמנם הטריד הנשיא ואנס נשים במשך שנים במהלך מילוי תפקידים בכירים בשירות המדינה ותוך ניצול מרותו- הרי שזו תעודת עניות לכולנו, ובמיוחד שאלו מביננו שידעו/שמעו ושתקו. לדעתי השתיקה יכולה להרוג.לדעתי יש להעמיד אנשים אלה למשפט אי עבירה על שלל חוקים ובראש וראשונה על אתיקה בסיסית שאמורה להתקיים בין בני אדם – באשר הם, גם אם אין חוק מפורש המחייב לנהוג כך. ולעניין הנשיאה-בלי להכביר מלים יש, לדעתי, מועמדת אחת הטובה בין הטובות: אורנה פורת.

השארת תגובה