דולי והזאב (סיפור)

למתבונן מהצד, הם אולי נראים כמו משפחה מאושרת. היא יושבת מכונסת בעצמה, מהורהרת, מבטה עוקב אחריו בעודו מוריד את הכלים מהשולחן. מי יכול היה לנחש שהוא ימשיך לבוא ולבקר אותה, יפנק את רובי ועלמה במתנות, ישמור עליהם כשהיא יוצאת ויספר להם סיפורי ערס לפני השינה. היא עוד זוכרת איך כעסה עליו והאשימה אותו שלא ידע לשמור על סימונה. בקושי יכלה לדבר איתו. הטיחה בפני כולם שיוכל היה להציל אותה. ועכשיו, בערבים הארוכים בדירת השיכון, דווקא הוא זה שמקפיד לשמור על קשר. דולי נכנסת לחדר מרימה בגדים וצעצועים פזורים. "רוצים סיפור של סמי" לוחשת עלמה, "סם הקוסם" מדקלם בשקט רובי, שלא מצליח לשכוח את הסיפורים המשונים של הדוד האהוב עליו; סיפורים עם מילים ארוכות וקשות אותם הוא חוזר ומשנן, כדי להיות בטוח שהוא יבין את כל מה שסמי אומר. היא נושקת להם על ראשם מבקשת מהם להתנהג יפה ויוצאת משאירה אותם תחת השגחתו הצמודה. סמי נכנס לחדר זמן קצר אחר כך ומתחיל את הטקס הקבוע שלו ושלהם. שואל מה לספר להם והם משיבים יחדיו "כיפה אדומה". טוען שזה לא לגילם והם מזכירים לו שהוא מספר להם את הסיפור פעם אחר פעם. "כיפה אדומה לילדים גדולים" אומרת עלמה, וסמי נעטר בסופו של דבר, ומתחיל לגולל בקולו העמוק את הסיפור.

 

*

"אנה החנתה את המכונית והתבוננה על טיפות הגשם שירדו בחוץ. הרחוב היה מכונס בשתיקה שהופרה לקולותיה של חבורת בליינים צוהלת שחלפה ונבלעה לתוך אחת הסמטאות, לא לפני שמבטי העיניים השתהו לרגע ארוך על פניה היפים. במרחק מספר בניינים נצץ שלט הכניסה של הנוילנד בתאורת ניאון בוהקת. היא חשבה על ההבטחה שנשא המקום, נזכרת מה קורה כשנפרם המארג הצבעוני עליו נרקמות  תקוות והבטחות. הפלאפון שלה התנגן וקטע את רצף מחשבותיה. ליבי אמרה לה שהיא מחכה לה בפנים. הן הכירו כשאנה הייתה מבקרת הסרטים בשבועון שליבי ערכה. אחרי כמה פגישות אקראיות, הן יצאו לבלות לילה אחד שנמתח לשגרה של יציאות ושיחות טלפוניות שנמשכו לילות ארוכים.

מארחת צעירה הובילה אותה לתוך חלל הכניסה המעוצב. אנה שדמיינה לרגע את המקום הומה האנשים לנשף מסיכות, שמחה לגלות את ליבי ישובה זקופה על משענת אחת הכורסאות כשחיוך נסוך על פניה. הן פילסו לעצמן דרך ומצאו מקום על ספסל עור פינתי שהתפנה מיושביו. נראה היה שכל מכריהן שהו במקום והתקבצו סביבן. בחור במעיל עור חלף על פניהן ולכד את מבטן. ליבי התרשמה ממנו מאוד, ולאנה הייתה תחושה שפגשה אותו כבר קודם. מאוחר יותר, כשפסעה בשמלה האדומה שלה להזמין משקה נתקלה בו שוב. הוא חזר בעקבותיה והתיישב לידן משוחח במיומנות מרשימה על דא ועל הא. היא חשבה שהיא מצאה חן בעיניו, שכן כשעמדו ללכת הוא הגיש לה את כרטיס הביקור שלו. שמו היה חקוק באותיות של כסף מתחת לרישום ששילב בין נחש, טווס וזאב.

"זה היה הזאב" אמר רובי ועלמה צחקקה. "נכון" אמר סמי והמשיך לספר. היא פגשה בו שוב בערב גשום בבית קפה ששכן ברחוב צדדי. הוא ישב במרפסת בית הקפה, וצד אותה במבטו בעודה חוצה את הכביש. הוא הזמין אותה להצטרף אליו לכוסית, והחל מספר לה סיפורים מופלאים שנשזרו זה בזה באופן קסום. היא שמה לב לאופן בו ציין בקול רם את התרשמויותיו מהאנשים סביבו וחשה שיש משהו שובה לב בחֵרוּת שנטל לעצמו. הבחנותיו המשעשעות כמו העירו לתחייה את יושבי בית הקפה, שנדמו בעיניה כשקועים בחלום בלתי נגיש, ובית הקפה שנראה לה קודם כתפאורת רקע הפך בקסם לשונו למקום אמיתי ורוחש חיים.

כשיצאו מהמסעדה פסק כבר הגשם. הלילה היה קסום. השלוליות שנקוו על המדרכות זרחו באור שהבליח מפנסי הרחוב ובתי הבאוהאוס המתקלפים השתקפו בהם כמו בציור. לפני כמה שנים עבדה בחברה ששכנה באחד הבניינים הנושנים. הנוף שנשקף מחלון המשרדים היה מרגש, אבל יצר אצלה פער בלתי ניתן לגישור בין העבודה שדרשה דיוק אנליטי והיופי שנותר כהשתקפות בלתי מושגת מרחוק. לפתע עצר את המקצב הדומם שיצרו צעדיהם ואחז בידה. הוא אמר לה שהוא רוצה להראות לה משהו, והחל להוביל אותה בסמטאות הבתים הישנים. אנה הלכה אחריו, עולה ויורדת במדרגות ישנות שנפערו בפתחו של בניין פינתי רחב ממדים. להפתעתה מצאה עצמה בגן שנשק לעורף הבתים העתיקים סביב. הוא שאל מה דעתה על המקום, וכיוון אותה לשולחן עץ וספסל שניצבו בפאתי הגן למרגלות עץ אשכוליות. ללא שהות ומבלי להמתין לתשובתה החל לגפף את גופה. היא חשה את צינת הלילה ורעד חזק עבר בעורפה. לפתע לקח את ידה והחל להוביל אותה שוב. הוא הוציא מפתח ופתח בו את דלת הבקתה שעמדה בשולי הגן לצל הבתים הגבוהים שפנו אליו. את פניהם קידם חדר שמרביתו מיטה, ומקצתו שולחן ולצדו מטבח מאובזר. על הקירות התנוססו מדפים עמוסי ספרים ובינות להם ועל גבי הדלת היו רישומים מוזרים.

הוא פרם את כפתורי מעילה כשהוא ממלמל ללא הרף "אנה, אנה. כל כך תמימה. כל כך מתוקה." אחר כך הסיר את חולצתו וגופו המפוסל קרן באור הירח שחדר מהחלון הצר. למרות תחושת הקיפאון שעטפה אותה, היא הרגישה את הלמות ליבה וראתה לראשונה מה ליבי מצאה בו. בעורו הנוצץ, שערו הגלי ושפתיו האדומות דמה לשחקן הוליוודי. הוא פנה למטבח ושב עם כוס משקה ירקרקה. הצמא הרב גרם לה להתגבר על החשש שהנוזל דמוי האבסינת עורר בה והיא לגמה ממנו, מרגישה את החמימות המתקתקת זורמת בעורקיה. מספר דקות אחר כך, מסוחררת כליל צנחה על המיטה כשהיא חשה כמו מבעד מסך כיצד שמלתה האדומה מוסרת מעליה. ממרחק שמעה את קולו חוזר ואמר שוב ושוב, "כל כך יפה, כל כך תמימה"

סמי השתתק לרגע. "לא תצעקי הפעם, נכון?" פנה לעלמה. "היא מבטיחה שלא" אמר רובי ועלמה הנהנה בקוצר רוח, ממתינה בציפייה מהולה בפחד להמשך הסיפור. סמי המשיך: אנה חשה סחרחורת. הפנים שהתבוננו בה נראו לה לפתע שונות, וחרדה גדולה מלאה אותה. גם החדר נראה לה לפתע שונה. היא ניסתה להילחם בהרגשת הנימול שהחלה פושטת בגופה, ולחשה בלאט שרצונה לנמנם. המילים זלגו מפיה בזו אחר זו בכבדות. הוא לא הגיב לדבריה. כמעשה של מה בכך, פתח את מגירת השולחן, הוציא צרור חבלים וקשר את פרקי ידיה לתמוכות המיטה. היא הרגישה כמו בובת סמרטוטים בהצגה שמישהו אחר מפעיל. פחד גדול החל מפכה בה אבל היא שמרה על מעטה של קור רוח. הוא נסך מספר טיפות של שמן בריח לבונה על ידיו והחל מושך את ראשה וגופה. ידיו היו קרות והיא הרגישה את הקור חודר ומשתק את גופה. הוא התמקד בצדו השמאלי של בית החזה שלה, כשידיו לשות ומעסות את המקום שוב ושוב. היא חשה את ידיו חודרת פנימה, עמוק יותר ויותר עד כי הרגישה שעוד מעט הוא אוחז בליבה. היא ניסתה לדבר אך הייתה חסרת קול. הוא עצר והביט בה נוהם מספר מילים שפעלו עליה כשיקוי נסתר. ידיו המשיכו לחפור בתוכה והיא חשה עצמה הולכת ונאכלת. נראה היה כי הוא מושך משהו מפרפר ומדמם מתוך גופה, ומחזיק אותו בידו. ברוב תימהון הביטה בו, עיניה פקוחות לרווחה: פועם בידיו היה ליבה שלה. "כזה לב טוב – לאכול אותך" אמר לה וקרב את הלב המפרפר אל בין שפתיו. צעקה נוראית נשמעה.

הדלת נפתחה לרגע, "הכול בסדר עלמה?" שאלה דולי, עלמה בהתה באימא באלם. רובי קפץ מהמיטה אל הדלת ואמר לה שהיא מפריעה להם בחלק הכי מעניין של כיפה אדומה. דולי חייכה והדלת נסגרה שוב. רובי מיהר לחזור למיטה, מקשיב לקולו המהפנט של סמי שהמשיך לגולל את הסיפור בקולו העמוק.

"אנה עצמה את עיניה ונתנה לשרשרת של חזיונות, קולות וצבעים להרחיק אותה מגבולות הכאב החד שחשה בגופה. היא חלמה שהיא רצה עד שהגיעה לסבך סמטאות מתעקלות סמוך לבית שבו סבתא שלה גרה פעם. מטר אורות צבעוניים מילא את הרחוב. דמות בשמלה זהובה וצעיף צבעוני והתקרבה לקראתה מבעד למסך של אור בוחנת אותה במבט חם ורך. היא חשה עצב וגעגוע. היא רצה לעבר הידיים שציפתה שיחבקו אותה. אלא שלפתע נעצרה. במקום בו עמד פעם הבית ניצב מגרש עפר שומם וריק. היא נזכרה שביתה של סבתא נהרס במלחמה ושסבתא שלה כבר מתה. אחר כך, שוטטה ברחובות כשהיא חשה שקופה ובלתי נראית. רגע אחד חשבה שהיא רוח רפאים, ורגע נוסף שהעיר עצמה היא עיר רפאים והיא היחידה ששרדה בה. אחר כך חלמה שהיא הולכת בתוך יער ירוק כששמש גדולה בוהקת בשמים וקשת צבעונית נמתחת בין קצוות ההרים במרחק. בקצה השביל פגשה אישה שהתחילה להסביר לה על זאבים. אנה ניסתה להיצמד למילים. היא רצתה לשנן ולזכור אותן, אך הן הלכו והתערבבו ברצף של תמונות מתחלפות שנבלעו זו בזו במהירות.  

עלמה שאלה מה רצתה האישה לספר לה, ורובי אמר לה לא להפריע שעוד מעט והם מגיעים לסוף הסיפור. סמי אמר שהאישה הזהירה אותה מזאבים, והמשיך בקולו העמוק בסיפור. "אנה נעורה לקולן של טיפות ניגרות, החדר היה שרוי בחשכת דמדומים. חבלים פרומים היו זרוקים על הרצפה. רגע ישבה על המיטה מהורהרת. חושבת על הקלות שבה יכול היה מישהו זר לה לקרוע את ליבה מבלי שתשמיע קול ומבלי שייתן על כך את הדין. היא חיפשה את המעיל שלה וכשלא מצאה אותו, החליטה ליטול מעיל עור שהיה מונח ברישול על אחד הכסאות. היא אספה את חפציה ויצאה בחופזה, טרקה את דלת הבקתה מאחור ונשמה את האוויר החורפי שהחל להחזיר אותה לחושיה. החשכה החלה לרדת. היה קר. היא פסעה בדממה לעבר ביתה מכונסת בתוך המעיל. מנסה להיזכר במה שעבר עליה ובכל מה שחלמה. הפלאפון שלה החל להתנגן וקטע את ניסיונותיה. ליבי הייתה מעבר לקו ואנה סיפרה לה מה קרה לה.

"אתם כבר יודעים מה ליבי אמרה לאנה" אמר סמי שהתעייף לפתע, ועלמה, אמרה מתוך נמנום "לא לתת לאף אחד לאכול לה את הלב." סמי חייך לעברה וליטף את ראשה. "והזאב מת בסוף?" שאל רובי. וסמי ענה לו שמצאו אותו חנוק בדירתו כמה ימים אחר כך. "ואתם יודעים למה, נכון?" הוסיף. "כי הוא ניסה לאכול משהו שהיה גדול בשבילו " אמר רובי והוא ועלמה צחקו. סמי כיסה אותם בשמיכה, ויצא רק אחרי שהבטיח שיספר להם שוב את הסיפור בפעם הבא שיבוא לבקר.

דולי התבוננה בו כשיצא מהחדר וסגר בשקט את הדלת מאחוריו. היא נזכרה באחותה וחשה אשמה על שחשדה בו פעם. כזה איש גדול עם לב רחב חשבה, כל כך קשוב לילדים. הוא לא יעשה רע לזבוב.

 

 

השארת תגובה