שחור על גבי לבן

 במאמר אידיאל היופי הלבן כתבתי על קמפיין דאב שעושה צעד קדימה להכרה בסוגים שונים של יופי מצד אחד, ומצד שני משמר את אידיאל היופי הלבן בהדרה של נשים עם צבע עור כהה. בכרזות שאמורות לאתגר את המיתוס הקיים הוצגה אומנם אישה שמנה ואישה מבוגרת אבל לא הוצגה אישה כהת עור.

התופעה של האדרת הלובן קיימת כמובן לא רק בישראל, כפי שכתבה צפי סער, שהתייחסה לתמונתה של השחקנית האפרו-אמריקאית גבי סידיבי, על שער המגזין "אל", כעלה תאנה שחור למודל היופי הלבן. השער של אל אינו בגדר תופעה ייחודית בשל צבע העור של סידיבי – אלא יותר בשל ממדי גופה. אם כי גם בכך אין חידוש ענק שכן כבר בשנת 2008 העפילה קלואי מרשל, דוגמנית למידות גדולות,  לחצי גמר בתחרות מלכת היופי של אנגליה כשהיא גוברת על מתמודדת רזות ממנה בכמה וכמה מידות.  שלא כבישראל, בארצות הברית ייצוגים של שחורים על המרקע ובדפי העיתון אינן כה נדירות. במיוחד לאחר בחירתו של אובמה ועשרות אם לא מאות כתבות שער שיוחדו לו ולאשתו, מישל, במגזינים שונים. 

בחירתו של ברק אובמה התאפשרה במידה רבה בזכות הדרך האיטית במעלה הפוליטקלי קורקטנס של ייצוגי שחורים: החל מדמויות של עבדים, דמויות על תקן אובייקטים בידוריים, נותני שירות, גנסטרים ועד לייצוגים של שחורים כדמויות מיינסטרימיות מהמעמד הבינוני, דוגמת משפחת קוסבי. גם בפרסומות המצב טוב אלפי מונים מישראל שנותרה מפגרת מאחור עם פרסומות של מזרחים על תקן נותני שירות (בדרך כלל חומוס) ומזרחיות על ת ופרסומות על טהרת הלובן הנהוגות כאן אינם דבר שכיח.

 

גם ייצוגים של נשים מלאות העושות את דרכן לפריים טיים של עולם האופנה אינם דבר חדש; בשנת 2008 העפילה קלואי מרשל, דוגמנית למידות גדולות  לחצי גמר בתחרות מלכת היופי של אנגליה כשהיא גוברת על מתמודדת רזות ממנה בכמה וכמה מידות. ובכל זאת לא הכול שחור כפי שניתן לקרוא ב- Womanist Musings, COLORLINES וב- חדר 404 סידיבי עברה הלבנה בדרכה לשער המגזין.

השארת תגובה